"אנחנו מנוע צמיחה של המשק הישראלי"

"כשלחוקר יש המצאה, הוא מגיע אלינו לחברת יישום ואנחנו מחליטים אם להפוך אותה לפטנט. ברגע שאנחנו מגנים עליה באמצעות פטנט, אנחנו מתחילים לחפש שותפים שישלמו על הוצאות הפטנט ויעשו ממנה מוצר. ברגע שיש מוצר, אנחנו רוצים לראות ממנו תמלוגים. התמלוגים מהווים את הכנסותינו והם מוחזרים בצורת קרנות לאוניברסיטה העברית". כך מסביר מנכ"ל חברת יישום, יעקב מיכלין, את המודל העסקי של החברה.

חברת יישום, החברה לפיתוח ולמחקר של האוניברסיטה העברית בירושלים, היא למעשה חברת טק־טרנספר (Technology Transfer), האחראית הבלעדית למסחור הטכנולוגיה והפטנטים שמקורם באוניברסיטה. לדברי מיכלין, יישום נחשבת בין 15 חברות המסחור הטובות בעולם לפי דירוג של ארגון ה־AUTM - Association of University Technology Managers העולמי שמאגד את חברות המסחור. ליישום יש הסכמי שיתוף פעולה עם חברות ענק בינלאומיות דוגמת IBM, אינטל, ג'ונסון אנד ג'ונסון, מרק וטבע. יש גם לא מעט חברות שהחלו את דרכן ביישום, חלקן מונפקות בבורסות בארץ וחלקן בבורסות שונות ברחבי העולם: אלג'ם, אקסליבריס, אטוקס ביו, קיו־לייט, מובילאיי, תלתן, אינטק פארמה, ננוניקס ו־CBP.

כשמיכלין נשאל על חשיבות החברה, הוא נמלא ציונות: "אנחנו מנוע צמיחה של המשק הישראלי", הוא אומר. "יותר מ־40% מההמצאות החדשות בתחום הביוטק בישראל מקורן באוניברסיטה העברית. אם משווים אותנו לאוניברסיטאות כמו סטנפורד, תקציב המחקר שלה גדול פי עשרה משלנו, אבל מבחינת הכנסות מתמלוגים אנחנו בערך שווים. פר תקציבי מחקר, אנחנו בטופ חמש".

"אנו יוצרים תעסוקה"

ההכנסות של יישום נשענות על תמלוגי עבר ממוצרים שמוסחרו. שתי התרופות: אקסלון - לטיפול במחלת האלצהיימר ודוקסיל - לטיפול בסרטן שד גרורתי, עדיין משמשות כרכיב ההכנסה העיקרי של החברה. ב־2010 הכנסות החברה עומדות על סכום של כ־60 מיליון דולר, וההוצאות הן בעיקר על פטנטים ותמיכה במחקרים. התמלוגים שמתקבלים מתחלקים כך: 40% לחוקר, 20% למעבדה שלו עבור כל מחקר שברצונו לבצע ו־40% לאוניברסיטה (ובכללותה יישום).

"מסתכלים עלינו כאילו אנחנו יודעים רק להביא כסף לאוניברסיטה מתמלוגים, אבל זה לא נכון. אנחנו יוצרים מקומות עבודה. חתמנו לאחרונה הסכם לשיתוף פעולה עם רוש. במסגרת הסכמים אלה, כסף רב מושקע במחקרים. אבל לחוקר יש מאסטרנטים ופוסט־דוקטורנטים משלו. יש לנו חוקרים שמעסיקים 30 איש, זה כמו סטארט־אפ בינוני שיושב במעבדה של חוקר. מבחינת מקומות עבודה, 10 מיליון דולר למחקר זה 300 מקומות עבודה. אין לזה אח ורע בתעשייה הכללית".

בנוסף לדרך פעולה זו, יישום מקימים חברות־בנות על סמך הטכנולוגיות שלהן. "עד כה הוקמו 68 חברות ו־45 מתוכן פעילות - זה אומר יחס שרידות מאוד גבוה. בהשוואה לחברות מסחור בישראל ובעולם, ההנהלה שלנו מורכבת ברובה מאנשים מובילים בתעשייה, החל ביו"ר שלנו, היזם הסדרתי גיורא ירון, דרך הדר רון, מנהל קרן ההון סיכון IHCV, וכלה ברובי בכר, עמוס בר חיים וד"ר מורי בלומנפלד, המומחה לביומד".

