שימו לב, אתר זה עושה שימוש בעוגיות על מנת להבטיח לך את חוויית הגלישה הטובה ביותר. קראו עוד הבנתי
משפט

ראיון "כלכליסט": "לאנשים מן היישוב הצדק קורה פחות"

עו"ד יעל גרוסמן, אחת הסנגוריות הבכירות בישראל המתמחה בעבירות הלבנת הון, רותחת על המחוקקים והרגולטורים שהולידו בשנה האחרונה שתי מהפכות בתחומה: חוק האכיפה המינהלית "שנותן יותר מדי כוח לרשות ניירות ערך" וחובת הדיווח של עורכי הדין שיישומו הוא "מבוכה גדולה"

איתי הר אור 08:3817.07.11

"האמת? אני מאוד אוהבת את המקצוע. אבל אני לא אוהבת שרירות לב שאני נתקלת בה, פגיעה מיותרת בחפים מפשע והפעלה לא נכונה של עונשי מאסר", אומרת עו"ד יעל גרוסמן, מבכירות הסנגוריות בישראל, אשר מתמחה בעבירות צווארון לבן. "בכלל, אני לא אוהבת בתי סוהר, בטח לא כמו שהם נראים כיום, ולא רק לעברייני צווארון לבן. מאסר בפועל הוא אמצעי קיצוני, כזה שבעתיד יסתכלו אחורה בזמן ויראו אותנו כברברים משום שהשתמשנו בו ככלי מחנך".

 

גרוסמן, אשר חתומה על אחד הספרים המרכזיים למשפטנים העוסקים בתחום עבירות ההון - "איסור הלבנת הון להלכה ולמעשה", ייצגה בשנים האחרונות כמה מהחשודים בפרשות המרכזיות בתחום. רשימת הלקוחות שלה כוללת את חברת מלם, שנמחקה מכתב האישום בפרשת גד זאבי תוך קבלת טענה של אכיפה בררנית, ואת קרן ללום, עובדת הדסק הצרפתי בבנק הפועלים, שהואשמה וזוכתה בפרשת הלבנת ההון בבנק. הרשימה כוללת גם את יעקב דנציגר שזוכה בפרשת אורסיס, ואת ויעקב סברדליק, שהואשם במסגרת פרשת הלבנת ההון בבנק הפועלים וזוכה.

 

בחודשים האחרונים מתחוללים כמה שינויים בזירת ההתמחות של גרוסמן. חוק האכיפה המינהלית החדש בתחום ניירות הערך ודיני חברות, אשר אושר בתחילת השנה למשל, שינה את הבסיס התפיסתי באכיפת הנהלים והכללים בשוק ההון. בייסודו של החוק עומד הרעיון, שלפיו אכיפה יעילה בשוק ההון חייבת להתבסס לא רק על מסלול פלילי אלא גם על מסלול מידתי של שימועים וסנקציות.

 

"לפני שהחוק קרם עור וגידים היתה תחושה שהצורך בו הוא ממשי. היו הרבה תיקים פליליים שבהם מסלול חלופי לזה הפלילי היה חוסך יגון, צער והוצאות אדירות של הנאשם ושל המדינה", היא אומרת. "אולם במהלך החקיקה, כשראיתי את הכיוון שאליו היא הולכת, החלו להתעורר בי ספקות. הצורך בהליך שישחרר את מערכת בתי המשפט ממשפטים פליליים מיותרים הפך למשני, ובמקום זה צומחת מערכת עם רצון לטפל בהפרות מינהליות בהיקף גדול מאוד ביחס להרבה מאוד אירועים שבעבר כלל לא הוגדרו כהפרות. לרשות ניירות ערך יש כיום כוח עצום, והיא יכולה לפגוע בחופש העיסוק של נושאי משרה, ואף להטיל קנסות בהיקפים גדולים ביותר".

