הדור הבא של רכבי המיני: מינימום מחיר, מקסימום עיר
עם תג מחיר של קצת יותר מ־70 אלף שקל, פיז'ו 206 פלוס ורנו קליאו חולמות להיות הסוזוקי אלטו הבאה ולכבוש את שוק מכוניות המיני הזולות. הראשונה זריזה, אבל גם צפופה ומאובזרת בחוסר טעם. השנייה מעט אטית יותר, אבל גם נוחה ומתגברת בקלות על הבורות של תל אביב
בחלוקה גסה, ניתן לומר כי שוק הרכב הישראלי מורכב כיום משני שווקים מרכזיים: שוק ציי הרכב הגדולים ושוק כלי הרכב הנרכשים על ידי לקוחות פרטיים. בעוד שהשוק הראשון פועל לפי חוקים ברורים - וכולל משפחתיות עם מנוע 1.6 ליטרים, תיבת הילוכים אוטומטית ותג מחיר שמסתכם בכ־120 אלף שקל - השוק השני דינמי יותר ומתנהל כמו "שוק" אמיתי, לפי כללי הביקוש וההיצע.
בשוק הזה, כאשר טרנד חדש נוצר, יבואני הרכב ממהרים להיענות לו, ובמקרה שלנו - מדובר באופנת המיני שהגיעה לעיר. המיני הראשונה, סוזוקי אלטו, שפרצה לשוק הרכב הישראלי לפני כשנתיים עם תיבה ידנית ומחיר של 60 אלף שקל, עוררה גיחוך אצל היבואנים שהתקשו לקחת ברצינות את התיבה הידנית והמרכב הזעיר.
אחרי אלפי מכוניות מסוגה של האלטו שעלו על כבישי ארצנו, הפסיקו המתחרים לגחך ומיהרו לחפש פתרונות שיאפשרו לישראלי לרכוש מכונית עממית וזולה בלי לקרוע את הארנק, דרישה רלבנטית במיוחד בימים אלה. התוצאה: פיז'ו 206 פלוס ורנו קליאו 1.2. האחרונה עולה 70 אלף שקל והראשונה 80 אלף שקל, אך מחירה כבר צנח ל־70 אלף שקל במסגרת מבצע שיזמה היבואנית, וכנראה יוזל עוד בהמשך במסגרת מבצעים נוספים.
זאת שיפה מבחוץ וזאת שיפה מבפנים
פיז'ו 206 (השם המדויק הוא 206 פלוס) הוצגה לראשונה ב־1998, אבל למרות בר המצווה שהיא חוגגת בימים אלה, היא עדיין נראית צעירה. רק חבל שיד נעלמה הוסיפה לה קישוטי כרום זולים באזור המראות והידיות, ואגזוז מגודל שנראה כאילו נרכש בחנות אביזרים מפוקפקת. רנו קליאו צעירה יותר וחוגגת "רק" יום הולדת חמש - עובדה שעומדת בעוכריה של הקליאו, שבעצמה עומדת בפני החלפה בעתיד הלא רחוק. היא נראית בוגרת יותר, אך נאה פחות. בפועל היא גם גדולה יותר, ואורכה עומד על 4.03 מטרים לעומת 3.87 בפיז'ו.
פיז'ו 206. יפה מבחוץ צילום: אתר יצרן
אם בקרב על החיצוניות קצת קשה לקבוע מי מהשתיים מוצלחת יותר, מבחינת עיצב הפנים הרנו מנצחת בגדול. בפיז'ו השתדלו מאוד להצעיר את ה־206 המזדקנת, באמצעות שפע אביזרים כמו רדיו מקורי עם שליטה מעט מסובכת מגלגל ההגה (ברנו אין רדיו מקורי), אבל העיצוב הבסיסי של הפיז'ו לא השתנה משמעותית ב־13 שנה ותעשיית הרכב עברה מאז כברת דרך משמעותית.
דוגמה ראשונה להבדלים בין שתי המכוניות נעוצה בחלונות החשמליים: בפיז'ו קשה למצוא את המתג בין המושבים הקדמיים. ברנו הוא מצוי במיקום נוח בדלת הנהג. בשתי המכוניות, אגב, אין תפעול חשמלי לחלונות שבדלתות האחוריות.