מיכלין מסביר כי חלק מהחברות־הבנות מוקמות באמצעות החממות הקיימות בישראל, וחלק באמצעות משקיעים שכבר מכירים את יישום. "הקמנו עכשיו חברה מאוד מוצלחת בהר חוצבים, על בסיס טכנולוגיה לאיחוי שברים", הוא מספר. "בא יזם פרטי שגייס מאות אלפי דולרים. אני לא מחשיב את זה כחברה־בת, אלא כהסכם רישיון רגיל, כי הוא בעל הבית".

אתה מעדיף שהחברות יישארו שלכם, או שחברה ענקית תקנה אותן?

"ברמה הלאומית כן. כשיש לנו את התמלוגים והאחוזים שלנו, כשהחברה מפתחת מוצר ומצליחה למכור לבד, אנחנו מרוצים בשבילה ובשביל ישראל. אבל המציאות לצערי היא כזאת שחברות לא מסוגלות להגיע לשלב השלישי (Phase III) של תרופה חדשה בלי העזרה של חברת ענק. מדובר בהשקעות של מאות מיליוני דולרים, ולרוב, אם השלב השני (Phase II) מוצלח, הן או חוברות או נקנות על ידי חברות כמו רוש, פייזר, מרק נוברטיס או אפילו טבע ישראל. זה חלק מהחיים".

יעקב מיכלין. "פר תקציבי מחקר, אנחנו מדורגים בטופ חמש"צילום: אוראל כהן

"אוניברסיטאות זרות רוצות שנמסחר אותן"

מיכלין (41), עו"ד במקצועו, נשוי ואב לשלושה, נכנס לתפקיד לפני כשנה ושמונה חודשים. עד אז הוא היה דווקא בצד השני של המתרס, בצד המייצג של החברות התעשייתיות. מיכלין היה שותף במשרד עורכי הדין טולצ'ינסקי, שטרן ושות' וניהל בה את מחלקת הביוטק. ("עשיתי את רוב העסקאות של טבע בישראל", הוא מעיד).

המטרה שהציב מיכלין לחברה הוא מתן פתרון כולל לחוקרים - משלב המחקר, דרך שלב הוכחת ההיתכנות ועד להעמדה של המוצר המוגמר.

"אנחנו מחפשים מקורות מימון כדי שתהיה לנו אפשרות לקחת מחקרים גם בשלבים שכיום לא מקובל שהאוניברסיטה עושה, כדי שיותר מוצרים שלנו יגיעו באמת לשוק. אנחנו לא מחפשים את האקזיט. אנחנו מחפשים לקחת את המוצר קדימה, ושיהיו עוד ועוד מוצרים שלנו בשוק".

לטענת מיכלין, לא רק שאוניברסיטאות וחברות ענק מכירות את חברת יישום ומתעניינות בטכנולוגיות של חוקרי האוניברסיטה, אלא יש אוניברסיטאות שמבקשות שיישום תמסחר עבורם. "באות אלינו כל מיני אוניברסיטאות מאירופה ומבקשות שנמסחר אותן, בטענה ש'אלינו אף אחד לא בא'. זה משהו שהושג בעמל רב".

יש סיכוי שזה יקרה?

"אנחנו עובדים על זה, כרגע ברמה המקומית. אני מקווה שיהיו לנו בשורות בעתיד. אני חושב שאפשר להשתמש בתשתיות שלנו למסחר דברים מעבר לאוניברסיטה העברית".

באילו גופים מדובר?

אם מדברים על תחום המכשור הרפואי, אז בית חולים, למשל, הוא דוגמה לגוף כזה. לשבע האוניברסיטאות יש טק־טרנספר".

בדרך לבורסה

כחלק מהמגמות החדשות ביישום, שוקלים בהנהלתה לאחרונה לאגד כמה מהאחזקות בחברות המצליחות של החברה תחת חברת אחזקה אחת ולהנפיק אותה בבורסה בישראל או בחו"ל.

"זה מסוג היוזמות שלא קיים בטק־טרנספר אחרים. הרעיון הוא לגייס כסף ולהשקיע בפרויקטים נוספים", אומר מיכלין. "לחברות טק־טרנספר יש תדמית של גופים לא עסקיים שקשה לעבוד איתו, גופים שזזים לאט, עם הרבה בירוקרטיה", מסביר מיכלין, "אבל אנחנו משתפרים תוך כדי תנועה, ואפשר להגיד היום שקל יותר לקבל רישיון מיישום מאשר לקבל רישיון מסטארט־אפ".