 

כדי להדגים את הבעייתיות במצב החדש, בוחרת עו"ד גרוסמן במנגנון שכבר קיים ופועל במסגרת חוקים אחרים, כמו בענייני מס - הליך של ועדות העיצומים. "מדובר שם רק בהטלת עיצום כספי, אבל החוויה הכרוכה בהופעה בפני הוועדה היא קשה", אומרת גרוסמן וממשיכה, "אתה יושב מול רגולטור שעושה הכל - חוקר, מחליט באיזה מסלול יטופל התיק ודן בטענות, כאשר ההשפעה שלך כנציג של הגוף המפר היא מזערית ביותר. התחושה היא שהוועדה לא נותנת משקל לטענותיו של המפר ומחליטה באופן שרירותי לגמרי. בנוסף, אין גם פיקוח של בית משפט כי הערעור הוא עתירה מינהלית על תקינות ההליך".

 

אז היית מעדיפה לוותר על חוק האכיפה המינהלית?

"הייתי מעדיפה שהוא יתקיים אבל עם המטרה הראשונית שלו, כחלופה למסלול הפלילי".

 

עו"ד יעל גרוסמן עו"ד יעל גרוסמן צילום: עמית שעל

 

מהפכה לעורכי הדין

 

התפתחות דרמטית נוספת הנוגעת להתמחותה של גרוסמן, אך גם לכלל קהילת עורכי הדין, היא פרסומה של הצעה לתיקון חוק איסור הלבנת הון. על פי ההצעה, תוטל על עורכי דין ורואי חשבון חובת דיווח על פעילות פיננסית ועסקית של לקוחותיהם. טענתם של המתנגדים לשינוי היא כי מדובר בפגיעה בזכויות יסוד, כמו הזכות המוחלטת לחיסיון על דברים שבין עורך דין ללקוחו. עו"ד גרוסמן מתנגדת לרפורמה מן הסוג הזה. "אם הצעת החוק תתקבל אני אשקול לעתור לבג"ץ", היא אומרת. "אני חושבת שמדובר בנושא מהפכני מבחינת תפיסת מקצוע עריכת הדין. בקנדה עתרו נגד חקיקה דומה והיא הוקפאה. אם החקיקה תקרום עור וגידים, בית המשפט יצטרך לבחון אם היא מתאימה לעקרונות המשפטיים שלנו".

 

האם ההצעה לשינוי החוק הופכת אותו לכישלון?

"יש החמצה גדולה ביישום החוק. כשהוא מופעל נגד עבריינות כבדה וארגוני פשיעה ושולל מהם את פירות העבירה - אז כן, יש לו הצדקה. כאשר הוא מופעל לצורך אכיפת סעיף 3ב' הטכני על גופים פיננסיים ועל אנשים פרטיים שפתחו חשבון על שם קרוב משפחה - אז שם יישומו הוא החמצה גדולה. יישום כזה מסב נזק כי הוא גורם לכך שהציבור לא מבין על מה המהומה, הוא לא מצליח להזדהות עם החוק והתוצאה היא מבוכה גדולה".

 

לא סתם טרנד

 

אחד התיקים הגדולים שבהם טיפלה גרוסמן היה פרשת הדסק הרוסי, כחלק מהפרשה הרחבה יותר של הלבנת ההון בבנק הפועלים. יעקב סברדליק, מי שהיה מנהל דסק חבר המדינות בסניף הירקון בתל אביב, זוכה בסופו של דבר בטענת הגנה מן הצדק - הגנה משפטית אשר מהווה עילה לביטול כתב אישום, אם מתגלה פגם מהותי בניהול ההליך.

 

את לא מרגישה שההגנה מן הצדק הפכה לטרנד משפטי שעושים בו שימוש מוגזם בשנים האחרונות?

"אם הטענה להגנה מן הצדק היא קלושה - היא לא תתקבל. זה כמו שאחרי שחוקקו את חוק יסוד כבוד האדם כולם טענו טענות על פגיעה בכבוד האדם, ובתי המשפט צמצמו את האפשרויות לטעון כך. אכיפה בררנית, התנהגות שרירותית של התביעה ויתר הטענות של הגנה מן הצדק הן טענות חשובות".

