איך צריכה להגיב הממשלה לבקשת המענק של אינטל?

הגיע הזמן להגיד לא / נעמה סיקולר

ניסיון העבר מוכיח שלמקבלי ההחלטות בישראל קשה לסרב למענקים שמבקשת אינטל, ולכאורה בצדק. קשה שלא להסתנוור מהיקף ההשקעות האגדי, מהעסקת 7,300 עובדים ומחלומות על חיזוק התעסוקה בפריפריה. ההבטחה הנוכחית לפיתוח הטכנולוגיה המתקדמת ביותר

אבל יש עוד דרך להסתכל על המענק החדש שמבקשת אינטל, מענק שיכול להגיע למעל 3 מיליארד שקל. 150 בקשות נמצאות בצנרת של מרכז ההשקעות במשרד התמ"ת. אלה 150 מפעלים שרוצים להרחיב את הפעילות ומתחרים על תקציב שנתי של 500 מיליון שקל בלבד. חלקם מפעלים קטנים, חלקם בינוניים או גדולים. החשיבות של כל אחד ואחד מהם למדינת ישראל גדולה ואף אחד מהם לא יזכה לקבל, ולו עשירית, מהמענק שאינטל מבקשת.

רק לשם השוואה, המענק שאינטל מבקשת הוא פי 4 או 5 מהתקציב השנתי של מרכז ההשקעות כולו, יותר מפי שניים מתקציב המדען הראשי, 70% מהתקציב השנתי של משרד התמ"ת ובערך פי שניים מהתקציב של משרד החוץ. אם המדינה תשקיע ולו מחצית מהסכומים שמבקשת אינטל באופן ישיר בתעסוקה בפריפריה, במענקים או במימון למפעלים נוספים, הערך התעסוקתי הנוסף למדינת ישראל יהיה גבוה מ־1,300 העובדים שהתחייבה אינטל לקלוט.

ויש עוד נקודה בלתי פתורה. האם לאחר ההשקעות המסיביות בישראל, ללא המענק אינטל באמת תקים את המפעל במקום אחר? לא בטוח. פרקי הזמן שבין בקשת מענק אחד למשנהו מצטמצמים ומספר העובדים המועסקים בתמורה למענק הולך וקטן. אולי הגיע הזמן פעם אחת לתמיד להתמודד גם עם הניסיון הזה, ולהגיד לאינטל לא.

הפיזיקה מחייבת מענק / אסף גלעד

הטענות בעד ונגד מענקי המדינה לאינטל נשמעות כתקליט שחוק כל אימת שאינטל מתדפקת על דלתות הממשלה. הן נשמעו בשנה שעברה, בדיון על פס הייצור בטכנולוגיית 22 ננומטר העתידנית, שאמורה לקדם את אינטל לתוך עידן הסמארטפונים; הן נשמעו ב־2005, בזמן הדיונים על הקמת פס הייצור של 45 ננומטר, שהפך מאז לפעילות הייצור המרכזית של אינטל בישראל; והן נשמעו גם בעשורים הקודמים.

בכל פעם היה מי שתמך והתנגד ובכל פעם הממשלה הכניסה את היד לכיס. לא תמיד היא שילמה ביוקר. בשנה שעברה, למשל, אישרה הממשלה מענק של 650 מיליון שקל, מחצית בלבד מהסכום המבוקש, כדי להקים קו ייצור בעלות 2.7 מיליארד דולר, שעשוי לספק 1,000 מקומות עבודה חדשים בקריית גת.

אפשר לספוק ידיים ולהתאונן על הענקית האובססיבית מסנטה־קלרה, אבל אפשר גם לאמץ נקודת מבט שונה, ולפיה אינטל חייבת להשתדרג כל העת לא רק בגלל חוקי הג'ונגל העסקי, אלא גם מתוקפו של חוק פיזיקלי המכונה חוק מור. לפי חוק זה, בכל 20 חודשים תוכפל צפיפות הטרנזיסטורים במעגלים משולבים, הנמכרים במחיר מינימלי.

למרות זאת, המפעל המקורי בקריית גת, פאב 18, נבנה ב־1999, אך שודרג רק ב־2006 לייצור בצפיפות של 180 מיקרון וב־2008 ל־45 ננומטר. המפעל המקביל, פאב 28, שהוקם ב־2008 לייצור טרנזיסטורים בצפיפות של 45 ננומטר, החל לעבור שדרוג ל־22 ננומטר כבר השנה.

אינטל נוהגת כחברה חפצת חיים, אך אם ישראל חפצה בה עליה להבין את האילוצים הטכנולוגיים ולהתפשר כאשר חוק מור מתקתק. אם ישראל לא תעשה זאת, יהיו מספיק מחוזות בסין שיקפצו על ההצעה.