שימו לב, אתר זה עושה שימוש בעוגיות על מנת להבטיח לך את חוויית הגלישה הטובה ביותר. קראו עוד הבנתי
דעות

מיקור־חוץ ברווחה: רעיון טוב, יישום כושל

נכון, העברת פעילויות רווחה שונות לגורמים פרטיים כשלה. אך אין לבלבל בין מיקור־חוץ והפרטה, ולא צריך למהר ולהאשים את המדיניות הממשלתית - אלא פשוט להגדיר טוב יותר את רמת השירות

מאיר שני 07:3930.08.11

כבוד השר, כמות הטיטולים, איכותם ומועד החלפתם לא צריכים להיות נתונים לשיקול דעתו של הספק שמטפל בקשיש. פרט זה צריך להיות חלק מהסכם רמת השירות

 

בראיון שהתפרסם בשבוע שעבר ב"כלכליסט" אומר שר הרווחה משה כחלון כי "היתה פה הפרטה נדיבה מדי וצריך לשנות כיוון". כחלון,

ורבים אחרים, מערבבים בין שני מושגים - הפרטה ומיקור־חוץ - השונים לחלוטין במהותם ובתפיסה שהם מייצגים; וטועים לחשוב שהבעיה היא מיקור החוץ לכשעצמו, כאשר הבעיה היא אופן היישום שלו.

 

הפרטה במהותה היא העברת האחריות על פעילות או שירות מידי המדינה לידי צד שלישי. כשישראל מכרה למשל את מניותיה באל על, היא החליטה שאינה רוצה לעסוק בהפעלת קווי תעופה, וממילא אינה רוצה להיות אחראית לטיב השירות, לתוצאות העסקיות ולכל אחריות שנושאים בה בעלים. מרגע ההפרטה, כל תלונה שיש לציבור כלפי החברות שהופרטו עליו להפנות לבעלים החדשים.

 

לעומת זאת, מיקור־חוץ במהותו הוא השארת האחריות המלאה על התחום בידי הממשלה, תוך שימוש בצדדים שלישיים כזרוע להפעלת פעילות מסוימת בו. מיקור־החוץ לא משנה ולו במאום את אחריות הממשלה כלפי הציבור. כך למשל, אף שעמותות כמו ויצו ואלו"ט מעניקות שירותים חברתיים - הכתובת של האזרח היתה ונותרה הממשלה.

 

יעילות אינה בדנ"א של ממשלות העולם

 

אף ממשלה מעולם לא הסירה מעליה באופן פורמלי את האחריות בתחומים החברתיים. מאידך, בתהליך שהלך והתעצם העבירו הממשלות שירותים מסוימים לתפעולם של גורמים שלישיים במיקור־חוץ. היות שהדבר נעשה בצורה כושלת, דה־פקטו המדינה הסירה אחריותה מהנושאים הללו. הבעיה היא שכמו בתחומים רבים אחרים, כאשר פעולה נכשלת מאשימים את האסטרטגיה ולא בוחנים אם הכישלון היה ביישום.

 

האסטרטגיה של ממשלות ישראל זה עשרות שנים היא להקטין את ההפעלה של שירותים חברתיים רבים על ידי המדינה, תוך שימוש הולך וגובר במיקור חוץ. לתפיסתי, זו אסטרטגיה נכונה. תפקיד הממשלה הוא לקבוע מדיניות ולעקוב אחר ביצועה, זה הדנ"א של ממשלות בכל העולם. מנגד, יעילות וניהול מכוון מטרות אינם בדנ"א שלהן. תקציבי צבא מנופחים, בירוקרטיה, טיב השירות ומינויים פוליטיים של מקורבים לא מתאימים - מוכיחים שממשלות אינן יעילות בהפעלת שירותים.

 

אכן, הביקורת על מיקור־החוץ ברווחה מוצדקת, כי נכשלנו; אך כישלון זה נובע מיישום כושל של אסטרטגיה נכונה. לפיכך, לפני שמרחיבים את השימוש במיקור־החוץ, יש לדאוג ליישום מוצלח שלו שיושג בקיום שלושה תנאים מצטברים: הסכם רמת שירות מפורט ככל שניתן, הפעלת מנגנון פיקוח צמוד על עמידת הספק בתנאי ההסכם, ומנגנון אכיפה יעיל הכולל מימוש ביטחונות מהיר ויכולת הפסקה מהירה של ההתקשרות. הסכם רמת שירות מפורט איננו עניין טכני בלבד. הכנה נכונה שלו מחייבת את הממשלה לקיים דיון מעמיק במרכיבי השירות ואיכותו, בהשכלת נותני השירות והכשרתם ובתנאי העסקתם על כל מרכיביהם, כולל השכר.

