כפל הזהויות של הממונה על שוק ההון: "לא ראיתי הוכחה לכך שמחירי האג"ח לא תאמו את הסיכונים"

במרץ 2010, חודש לאחר שנכנס לתפקידו כממונה על שוק ההון והביטוח במשרד האוצר, ניסח פרופ' עודד שריג חוזר שנועד להוציא אל הפועל את מסקנות ועדת חודק, ולחזק את מעמדם של רוכשי האג"ח הקונצרניות למול החברות המנפיקות. אחד האמצעים העיקריים: החברות המנפיקות יחויבו לספק למוסדיים "תניות חוזיות", מעין ביטחונות שיגדילו את האיכות והאטרקטיביות של איגרות החוב.

שלושה חודשים בלבד לאחר מכן, כעד מומחה מטעם בית ההשקעות פריזמה, שריג נשמע אחרת לגמרי. עכשיו הוא היה בצד של גוף מוסדי שנגדו הוגשה תביעה ייצוגית על ניהול שערורייתי לכאורה של חמש קופות גמל, שהניב בין ינואר לאוקטובר 2010 הפסד של 24%–26% לכל אחת מהקופות - 3.3 מיליארד שקל מתוך 13 מיליארד שקל שהיו בקופות בסוף 2007.

הממונה הטרי על שוק ההון העיד מטעם פריזמה, משום שב־2009, בעודו איש פרטי, כתב חוות דעת לטובת בית ההשקעות. מולו עמדו עורכי הדין איציק אבירם ונועם שכנר, שייצגו את התובעת אסתר שליט, והזכירו ששאר קופות הגמל הפסידו ב־2008 המשברית 16% בממוצע, הרבה פחות מפריזמה.

עורכי הדין שאלו את שריג על תניות חוזיות, שעליהן כתב כמה חודשים קודם לכן שהן מסייעות "להעריך את איכות איגרות החוב בעת רכישתן". תגובת שריג היתה מפתיעה: "המטרה של התניות באג"ח היא לא בהכרח לנהל סיכונים, אלא לאפשר לבעלי החוב להגיע למו"מ מעמדת כוח כשקורה מצב של קושי לחברה".

עד, רגולטור, נתבע

העדות של שריג היא רק דוגמה אחת לכפל הכובעים שלו. כמומחה לניהול סיכונים בשוק ההון הוא היה פעיל במגזר הפרטי כדירקטור וחבר ועדות השקעה בכמה חברות, ובין השאר היה זה שהחליף את פרופ' אמיר ברנע כדירקטור בבנק הפועלים. במסגרת זאת הוא אחד ממושאי תביעה שהגישה ב־2006 קבוצה של 102 משקיעים, שתובעת מקרן הגידור אינטגרל ומ־24 מנהלים הקשורים אליה פיצוי של 33 מיליון שקל. כתב התביעה החל להתברר רק לאחרונה.

"כתב התביעה נושא את שמי משום שפרסום שיצא בלי שידעתי מונה אותי כדירקטור בחברה - מה שלא הייתי", הסביר שריג. "התובעים לא טרחו לבדוק ולוודא זאת. קו ההגנה המרכזי מבחינתי הוא שמעולם לא הייתי דירקטור ולא הנחיתי את החברה".

ובכל זאת, שריג ניסח כתב הגנה לתביעה ובו טיעון מהותי, לא פורמלי. עורכי הדין הפתיעו אותו בציטוט ממנו: "מטבע וטיבן של תובענות מסוגה של התובענה כאן, אלו מוגשות רק לאחר אובדן כספי שנגרם כתוצאה מהשקעה בשוק, שהסיכון בו הוא גבוה כמצופה. כל עוד התשואות בקרן היו נאות, לא פצו התובעים פה, ורק כשהחלו לספוג הפסדים פנו והגישו תובענה".

שריג, שלא זכר מהיכן לקוח הציטוט, נשאל אם אלה הדברים שכתב בחוות הדעת לפריזמה, וענה כי מדובר בנוסח "דומה". עו"ד שכנר חשף בפניו את מקור הדברים ושאל: "למה לא ציינת בחוות הדעת שקו ההגנה שאתה מבסס אותו כמומחה בלתי תלוי הוא גם קו ההגנה שאתה תומך בו כנתבע?". שריג ציין כאמור כי אינו אמור להיות אחד הנתבעים בפרשת אינטגרל.

שריג נשאל אם למרות כתב ההגנה שניסח והשירות לפריזמה, הוא חושב שמשקיעים ועמיתים יכולים לתבוע בגין הפסדים מהשקעה כושלת או הפרת מדיניות. "ניתן לתבוע עקרונית", השיב, "עם זאת, מדובר בדברים שהם מובנים מאליהם. הדברים אכן צצים במקום שיש הפסדים ולא רווחים, ולו מתוך זה שצריך להוכיח נזק... אני אומר באופן ספציפי לגבי הדברים כאן - התביעה הוגשה ברגע שהתגלו הפסדים שלא מצאו חן בעיני התובעת".

