שימו לב, אתר זה עושה שימוש בעוגיות על מנת להבטיח לך את חוויית הגלישה הטובה ביותר. קראו עוד הבנתי
הפרופסורים

פרופ' דן בן־דוד על ועדת טרכטנברג: "מקווה שלא יהיו מסקנות פוליטיות"

בן דוד לא בטוח כי המוחים יהיו מרוצים ממסקנות ועדת טרכטנברג: "סביר להניח שאלו מסתכלים על הבעיות בצורה שטחית ואינדיבדואלית, בעוד שבישראל הבעיות מאוד עמוקות"

טל ליטמן 07:0524.08.11

"אני מקווה שהמלצות ועדת טרכטנברג יישארו מקצועיות, מבלי שיביאו בחשבון ציפיות פוליטיות מהם" - כך אומר פרופ' דן בן דוד, מנהל מרכז טאוב, על רקע הגשת המלצות מרכז המחקר בראשותו לועדת טרכטנברג שלשום.

 

לדבריו, המסמך שחיבר המרכז הוכן בעקבות פניות של הציבור על רקע

המחאה החברתית. מלבד פרופ' בן דוד חתומים עליו חמשת ראשי תוכניות המדיניות של המרכז: פרופ' ערן ישיב (ראש התוכנית בתחום הכלכלה), פרופ' דב צ'רניחובסקי (ראש התוכנית בתחום הבריאות), פרופ' איל קמחי (סגן מנהל המרכז וראש התוכנית בתחום שוק העבודה), פרופ' יוסי שביט (ראש התוכנית בתחום החינוך), ופרופ' מיכאל שלו (ראש התוכנית בתחום הרווחה החברתית).

 

בן דוד לא בטוח כי המוחים יהיו מרוצים ממסקנות ועדת טרכטנברג: "סביר להניח שאלו מסתכלים על הבעיות בצורה שטחית ואינדיבדואלית, בעוד שבישראל הבעיות מאוד עמוקות", אמר.

 

"מי שמרוויח יותר צריך לשלם יותר"

 

כבר בפתיח של הדו"ח מציעים מומחי המרכז "לקבל כמחיר הכרחי וצודק את עקרון המס הפרוגרסיבי שלפיו מי שמרוויח יותר משלם יותר, וזאת בדומה למדינות צפון אירופה אשר יצרו סביבו קונצנזוס חברתי־פוליטי". על המחאה החברתית נאמר כי "חשוב להכיר בכך שצדק חברתי דורש לא רק מאמצים לתמוך בחסרי משאבים ויתרונות, אלא גם צמצום זכויות יתר של אוכלוסיות מבוססות יותר".

 

באשר להוצאות הממשלה, הושם הדגש על כך שההוצאה הציבורית הכוללת בישראל קטנה ב־2010 לעומת השנים 2000–2005, ועמדה על 45.5% לעומת 52.6%, בהתאמה. ההוצאה ב־2010 אף היתה נמוכה מזו שנרשמה במדינות צפון אירופה, שנעה בין 46% בנורבגיה ל־ 58% בדנמרק.

 

בשל החשש ממיתון עולמי עמוק נוסף, ולאור המשברים הפיננסיים שאליהם נקלעו חלק ממדינות המערב, קוראים מומחי המרכז להתרכז בעיקר באופן חלוקת התקציב הקיים, אלא אם יועלו בשיעור זהה התקבולים ממסים. בהקשר זה מוצעות שתי חלופות: הגדלת התקציב ב־20 מיליארד שקל (כ־2.5% תוצר) שיהוו היענות מסוימת לדרישות דוברי המחאה. לחלופין, הגדלת התקציב בכ־40 מיליארד שקל (כ־5% תוצר) כך שיתקרב לשיעור ההוצאה הציבורית במדינות הרווחה של צפון אירופה היום.

 

במרכז מציינים כי על פי נתוני מינהל הכנסות המדינה, 54% מהשכירים בישראל נמצאים מתחת לסף המס ולמעשה אינם משלמים מס הכנסה. מס החברות ירד ב־6% תוצר מאז 1986, השקולים היום לכ־48 מיליארד שקל. למרות זאת, אומרים במרכז, קיים מרחב תמרון מוגבל לשינוי נטל המס וזאת מאחר שהעשירון העליון משלם שני שלישים מדמי הביטוח הלאומי וביטוח הבריאות וכשלושה רבעים מהיקף מס ההכנסה.

