המדינה מצפצפת על התקנות שלה

השבוע אמורה להתקיים הנפקת איגרות החוב של חברת המים הממשלתית מקורות, ובימים האחרונים נדהמו הגופים המוסדיים לגלות שבקשותיהם מהחברה נופלות על אוזניים ערלות. מה בסך הכל ביקשו מנהלי ההשקעות בחברות הביטוח, קרנות הפנסיה וקופות הגמל? שמקורות תמלא אחר התנאים שהמדינה עצמה תובעת

המדינה מבקרת ומזהירה

המדינה מחזיקה במלוא המניות של מקורות, ולנוכח סירובה המוקדם של הנהלת מקורות להתחייב לאמות המידה הפיננסיות, קשה שלא להתרשם מהצביעות שמגלה המדינה. אם נחזור מעט אחורה בזמן, וננבור בדו"ח מסקנות ועדת חודק שהוגש לשר האוצר ולמפקח על הביטוח בפברואר 2010, תתחדד התמונה. אותו מסמך, שזכה לשם המפוצץ "דו"ח הוועדה לקביעת פרמטרים להתייחסות גופים מוסדיים המעמידים אשראי באמצעות רכישת אג"ח לא ממשלתיות", פורסם לאחר דיונים ארוכים שקיימה ועדה שמינה המפקח לשעבר על שוק ההון ידין ענתבי לצורך התמודדות עם כשלי המשבר הפיננסי.

חברי הוועדה ציינו בפרק הראשון של הדו"ח את העילה לקיומו. "שוק האג"ח הלא ממשלתיות מאופיין בכמה חולשות בסיסיות. שימורן משפיע על תפקודו של שוק ההון הישראלי ויכול, בתנאים מסוימים, לפגוע בחיסכון הפנסיוני של הציבור. לאור זאת, וכל עוד השוק לא יפעל באופן עצמאי לגיבוש פרקטיקות נאותות, נדרשת מעורבות רגולטורים כדי להניע את המוסדיים לפעול לשיפור איכות האג"ח שהם רוכשים עבור ציבור החוסכים".

והנה, כאשר הגופים המוסדיים עושים את המוטל עליהם, לאחר שוועדת חודק מתחה ביקורת חריפה על דרכי פעולתם ערב המשבר הפיננסי וכמעט שהאשימה אותם בהפקרת כספי הציבור, המדינה עצמה זורקת אותם מכל המדרגות. במילים אחרות, המדינה יודעת היטב לבקר את המוסדיים, להכריז שהיא אינה סומכת על שיקול הדעת שלהם ולנזוף בהם על שהם לא זהירים מספיק בעת שהם רוכשים אג"ח קונצרניות; המדינה גם יודעת להטיל על המוסדיים חוקים ותקנות כדי להבטיח שהכשלים שלהם לא יישנו ואף לאכוף את יישום החוקים הללו באמצעות אזהרות להטלת סנקציות. אלא שביום הדין המדינה עצמה אינה מוכנה להתיישר לפי הכללים שהיא עצמה הכתיבה.

המדינה מתנערת: ראו מקרה אגרקסקו

אז תבוא חברת מקורות ותאמר: "יש לנו דירוג חוב מושלם, AAA, אנחנו חברה ממשלתית איתנה ואין שום סיבה שוועדות ההשקעה של המוסדיים לא יאשרו השקעה בנו, חרף אי־עמידתנו בתנאי חודק". אלא שחברת דירוג האשראי S&P מעלות שהעניקה את הדירוג המושלם ציינה בעצמה כי "הדירוג מבוסס על הערכתנו כי לנוכח חשיבותה הקריטית של מקורות למדינת ישראל, והקשר החזק בינה לבין המדינה, קיימת סבירות גבוהה שהמדינה תעניק לה תמיכה יוצאת דופן במקרה של מצוקה פיננסית".

אלא שהמשפט האחרון נראה מגוחך לנוכח מה שקרה לחברה ממשלתית אחרת שנקלעה באחרונה לקשיים, אגרקסקו. רק לפני שבוע הודיעה המדינה (המחזיקה באופן ישיר ועקיף ב־69% מאגרקסקו) כי היא מסרבת להזרים הון כדי להציל את אגרקסקו ולאפשר לה לעמוד בהתחייבויות בהיקף של 106 מיליון יורו. המוסדיים, שביקשו להבטיח שמקרה אגרקסקו לא יחזור על עצמו באמצעות דרישת אמות מידה פיננסיות שימנעו ממקורות ליטול סיכונים מיותרים שעלולים לדרדר אותה לפי תהום, זכו בשלב הראשון להתעלמות מוחלטת מצד המדינה.

תגובת האוצר: "המו"מ על אמות המידה מתנהל בין מקורות לגופים המלווים. כל גוף, לווה או מלווה, צריך לעמוד בדרישות הרגולטור".