האם משקיעים פונים אליכם?

"יש הרבה משקיעים שאומרים לנו: אנחנו רוצים להשקיע איתכם בפרויקט חצי־חצי, ואנחנו לא בהכרח רוצים. הרבה פעמים אנחנו מאמינים בפרויקט, ואנחנו לא רוצים לחלוק את ההצלחה".

המשבר הכלכלי השפיע עליכם?

"היתה תקופה שהיו פחות משקיעים, היתה קרן תמיכה של מחקר יישומי שנעלמה בגלל פרשת מיידוף - קרן הורביץ. מדובר בקרן של 800 מיליון דולר שנמחקה ביום. זה אומר פחות כסף למחקר יישומי, ולכן פחות פרויקטים. ב־2010 היתה התאוששות יפה".

ואכן, ב־2010 מספר הסכמי הרישיון ואופציה לרישיון של יישום עמד על 50, ועוד כ־100 הסכמי מחקר ושיתופי פעולה עם התעשייה ושירותים לתעשייה. בסך הכל נחתמו כ־600 הסכמים שונים שכוללים הסכמי סודיות והעברת חומרים.

אבל לא כל הפרויקטים של יישום הולכים בקלות רבה. אחת הדוגמאות שבהן נדרשו ביישום לאורך רוח ולהרבה אמונה הוא הפרויקט של חתן פרס ישראל פרופ' איתמר וילנר מהמחלקה לכימיה אורגנית, ופרופ' רחל נחושתאי מהמחלקה לכימיה ביולוגית. מדובר בפרויקט של הפקת אנרגיה מאצות שמסוגלות לייצר אור. "שמנו את הכסף הראשוני ואמרו לנו שזה מאוד מעניין, אבל עתידני מדי. פה באמת גילינו אורך רוח והחוקרים הגיעו להוכחת היתכנות, התא עובד עם אחוז נצילות גבוה. יכולנו להפסיק אחרי ה־100 אלף דולר הראשונים, אבל דווקא האמונה לקחה את זה קדימה. בלי יישום ובלי האוניברסיטה, כל זה לא היה קורה", מתגאה מיכלין.

"איך לטכנולוגיה כזו עוד לא נמצא משקיע?"

ביישום עמלים גם על מסחור של טכנולוגיה בתחום החקלאות, הנחשבת לפורצת דרך. מדובר ביכולת להחדיר תכונות בזרעים מבלי שזה ייחשב כהנדסה גנטית שאסורה באירופה. "זו פריצת דרך ברמה עולמית. אנחנו בשלבים מתקדמים לגייס כסף מקרן הון סיכון אירופית. אבל לעתים יש גם בעיות בגיוס כספים. למשל, הטכנולוגיה של פרופ' ארי רפפורט והדוקטורנט אורן צור שנכללה ברשימת ההמצאות המוצלחות ביותר של המגזין "טיים". "יש באמזון טכנולוגיה שמבקשת מאנשים לדרג את הביקורות, כלומר מהי הביקורת הכי מוצלחת. לנו יש טכנולוגיה שעושה דירוג לביקורות הללו. זה אלגוריתם

סופר־מתוחכם ומוגן פטנט לטכנולוגיה שיודעת לזהות מסרים סרקסטיים. חסרה השקעה של 300–500 אלף דולר לעשות אפליקציה עובדת. לא קל לגייס את זה. בכל חברה שבה אנו מראים זאת, אומרים שזה מדהים אבל רוצים לראות את זה עובד. כדי להרים אפליקציה צריך כסף. לפעמים אתה אומר: איך לטכנולוגיה כזו לא נמצא משקיע?"

היכן תהיה יישום בעוד 5 שנים?

"אני רואה את יישום כחברה שמציעה לחוקרים לקחת פרויקט משלב המחקר האקדמי, עד למצב שבו הוא מספיק בשל להימכר בשוק. יש לנו גם משאבים וגם מבנה ארגוני ואנשים בשביל באמת לנהל פרויקטים ולמעשה להוות גשר בין אקדמיה לתעשייה. אנו צריכים להכפיל את ההכנסות ולהוציא יותר פרויקטים לדרך".