 

זבש"ם של עובדי העמותות

 

למיטב ידיעתי, אין הסכם רמת שירות מפורט באף אחד מהמכרזים של משרד הרווחה, או מנגנון אכיפה יעיל. "אם חברה מטפלת בקשיש בתמורה ל־100 שקל ביום, היא תחליף לו רק שני טיטולים, אחרת היא תפסיד", אומר כחלון באותו ראיון. כבוד השר, כמות הטיטולים, איכותם ומועד החלפתם לא צריכים להיות נתונים לשיקול דעתו של הספק. פרט זה, כמו פרטים רבים אחרים, צריך להיות חלק מהסכם רמת השירות.

 

אחד הסעיפים שכה מרתיעים גורמים חברתיים לאור המגמה של מיקור־החוץ, הוא שכר העובדים וההגנה עליו. תנאי העסקתם של העובדים, כולל התנאים הסוציאליים, השכלתם והכשרתם — כל אלה חייבים להוות נדבך מרכזי בהסכם רמת השירות, ולמדינה אסור למשוך ידיה מהם.

 

לפני כמה חודשים שבתו העובדים הסוציאליים. בשלב ההתחלתי של המשא ומתן הסכים הממונה על השכר לפתוח את הסכמי השכר, ובתנאי שיחול אך ורק על עובדי המדינה ולא על העובדים הסוציאליים שהנם עובדי העמותות. רק התעקשות ברוכה ואמיצה של ועד העובדים הסוציאליים כפתה על הממונה לכלול בהסדר החדש את עובדי העמותות.

העמדה הראשונית הזו של משרד האוצר משמעה שהם מוכנים להעלות את שכר העובדים הסוציאליים עובדי המדינה, אבל שהם אינם רואים את שכר העובדים הסוציאליים שיצאו למיקור־חוץ בעמותות כעניינם, או במילים אחרות — זבש"ם של עובדי העמותות. המשמעות היא תפיסה מעוותת ומסולפת של עשייה נכונה והוגנת של מיקור חוץ. היות שהספק שזכה בחוזה מיקור־החוץ הוא זרוע של המדינה, המדינה אחראית להבטיח ששכר עובדיו כולל כל מרכיביו יהיה שכר ראוי.

 

אגב, כשהמדינה באמת רוצה, היא יודעת לשמור על עובדי מיקור־החוץ. בכל ההסכמים שנעשים עם צד שלישי בנושאי ביטחון אישי, כמו סלקטורים בנמלי הכניסה לארץ ומאבטחים למיניהם, המכרז מפרט את שכר המאבטח על כל מרכיביו הסוציאליים, קודי לבוש והתנהגות, כישורים נדרשים והכשרה, ועוד שורה ארוכה של דרישות מפורטות ומדוקדקות.

 

האשם: משרד האוצר

 

יש לציין כי האשמה לכל האמור לעיל אינה בעובדי משרד הרווחה; ידיהם כבולות. האשמה כולה נופלת על משרד האוצר, ובייחוד על אגפי החשב הכללי (המפרסם את המכרזים) והתקציבים (שקובע בלעדית את גובה התקציבים) לדורותיהם, וכמובן על הממשלה כמתוות המדיניות.

 

הפתרון הוא להחתים את ספקי מיקור־החוץ הקיימים על הסכמי רמת שירות מפורטים, ולוודא שהממשלה מבינה שהאחריות המוחלטת היתה ונשארה שלה.

 

בסבירות גבוהה מאוד, החלת הפירוט הנדרש בהסכמי השירות תביא לרמת שירות גבוהה יותר מזו הניתנת כיום, ותגרום בהכרח להעלאת התעריפים המשולמים לספקי מיקור־החוץ - וטוב שכך. במקביל, יש להרחיב את מנגנוני הבקרה והאכיפה - שני יסודות הכרחיים להצלחה שדורשים תוספת תקציב.

 

התהליך ייקח זמן, אך רק כך נשיג רמת שירות גבוהה יותר, ונהיה עדים לאסטרטגיה נכונה המיושמת בצורה יעילה והוגנת לטובת כל אזרחי המדינה. במדינה הרואה את עצמה כמדינת רווחה מתוקנת, איננו יכולים להסתפק ברמת שירות סבירה בלבד.

 

הכותב הוא יו"ר אלו"ט, פעיל במספר עמותות נוספות ושימש בעבר כמנכ"ל כלל תעשיות

 

בטל שלח
    לכל התגובות
    x