 

הצעת המרכז, בין היתר, היא לבטל הטבות מס - קיימות ומתוכננות - בהיקף של 20 מיליארד שקל (מתוך 38 מיליארד שקל הטבות קיימות), בדגש על פטורים בשוק ההון. במידת הצורך מוצע להגדיל את תשלומי הביטוח הלאומי של המעסיקים (שירדו מ־16% לכ־5.5%) בכ־5 מיליארד שקל, ולהעלות את מס החברות כך שהיקף התקבולים יעלה בכ־5 מיליארד שקל נוספים. עם הזמן, ובמידת האפשר, מוצע להפחית את המע"מ ולעבור לתוואי שיעלה את משקל המסים הישירים על חשבון העקיפים. הפחתת המע"מ ל־10% תביא לירידה של כ־20 מיליארד שקל בתקבולי מסים (כ־2.5% תוצר).

 

בתחום הדיור מציינים במרכז כי אם בדצמבר 2006 נדרשו 7.5 שנות עבודה בשכר ממוצע כדי לרכוש דירה, הרי שבאפריל 2011 היה צורך לעבוד 11.2 שנים - עלייה של 50% בשלוש שנים וחצי. הנתון מתקרב לשיא שנרשם במאי 1996, לאחר גל העלייה הגדול של תחילת אותו עשור. היום יש צורך לעבוד 15% יותר תמורת דירה לעומת ינואר 1973. אנשי המרכז מציעים פתרון בטווח הקצר שלפיו המדינה תסבסד רכישת דירות ושכירתן לזכאים, שייקבעו לפי קריטריונים של הכנסה, עד להשלמת הרפורמה בשוק, ועיקרה במינהל מקרקעי ישראל.

 

"לאפשר חינוך חינם מהגיל הרך ועד כיתה י"ב"

 

לעניין החינוך, קובעים אנשי המרכז כי הכיתות מרובות תלמידים, בעיקר בחינוך הערבי ובחינוך הממלכתי הלא־דתי. המרכז גם קובע כי יש לשפר את שכר המורים בהתאם לרמות המקובלות במדינות המערב. כמו כן מוצע להקים רשת לאומית לחינוך, ממלכתית וא־פוליטית, שתקבע את תוכנית הליבה החינוכית. המשאבים הכספיים יחולקו על פי מפתחות שקופים ואחידים, המתחשבים במצב הכלכלי־חברתי של התלמידים. לשם כך יש לעבור מתקצוב דיפרנציאלי - תקצוב לפי ילד במקום לפי כיתה. נקבע עוד כי התקציב חייב לאפשר חינוך חובה חינם לכל תלמיד, מהגיל הרך ועד כיתה י"ב. ההצעה היא כשל מערכת החינוך תעבור ליום לימודים ארוך.

 

חלקו של המימון הציבורי לשירותי בריאות מהיקף ההוצאה הלאומית ירד מ־70% ב־1996 ועד 60% ב־2010 - השיעור הנמוך ביותר מאז 1963, השנה הראשונה בה נמדדו נתונים בישראל. אנשי המרכז קוראים להשיב את המימון הציבורי ל־70% מהיקף ההוצאה הלאומית לבריאות, וזאת כדי להגדיל תוספות לזכאות הציבורית, להגדיל היצע כוח האדם, להשקיע במערכת הציבורית ולבצע שינויים מבניים: להפוך את השב"ן לשירות אוניברסלי, כך שיינתן לכל נזקק לכך. זאת באמצעות שינוי הפרמיות עבורם לתשלום חובה, או להעלות את התקרה של מס הבריאות ולהופכו לפרוגרסיבי יותר. "יש לפטור קשישים וחולים כרוניים מהששתפות בתשלום, ולהקצות לפריפריה חלק ראוי בהקצאה הציבורית".

 

עיקרי ההמלצות של מרכז טאוב

 

לאמץ עיקרון המס הפרוגרסיבי: מי שמרוויח יותר צריך לשלם יותר

לא להגדיל את הגירעון הממשלתי

לבטל הטבות מס קיימות ומתוכננות, בדגש על שוק ההון

בטווח הקצר: לסבסד רכישת דירות ושכירתן, לפי הכנסה

לאפשר חינוך חינם מהגיל הרך, להגדיל את שכר המורים

להגדיל את המימון הציבורי לשירותי בריאות

בטל שלח
    לכל התגובות
    x