הבעיה היא במדינה
אפילו אם רק 20% מעובדי הציבור מרוויחים שכר מינימום, מדובר בתוספות נכבדות שיגררו מעלה את כל התפלגות ההשתכרות בסקטור הציבורי - ובתזמון גרוע
ממדי האי־שוויון בישראל הגיעו לרמות מדאיגות, ולכן העלאת שכר המינימום היא צעד מבורך, ראוי ונכון, שבהחלט הופתעתי לשמוע עליו. המהלך יצמצם את החלוקה האי־שווינית בשכר ויעביר לשכבות החלשות את פירות הצמיחה שבה התגאה שר האוצר בשבוע שעבר.
זאת עלייה לא קטנה כלל - תוספת של יותר מ־10% בשכר לעומת תקופה שבה המשק צמח רק ב־4%. אין סיבה שמכלכלה ש"צומחת במהירות", כדברי שר האוצר, לא ייהנו גם השכירים בחלק הנמוך ביותר של התפלגות השכר. מלבד זאת, הדרך שבה זה התקבל תורמת להישג: הסכמה של ההסתדרות והמעסיקים ללא שביתה אדירה, כפייה של הכנסת או משא ומתן מעידה על כך שהתעשיינים מאמינים בזה. זה צעד וולונטרי שמשקף את הבנת המעסיקים כי הוא אפשרי מבחינה כלכלית.
המדינה צריכה ליישר קו
הבעיה היא המדינה - המעסיקה הגדולה ביותר במשק. רק לפני כמה ימים אושר התקציב, ובמשרד האוצר לא התכוננו לחריגה. אפילו אם רק 20% מעובדי הציבור מרוויחים שכר מינימום, מדובר בתוספות נכבדות שיגררו מעלה את כל התפלגות ההשתכרות בסקטור הציבורי - ובתזמון גרוע.
אך הממשלה תהיה חייבת לתת לזה יד, אחרת היא תקבל את העובדים הכי פחות טובים. אם המדינה לא תיישר קו, היא לא תצליח להתחרות עם המעסיקים הפרטיים - וגם ברמת השכר הנמוכה ביותר צריך להתחרות. כוחות השוק יביאו בסופו של דבר אנשים לעבוד היכן שיקבלו את התוספת.
אין להאמין לאיומי האוצר כי האבטלה תגדל. מבחינה אמפירית, לפי המחקרים החדשים ביותר, אין קונצנזוס לגבי השפעת שכר המינימום על אבטלה. כמו כן, במקרה זה המעסיקים עצמם החליטו זאת, כלומר, הם עשו את החשבון שלהם. מצד שני, מי שלא ירוויח מההסכם אלה עובדי הקבלן, שלמרות ההעלאה בשכרם, תנאי התעסוקה שלהם ימשיכו להיות גרועים. אבל זה סיפור שצריך לפתור בנפרד.
הכותב הוא פרופ' לכלכלה באוניברסיטה העברית בירושלים