 

האתגר שבשימוע

 

יו"ר רשות ני"ע לשעבר, זוהר גושן. "חוק האכיפה המנהלית העניק לרשות ניירות ערך כיום כוח עצום. היא יכולה לפגוע בחופש העיסוק של נושאי משרה, ואף להטיל קנסות בהיקפים גדולים ביותר" יו"ר רשות ני"ע לשעבר, זוהר גושן. "חוק האכיפה המנהלית העניק לרשות ניירות ערך כיום כוח עצום. היא יכולה לפגוע בחופש העיסוק של נושאי משרה, ואף להטיל קנסות בהיקפים גדולים ביותר" צילום: מאיר אזולאי

אחד האתגרים של עו"ד גרוסמן נוגע לניצול השימוע לכלי שכנוע נוסף מול הפרקליטות. כפי שמלמדים תקדימים שונים, שימועים מהווים הזדמנות להינצל מכתב אישום - ובמקרים אחרים מהווים הזדמנות אמיתית לפרקליטות לגבש את כתב האישום בצורה טובה יותר. בסופו של דבר, תמיד קיימת סכנה שלאור הטענות שיועלו בשימוע, תעשה הפרקליטות השלמות חקירה. "זה לא רק הנושא של השלמות חקירה, שיש בו קורטוב של חוסר הגינות, או אולי אפילו יותר מקורטוב", אומרת גרוסמן. "בגדול, אי אפשר שלא לנצל את ההזדמנות לשכנע את הפרקליטות לפני שנכנסים למשפטי ענק שנמשכים שנים. בלא מעט מקרים שימועים מצליחים או מצמצמים את יריעת המחלוקת".

 

תיק מרכזי שבו היתה לגרוסמן הצלחה במסגרת השימוע הוא פרשת האגודה למען החייל ומפעל הפיס, אשר נחשדו בהסדר כובל. על פי החשד, האגודה הסכימה לוותר על קיומן של הגרלות בתמורה לתרומה שנתית מצד מפעל הפיס. "המקרה הזה הוא דוגמה מצערת לחקירה והודעה על כוונה להגיש כתב אישום בנושא שאסור היה לרשות ההגבלים העסקיים לטפל בו", טוענת גרוסמן, אשר ייצגה בתיק זה את מנכ"ל מפעל הפיס שאול סוטניק. "אלו גופים ציבוריים ואף אחד לא עשה רווח לכיסו".

 

אז איך את מסבירה את כוונת רשות ההגבלים העסקיים בזמנו להעמיד לדין את המעורבים המרכזיים בפרשה, בהם יו"ר מפעל הפיס לשעבר שמעון כצנלסון ומנכ"ל הפיס לשעבר אלי לוי?

"אני לא יכולה להסביר את ההחלטה הזו. פנינו לרשות בשלבים מוקדמים וביקשנו שלא להמשיך בחקירה. הגשנו חוות דעת בטענה שכלל לא מדובר בעסקים, ולמרות זאת החלה חקירה בהיקף אדיר. כל מי שעמדו בראשות הגופים במשך שנים נחקרו. הושקע בחקירה הזו תקציב אדיר — והכל לריק. הכי מצער זה שכתוצאה מהחקירה הפסיק מפעל הפיס את העברת התמיכה לאגודה".

 

לקוחה בכירה נוספת של גרוסמן היא עו"ד אריאלה סגל־אנטלר, שמונתה באחרונה לפרקליטת מחוז תל אביב. לפני כמה שבועות דחה בג"ץ את העתירה שהגישה יחד עם קודמתה בתפקיד רות דוד, באמצעות גרוסמן, נגד דו"ח מבקר המדינה בעניין האזנות הסתר בפרשת השר חיים רמון, שקבע כי הן התרשלו בעבודתן.

 

סגל־אנטלר שקלה בעקבות דחיית העתירה לפרוש מהתפקיד?

"חס וחלילה. ההחלטה של בית המשפט העליון רק מחזקת את ההצדקה של הגשת העתירה. אף על פי שהיא נדחתה, יש שם קביעה עובדתית שלפיה המבקר שגה כשקבע שהן הפרו נוהל. מי שקורא את החלטת בית המשפט העליון משתכנע כי אין שום עננה, וכי ההחלטה שלא להתערב בדו"ח המבקר נובעת מכך שהעילות המאפשרות התערבות בדו"ח הן מצומצמות מאוד".

