שבויים בתוך כשל מחשבתי

ביום שבו החששות והפאניקה מכתיבים את ההתנהלות, כדאי לחזור מעט אחורה בזמן למפולת הקודמת בשנת 2008, ולהיזכר איזה מכשיר פיננסי נתן תשואה חיובית, כאשר השווקים קרסו מסביב. השוואת התשואות מעלה תשובה מעניינת - בעוד ששוק המניות קרס, איגרות החוב הארוכות של ממשלת ארה"ב, אחד המכשירים הפיננסים הכי סולידים שקיימים, הציגו תשואה של כמעט 40%.

משחר ימינו בסוואנה, האינסטינקט הבסיסי שהבטיח את קיומו של האדם היה לברוח בכל פעם הוא נתקל בחיית טרף. באותו האופן, בהתנהלות בשווקים הפיננסים, האינסטינקט הבסיסי הוא לברוח למכשיר הפיננסי הבטוח ביותר בכל פעם שנתקלים באיום. ב־2008 לא היה סימן שאלה לגבי מיהו המכשיר הפיננסי הבטוח ביותר, ובהינתן הגרפים בשמונת החודשים הראשונים של השנה, גם ב־2011 עדיין לא היה סימן שאלה.

אולם, בדיוק כמו שכאשר נתקלים בדב גריזלי עדיף לא לרוץ, ולא לנסות לטפס על עץ, אלא לפעול בניגוד לאינסטינקט, לעצור ולנפח את החזה ולעמוד במלוא הביטחון - הרי שכך בדיוק יש לנהוג כשמגיע הדב לשווקים הפיננסים.

נפילות בבורסה בתל אביב צילום: אוראל כהן

בהינתן העובדה שקיימים עדיין רווחי הון פוטנציאליים באג"ח האמריקאיות, מאוד מפתה להניח שמה שהיה הוא שיהיה, ולברוח אל החיק החם של ממשלת ארה"ב, מתוך הנחה שהוא עדיין המקום הבטוח בעולם. אבל כמו באנלוגיה על דב הגריזלי, וכמו במשברים האחרים שעברו על העולם בעשור האחרון, יש סיכוי לא רע שהדב רץ ומטפס מהר יותר.

ב־2008, מי שטיפס על העץ לפני שהדב הגיח, ומי שנתקל בדב ונקט בטכניקת ההטעיה וקפא, הרוויח. אולם ב־2011 הדב אחר לגמרי. אנחנו שומעים אותו, מריחים אותו, אבל עדיין לא יכולים לעמוד על טבעו. מה שגרוע יותר זה שהמידע שיש לנו על שוק האג"ח הממשלתי האמריקאי מרמז שלא בטוח שיש חוף מבטחים, או אם נמשיך בקו של האנלוגיה, לא בטוח שיש עץ יציב בסביבה שאפשר לטפס עליו עד חלוף הסכנה. המשבר של 2008 היה משבר פיננסי, ומי שנקלע אז לצרות היו הבנקים. המשבר של 2011 הוא משבר של ממשלות, כלומר מי שנמצא היום בצרות הם המדינות. ב־2008 הממשלות יכלו לחלץ את המערכת הפיננסית והעסקית, אולם ב־2011 הסקטור העסקי דווקא נמצא במיטבו, עם מלאי מזומנים, צבר הזמנות עתידי בצנרת, דו"חות טובים ומחירים סבירים, אבל אין לו כל השפעה או יכולת לחלץ את הממשלות הקורסות תחת נטל החובות שהן נטלו על עצמן במבצעי החילוץ של 2008.

גם תורת ניהול הסיכונים וגם מחקרים בפסיכולוגיה של משקיעים מלמדים שבניגוד למצב של היתקלות עם דב אמיתי, בהיתקלות עם שוק דובי המדיניות המנצחת היא בשילוב בין האנליטי לאינטואיטיבי. לרוב האנשים מומלץ לנהל את ההשקעות בסלים, ולדבוק לאורך זמן במדיניות. הסל שהוגדר כהשקעה לטווח ארוך אמור לכלול מניות ואג"ח קונצרניות, לעומת הסל שהוגדר לטווח קצר - שצריך לכלול אג"ח מדינה ואג"ח קונצרניות בסיכון נמוך. בשני הרכיבים עדיף לפזר היום את ההשקעות בין ישראל לחו"ל.

הנחת היסוד היא שמכל הסלים הללו, הדב יטרוף משהו, אבל בהנחה שאין מדובר בדב מטורף שיביא לקריסה מוחלטת של העולם, הסלים שישארו יבטיחו אפשרות לשקם את התיק, ואפילו לראות תשואה נאה.

הכותבת היא סמנכ"לית פיתוח עסקי באי.בי.אי