האופוזיציונר מופיע

הנחת המוצא של ועדת חודק היתה כזאת: בניגוד לבנקים, שמקיימים מו"מ קשוח עם הלווים ומקיימים אחריהם מעקב ובקרה צמודים לאחר מתן האשראי, המוסדיים נותנים את כספם לפי התנאים שהלווים קובעים בהנפקה, ללא מו"מ לטובת החוסכים וללא המשך מעקב ובקרה. הוועדה, בתמצית, ביקשה לתת למוסדיים אותו כוח שיש לבנקים כאשר הם מלווים כספים.

ברוח זאת כתב שריג את החוזר ליישום המלצות הוועדה: "כלי חשוב נוסף בניהול סיכוני השקעה באיגרות חוב הנו קביעת אמות מידה פיננסיות למנפיקים, אשר מגדירה את רמת הסיכון של איגרת החוב, ומאפשרת לגופים מוסדיים לעקוב באופן שוטף אחר מצב המנפיק לאורך חיי האיגרת". מילים אלה מתיישבות היטב עם מסקנות ועדת חודק, אך בבית המשפט ציין שריג: "אני מזכיר שלא אני כתבתי את הדו"ח".

עו"ד דוד חודק. שריג התגלה כמתנגד להנחות העבודה שלו צילום: עמית שעל

בנקודה זאת יש להזכיר את דברי שריג עם פרסום החוזר ליישום מסקנות ועדת חודק באפריל שנה שעברה: "יישום המלצות הוועדה ישפרו בצורה ניכרת את פעילותם של גופי החיסכון הפנסיוני בישראל, וישפרו את רמת ההגנה להם זוכים החוסכים לפנסיה באמצעות גופים אלה, בדומה לפרקטיקות והמציאות הקיימת בשווקים מפותחים בעולם".

חודשיים לאחר מכן, בבית המשפט, יצא שריג נגד הנחות העבודה של ועדת חודק, שלפיהן קיימת בעיה במדידת הסיכון של אג"ח ובחוסר הלימה בין מידת הסיכון שלהן לריבית שהן מעניקות: "אני לא מסכים עם האמירה הזו. היא אומרת שהמחירים שנקבעו בשוק הישראלי לא תאמו את המאפיינים של אג"ח ורמת הסיכון שלהן. לא ראיתי הוכחה לאמירה זו".

כאשר עורכי הדין עימתו אותו עם טענת ועדת חודק כי אג"ח קונצרניות נסחרות ב"שוק של מוכרים", המשרת בעיקר את החברות המנפיקות, הוא הגיב: "זה סוג האמירות שאני כאקדמאי לשעבר לא מרגיש איתן בנוח. הן מאוד כוללניות, אני מסתכל עליהן ולא רואה בדיוק את התמיכה בהן".

שריג נשאל אם הוא מסכים שבשורה התחתונה, למוסדיים ולעמיתים לא היתה הגנה על זכויותיהם כאשר חברות התקשו בהחזרי חובות. "מספר הסדרי החוב שקרו בפועל הוא יחסית נמוך לנפח הכותרות שהם תפסו. אי אפשר לקפוץ למסקנה שמרבית איגרות החוב הונפקו ללא בטוחות, כשמרבית האג"ח כן הגיעו להסדר. לדעתי לא נכון שהיו חברות רבות שהתקשו להחזיר את חובן".

דברים אלה שונים ברוחם ממה שכתבה ועדת חודק: "גל הסדרי החוב המחיש את הפרקטיקה בשוק ההנפקות הישראלי: רוב ההנפקות, לפני המשבר ואחריו, בוצעו ללא בטוחות וללא תניות חוזיות ואמות מידה פיננסיות מספקות".

כאשר נשאל שריג אם הוא מסכים שלבנקים היה יתרון בהסדרי החוב על פני המוסדיים, אמר: "אנו יודעים מה קרה למחזיקי האג"ח בשוק, אבל אנו לא יודעים מה קרה במקביל במערכת הבנקאית. ההנחה שלכאורה מה שקרה למוסדיים גרוע ממה שקרה לבנקים לא ברורה לי".

פיקדון בנקאי? לא כזה בטוח

אחת ההתייחסויות המפתיעות בעדות שריג נוגעת לפיקדונות בנקאיים: "זה מנפלאות החשבונאות, שמטפלת בצורה שונה בניירות ערך שנסחרים ובפיקדונות. נייר ערך שנסחר, אנו רושמים מיידית את הערך בספרים, עלייה או ירידה. בפיקדונות לא רושמים. לכן התנודות לא משתקפות בערכם הרשום, אף שערכם האמיתי משתנה".

אם כך, האם פיקדונות הם אכן אפיק סולידי? "חלקם יותר וחלקם פחות. פיקדון בליהמן ברדרס אולי היה סולידי למראית עין, אבל בדיעבד התברר שלא". שריג סירב לומר אם בזמן העדות יש בישראל פיקדון בנקאי כלשהו שהוא בטוח יותר מאג"ח קונצרני, אך כאשר נשאל אם ב־2008 היה לדעתו פיקדון ישראלי שהיה פחות בטוח מאג"ח קונצרני, הוא השיב בחיוב: "ב־2008 היו אג"ח קונצרניות שהיו בטוחות יותר מאשר פיקדונות בבנקים".