 

משרד קטן, לא במגדל

 

המשרד של גרוסמן אינו ממוקם באחד המגדלים היוקרתיים החדשים. במשך 26 שנה היא מגיעה למשרד שהקימה בשנת 1985, הממוקם בקומת קרקע בבניין מגורים ברחוב בלוך שבתל אביב. במשך השנים היא צירפה למשרדה את עורכות הדין רוני בלקין וסאלי ליכט. "כל תיק מטופל על ידי שלושתנו בעבודת צוות", מספרת גרוסמן ומתגאה בבנות טיפוחיה: "רוני היתה חוקרת בכירה ברשות ניירות ערך וכתבה יחד איתי את הספר 'איסור הלבנת הון להלכה ולמעשה'. סאלי מנהלת את האתר שעוסק בנושא הלבנת הון ודואגת שיהיה מעודכן ויעיל. שתיהן הן השותפות הטובות ביותר לעבודה שהייתי יכולה לאחל לעצמי. אני גאה על צורת העבודה שלנו, שבה כל אחת תורמת את מומחיותה ואת הכישרונות שלה".

 

הניסיון הרב שצברה גרוסמן מאז שנות השמונים בניהול הליכים פליליים מספק לה פרספקטיבה על הדרוש תיקון בהליכים בארץ. כשהיא נשאלת מה היתה רוצה לשנות בסדר הדין הפלילי אם היתה יכולה, היא עוצרת לרגע. "זאת שאלה שמחייבת מחשבה לעומק", היא אומרת. "קיימת בעייתיות בכך שהתביעה מביאה ראשונה את הראיות שלה. גם יש לה זכות לנאום פתיחה ועד שהשופט נחשף לעמדה של הנאשם עובר יותר מחצי משפט. אני חושבת שצריך לשנות את סדר הדין כך שעמדת ההגנה תושמע ראשונה או לכל הפחות ישמעו במקביל את שתי העמדות".

 

כמי שמכהנת גם כיועצת המשפטית של מועצת העיתונות היא סבורה כי הסיקור התקשורתי של פרשות פליליות אינו תמיד הוגן. "התקשורת בארץ חושפת את הפרשות לרוב כבר בשלב המעצרים, עם התחלתה של החקירה הגלויה. בשלב זה החשדות לא מגובשים ומה שמתקבל בפועל בחוץ זה סיפור מנופח", מסבירה גרוסמן. "בסוף המשפט אין קשר בין מה שהוכח למה שהופץ בהתחלה, ונגרמת פגיעה נוראה לנאשמים. הייתי שמחה אם הרשויות החוקרות היו יותר זהירות ומרוסנות במסרים שהן מעבירות לבתי המשפט באמצעות התקשורת".

 

"פרשת הלבנת ההון בבנק הפועלים היא דוגמה מצוינת לכך", היא טוענת. "התיק הזה התחיל בחקירה רעשנית שהדיה נשמעו גם בחו"ל, בטענה שבבנק הפועלים בוצעו עבירות הלבנת הון, ושהבנק ועובדיו סייעו ללקוחות להלבין כספי עבירה. היו מעצרים, היתה פגיעה קריטית בבנק, בעובדיו ובלקוחותיו. בסופו של דבר שני התיקים שהוגשו הסתיימו בזיכוי. כדאי שהמערכת תבדוק איך קרה כשל כזה".

 

בתי המשפט בישראל עושים צדק, לדעתך?

"לא תמיד. לצערי בתיקים של אנשים מן היישוב, שבהם הייצוג פחות מוקפד, הצדק קורה פחות. הנאשמים שם חלשים, מוחלשים, לא יודעים מה לבקש. מספיק לשבת יום אחד באולם המעצרים ולראות מה קורה שם. אפשר להשתגע".

 

איזה גורם לא תרצי לייצג?

"אנשים שאני מרגישה שמנסים לעבוד עליי. אגב, בכלל זה נכנסים גם אנשים שמרמים את עצמם, ואיתם קשה לי לעבוד".

בטל שלח
    לכל התגובות
    x