ספירת כריות אוויר: לפיז'ו יש ארבע (וארבעה כוכבים במבחן ריסוק), לרנו יש שש (וציון מלא של חמישה כוכבים במבחן הריסוק). גם בבדיקת המושבים הרנו מנצחת: אלה של ה־206 אמנם תומכים ונעימים יותר למגע, אך עם זאת, המושב של הרנו בשרני יותר וגם מתכוונן בגובה, מאפיין שחסר בפיז'ו, במיוחד אם הנהג גבוה.
גם ההגה של הרנו מתכוונן בגובה, ואילו ההגה הגדול של הפיז'ו מוטה תמיד למעלה בזווית מעט לא נוחה ונעדר מנגנון כיוון. ברנו, אגב, יש גם בקרת שיוט, אביזר נדיר במכוניות שעולות 70 אלף שקל. הפיז'ו היא מכונית צפופה יותר: לאחר שהות ארוכה במושב הנהג של הרנו ומעבר למושב הנהג של ה־206, קשה שלא להבחין שיד שמאל של הנהג, שנהנית ברנו מחופש פעולה ניכר, נתקלת בפיז'ו בדלת הנהג, ורגל ימין, זו שנהנית ברנו משפע מרחב, נתקלת בפיז'ו בקונסולה המרכזית. גם מאחור המצב ברנו טוב יותר, ואילו הספסל האחורי בפיז'ו קצר יותר ופחות נוח.
שתי המכוניות, גם ה־206 וגם הרנו קליאו, ישמשו ככל הנראה כרכבים שניים בבית ויבלו את עיקר זמנם בעיר. כאן חשובים בעיקר עוצמת המזגן, הזריזות וכושר התמרון וגם איכות חיי הנהג בפקקי הבוקר. שתי הצרפתיות מצוידות במנועים שמפיקים קצת יותר מ־70 כוחות סוס. בפיז'ו מדובר במנוע ותיק בנפח 1.4 ליטרים בעל שמונה שסתומים, ואילו ברנו מדובר במנוע בנפח 1.2 ליטרים בעל 16 שסתומים. זה של הפיז'ו מרגיש זריז יותר, אך גם יוצר שאון רב.
גם העברת ההילוכים בפיז'ו נעימה ומדויקת יותר, אך גם כאן הזמן עומד בעוכריה - כי נהג הרנו מפגר רק במעט מאחור אך נהנה מחוויית נסיעה טובה יותר: הרנו מתגברת על הבורות של תל אביב באופן משכנע, בידוד הרעשים שלה טוב והמזגן שלה יעיל. מחוץ לעיר, שתיהן יעדיפו להתנהל במהירות החוקית, אחרת מנועיהן הקטנים יתאמצו יתר על המידה וייצרו כמויות ניכרות של רעש, שמורגש ברנו פחות, הודות לבידוד רעשים טוב יותר. כשהכביש מתפתל, המצב משתנה: הפיז'ו אומנם תוכננה בעשור שבו הסתיימה רשמית המלחמה הקרה, אך מדובר גם בעשור האחרון שבו יצרניות הרכב העממיות בנו מכוניות שנועדו להיות גם מהנות. למרות המנוע החלש, הפיז'ו בורכה בהגה מתקשר להפליא, בשלדה שנענית בשמחה לשינויי כיוון ובאופי כמעט ספורטיבי. הרנו, לעומת זאת, מיועדת בראש ובראשונה להיות אמצעי תחבורה בסיסי. מצד שני, כמה לקוחות פוטנציאליים של הרכבים הללו בכלל יחפשו את ההתנהגות הספורטיבית?
רנו קליאו 1.2. שש כריות אוויר ובקרת שיוט ב-70 אלף שקל צילום: אתר יצרן הגיל של הפיז'ו מורגש היטב בהשוואה לרנו
המבחן מסתיים. בימים אלה, שבהם משפחות ישראליות רבות סופרות כמעט כל שקל בחשבון ההוצאות החודשי, כדאי מאוד לשקול רכישת מכונית סופר־מיני זולה במקום לרכוש עוד מכונית משפחתית גדולה, יקרה וזללנית.
אם כבר החלטתם לרכוש מכונית מיני, אז עדיף כמובן לבחור אחת כזאת שתיתן את התמורה הטובה ביותר לכסף: גם בבטיחות, גם בנוחות וגם במרווח הפנימי.
מסיבה זו, הרנו מנצחת. גילה המתקדם של הפיז'ו, נאה וביצועיסטית ככל שתהיה, מורגש היטב בהשוואה לרנו שמפגינה עליונות מוחלטת לעומתה בנוחות, באיכות תא הנוסעים, ברמת השקט בנסיעה וגם בבטיחות.
