שימו לב, אתר זה עושה שימוש בעוגיות על מנת להבטיח לך את חוויית הגלישה הטובה ביותר. קראו עוד הבנתי
המחאה החברתית

"חזרנו בגלל הגעגועים לארץ, ונעזוב את הארץ בגלל הגעגוע ללחיות"

משפחת צבלינג, קריית מוצקין: לא ייתכן שעלות גן בגיל הרך תהיה מעל 2,000 שקל בעוד שהמשכורת הממוצעת לאשה היא 5,000 שקל"

הדס שפר 06:5329.08.11

מי אנחנו: רועי ומירב צבלינג (שניהם בני 31), הורים לרומי (שנה וחצי). מתגוררים בשכירות בדירת 4 חדרים בת 90 מ"ר בקריית מוצקין. רועי הוא מוזיקאי עצמאי ומירב מעצבת אופנה ומחפשת עבודה.

 

מעמד הביניים זה: "כמו בשיר של הדג נחש: משלמי מסים, עושים מילואים ועומדים בפקקים. אנחנו מעמד ביניים כי אנחנו עובדים, רועי משרת ימי מילואים רבים ואיננו מקבלים שום סיוע מהמדינה, לא משתייכים לשום קבוצת מיעוט".

 

הוצאות: שכירות: 2,400 שקל בחודש ("מחיר מציאה לדירה ישנה ולא משופצת"). ארנונה: 900 שקל בחודשיים. גז: 100 שקל בחודשיים. מים: 200 שקל בחודשיים ("לא מציאותי ואנחנו ממש חסכנים במים"). חשמל: 500 שקל בחודשיים. ביטוח רכב: 3,000 שקל בשנה. בגדים: 100 שקל בחודש. אוכל וקוסמטיקה: 1,500 שקל בחודש. משפחתון: 2,200 שקל בחודש. דלק: 800 שקל בחודש. טלפון סלולרי: 250 שקל בחודש ("רק של רועי, את של מירב ההורים משלמים"), אינטרנט וטלפון קווי: 127 שקל בחודש. מים מסוננים: 76 שקל בחודש. בילויים: 400 שקל בחודש. חופשות: "מאז שרומי נולדה לא יצאנו לשום חופש". סך הכל: 8,753 שקל בחודש.

 

משפחת צבלינג משפחת צבלינג צילום: גיל נחושתן

 

אוברדרפט: "אין, תודה לאל".

 

עזרה מההורים: "בעיקר לקטנה - חיתולים, בגדים, נעליים. אנחנו משתדלים לעמוד בזכות עצמנו".

 

מה מעצבן אותנו: "לצערי אני כבר חצי שנה במעגל האבטלה כאשר אני בכל שבוע לפחות בראיון עבודה והרוב בתל אביב. מפחדים לקחת את הסיכון שאעשה נסיעות למרות הנכונות שלי הן לנסוע והן להעתיק את מקום המגורים. וזה בלי לדבר על זה שאני אמא - אפליה או לא, רוב המעסיקים מעדיפים את הרווקות נטולות ההתחייבויות".

 

מסר מרועי: "הייתי אומר שזכות הדיבור שלי מועטת בגלל הסיכון של להיות עצמאי ועוד בתחום שלי. אבל לאחר חישוב ההכנסות החודשי אני מגיע למשכורת יפה מאוד, מעל הממוצע במשק - ועדיין קשה לסגור את החודש. המסר לממשלה הוא אל תשכחו אותנו. השחיקה גדולה מדי, אנו כבר לא עומדים בנטל של לחיות פה. כמי שחי ועבד במדינות אחרות אני זוכר שהרווחה ואיכות החיים היו גדולים יותר. הדור הזה מתחיל לפקוח את העיניים ולהבין שעם הפטריוטיות אי אפשר לקנות לחם ואולי עדיף כבר לא להיות פה. חזרנו בגלל הגעגועים לארץ ונעזוב את הארץ בגלל הגעגוע ללחיות".

 

מסר ממירב: "שאבו מאיתנו את כל הכוחות. אין עבודה, אין תקווה לעתיד, אנחנו מרגישים מנוצלים. אנחנו רוצים עוד ילדים ואין לנו מושג איך זה יתאפשר כלכלית. לא ייתכן שעלות גן בגיל הרך תהיה מעל 2,000 שקל בעוד שהמשכורת הממוצעת לאשה היא 5,000 שקל. אני לא חולמת בכלל על לרכוש דירה, השכירויות בשמים, הכל יקר והמחירים רק ממשיכים לעלות".

 

משפחות הרוצות להשתתף במדור זה מוזמנות לפנות למייל mail@calcalist.co.il

בטל שלח
    לכל התגובות
    x