פרדוקס השקל

אין ספק כי השקל הוא מטבע מרתק. נכון לתקופה זו הוא מהווה דוגמה מצוינת לניגודי כוחות המתעוררים בכלכלה מעת לעת, מסוג המצבים היוצרים שיווי משקל, אך המסתיימים בתנודה חדה. נכון להיום, במישור הכלכלי הכוח העיקרי התומך בשקל הוא כמובן הכלכלה הצומחת במהירות. מאידך, גם הדולר וכלכלת ארה"ב יוצאים מטריטוריה שלילית.

גם במישורים שאינם כלכליים אנו רואים ניגודי כוחות נוספים: אמון של משקיעים בשקל מול מדיניות נחושה של בנק ישראל שאינו מתכוון לוותר ואיומים חסרי תקדים על מדינת ישראל.

המאפיינים האלה מזכירים במידה רבה את המטבע הקוריאני, הוון. מטבע זה נהנה מאמון של משקיעים, מצמיחה חזקה, מאמון של משקיעים זרים, ממדיניות בלימה של הבנק המרכזי ומאיום הנובע מספק של מדינות שכנות בעצם קיומה של המדינה.

אולי מסיבה זו, קיים דימיון בין גרף השערים של השקל לגרף השערים של הוון הקוריאני אל מול הדולר.

השקל והוון (באדום) מול הדולר. מקור: רויטרס

הכלכלה הישראלית תומכת בשקל, עם צמיחה בשיעור של 5.4% במחצית השניה ו-7.8% ברבעון האחרון של 2010. מדובר בפעילות ערה אשר מבוססת על צריכה פרטית, אשר עלתה בקצב יוצא דופן של כ-40% ביחס לרבעון קודם וכ-10% במחצית כולה. צריכה זו נובעת מאווירה חיובית מאוד, על רקע תגליות הגז העצומות, עלית מחירי הנדל"ן ואפילו היכולת של הציבור לספוג עליות מיסים דרך המוצרים שפיקוח.

אבל לא רק הצריכה צמחה - גם ההשקעות עלו בקצבים שבין 15% ל-20% ביצוא ויבוא, כמעט כל המגזרים.

לא ניתן שלא להתפעל מהמגמות בכלכלת ישראל, מהרעב העצום של האוכלוסיה ומהמוטיבציה לשפר את רמת החיים. יותר מאיתנו, הזרים הצופים מרחוק על הכלכלה המקומית משתאים ומריעים לכלכלת ישראל והם מצביעים ברגליים. אלו קונים את השקל בעבור 2.5% בריבית, אשר נראית בעיניהם יותר כבונוס מאשר מרווח סיכון.

נכון שגם הכלכלה האמריקאית מתחזקת והדבר תומך בדולר בעולם. אבל לעומת הקצב המקומי והריבית שבצידו, ההתפתחויות הכלכליות בארה"ב הן איטיות יותר והן אינן מביאות למהלך מהיר בדולר בעולם, כזה שיהווה משקל נגד לאירועים המקומיים.  

נא לעמוד בתור

בנוסף לכוחות הכלכליים, כמו בקוריאה, גם אצלנו הבנק המרכזי מנסה למנוע את ייסוף המטבע. כאשר השפעת הרכישות נחלשה עד כדי שנעלמה, בנק ישראל התחיל לסמן את הכיוון הבא, שינוי כללי המשחק בשוק המט"ח. נראה כי הנגיד נחוש לשים את כל כובד משקלו כדי למנוע את התיסוף החד, אשר יהווה פגיעה במבנה המשק.

מחד, נראה כי יש מקום לדכא את הכלכלה על ידי חיזוק המטבע, בתהליך הפוך לזה של פיחות, אבל לדבר יהיה מחיר כבד של הרחבת הפערים בישראל. סביר להניח כי תעשיות העילית הרווחיות תפתרנה פחות עובדים אלא רק תתייעלנה עם ירידה בתחרותיותן, בעוד שהתעשיות המסורתיות עלולות לקרוס עם ירידה בתחרויותיות היצוא, מצב שיהיה ככל שהשקל יתחזק.

לכן, בנק ישראל נחוש במדיניותו וסביר להניח כי הוא יצליח לשמור על הרצפה בסביבתה הנוכחית.

בנוסף למדיניות בנק ישראל, כמו בקוריאה, גם אצלנו קיים איום קיומי, או לפחות נשמעים קריאות ואיומים הקוראים להשמדה או לכיבוש ישראל. מדהים לראות כיצד איומים כה כבדים לא משפיעים בכלל על המטבע ועל הכלכלה. שאלתי מומחי בטחון על פרדוקס זה והתשובה היתה די אחידה: הסיכון קיים, אך הסיכויים כי יתממש בזמן הקרוב, קלושים.

כך יוצא מצב בו הכלבים נובחים והשיירה עוברת כבר כמה שנים, האיומים נשמעים ואף מוחרפים, ספינות מלחמה מהוות מסר, אבל הדבר כאילו לא קשור למה שקורה כאן. עם זאת, המציאות באיזור מראה כי היא יכולה להשתנות ברגע, אבל נראה כי הרגע לא בנמצא - כרגע.

כיצד זה ייגמר?

נראה כי במצב הדברים הזה, אנו יכולים להמשיך ולהיות במצב של שיווי משקל בין כוחות גדולים ועצומים. מצד אחד, נפילה של השער תיתקל בצעדים נוקשים ומשפיעים של בנק ישראל. מאידך, עליה בשער כתוצאה מכל גורם שלא יהיה, תיתקל בלחצי מכירות מהסיבות שהוזכרו למעלה.

כך אנו יכולים למצוא את השקל שומר על הפרדוקס ברמות הנוכחיות. את הדבר היחיד אותו לא נוכל לנתח ככוח מתמשך בשיווי משקל זה, הוא את הרגע שבו מישהו יצית שוב את האיזור, במטרה לערער את יציבותנו.

ד"ר גדעון בן נון הוא מנכ"ל שקל אג'יו מקבוצת שקל, המתמחה בניהול סיכונים ובניהול עושר משפחתי