$
חדר ניתוח 2011

הירושה השמנה של 2010: חובות בגובה 82 טריליון דולר

היכולת של מדינה לנהל את חובותיה תיהפך ב-2011 למדד לכוח, כפי שהיו עד כה חוסן צבאי או שליטה במשאבים. לפי הסדר העולמי החדש, ברזיל נחשבת למודל לשלמות פיסקאלית בעוד שאירופה וארה"ב נלחמות בחירוף נפש בחובות מפלצתיים

דניאל גרוס, "ניוזוויק" 10:3729.12.10

למנהיגי העולם אין ודאי זמן פנוי ללכת להופעות בברודוויי, אך אם לא יזדמן להם לראות את אל פאצ'ינו כשיילוק ב"סוחר מוונציה", ההפסד כולו שלהם. בכל מקרה, אין זו הדרמה היחידה העוסקת בחובות שכדאי לרוץ ולראות. "כל העולם במה" - כתב שייקספיר ב"כטוב בעיניכם". וב־2011 עתידה הכלכלה העולמית לספק במה נרחבת לעימותים, אתגרים, משברים וניצחונות סביב החוב העולמי שעומד על 82 טריליון דולר.

 

עד כה, כוח הוגדר ברובו על פי חוסן צבאי או שליטה במשאבים חיוניים כמו נפט. אולם ב־2011 ובשנים הבאות, היכולת לנהל חובות עשויה לשמש כמדד הטוב ביותר לדירוגם של כוחות כלכליים עולמיים. עוד בזמן כהונתו של הנשיא ג'ורג' בוש, "אג'נדת החירות" שלו התמקדה בבחירות דמוקרטיות ובמיגור משטרי יחיד בעולם המתפתח.

 

פערים בשיעורי הצמיחה

 

כיום, הנושא שבראש סדר היום נהפך להיות חירות מחובות והחזרת האיזון הפיסקאלי בעולם המפותח. אילו מדינות יסיימו את 2011 במצב טוב מכפי שהתחילו? ככל הנראה אותן מדינות שיצליחו לנצל את התנאים המקלים החדשים כדי לאזן את כלכלותיהן מחדש.

 

חובות היו מאז ומתמיד חרב פיפיות, וזו אחת הסיבות ששייקספיר ניצל אותם ליצירת אפקט דרמטי. החוב של אשה אחת הוא הנכס של אשה אחרת. חוב הוא מינוף, כוח מכפיל שמאפשר לאדם למנף דבר מה (מכונית, חברה, כלכלה צרכנית שלמה) הכבד מכפי שיוכל להחזיק בעצמו. לפיכך, החובות הם תמריץ ענק לחירות. עבור הצרכנים בתחתית הפירמידה, תחום המיקרו־פיננסים נהפך לסוג של תיאולוגיה משחררת. אולם החוב גם עלול להגביל את החירות, כאשר מאז פרוץ המשבר ב־2008 הפירוש הכובל נהפך להיות העיקרי. חוב, מתברר, יכול להיות נטל הן על הלווה והן על הנושים, בייחוד כשהוא הופך לרעיל.

 

 

עד לאחרונה, כאשר כלכלות התייחסו להיפרדות (Decoupling), הן התכוונו לדינמיקה שלפיה שיעורי הצמיחה של מדינות כמו סין נתפסים כלא קשורים לאלו של ארצות הברית ואירופה. היום, התהליך מתבצע בין אותן מדינות החנוקות מחובות ובין אלו שלא. שימו לב לפערים בשיעורי הצמיחה של המדינות מוכות החובות והמפותחות ביותר (ארצות הברית, אירופה ויפן, המתקדמות בקצב לא מספק) לעומת אלה של המדינות המפותחות בעלות נטל חובות קטן יותר, כמו סין, הודו וברזיל, שבהן הצרכנים מקדישים נתח הולך וגדל של השכר הגדל שלהם לצריכה - מעגל קסמים שמעודד צמיחה. במקביל, המדינות מוכות החובות סובלות גם מתוכניות צנע, מקיצוצי תקציב וממינוף יתר. מסיבה זו, מסבירים קנת' רוגוף וכרמן ריינהרט בספרם "הפעם הזו שונה", מדינות הנחלצות ממיתונים שנגרמו ממשברים פיננסיים ומשברי חובות חוות התאוששות אטית.

 

החוב משנה את הפוליטיקה ואת הגיאופוליטיקה. זהו עולם מוזר שבו ארגנטינה וברזיל נתפסות כמודלים לשלמות פיסקאלית, בעוד שאירופה וארצות הברית נלחמות בחירוף נפש כדי להשתלט על העניינים הפיננסיים. המונח "מדינות קורסות" התייחס בעבר למדינות כמו סומליה, שלא הצליחו לשלוט בטריטוריה שלהן. כיום, המונח מתייחס לאותן מדינות שאיבדו את השליטה על ענייני הפיננסים שלהן כמו יוון. שוקי האג"ח, בכך שהטילו ספק ביכולתה של יוון לממן את עצמה, עשו מה שכל השאר לא היו מסוגלים: אילצו את המדינה לנקוט רפורמות מקיפות.

 

קומדיה של טעויות

 

יוון נהפכה למודל למדינות שמחזיקות בגירעון תקציבי מנופח. כפי שיוון למדה בעצמה בדרך הקשה, מערכת מיסוי מתפקדת יכולה להיות חיונית בדיוק כמו כוחות צבאיים ומשטרתיים יעילים. האיומים כעת על הריבונות של מדינה לא מגיעים ממורדים מקומיים, כי אם מהמשקיעים הבינלאומיים.

 

במקום לנטרל מחלוקות צבאיות, המדינאים של היום נקראים להפחית את נטל החוב. למעשה, כדי לצמצם את הגירעונות הבריטיים, ראש הממשלה דיוויד קמרון מקצץ בחדות בהוצאות הביטחון, אף שפעולה כזו עלולה לפגוע ביכולתה של המדינה להתערב בעתיד הקרוב בלחימה באפגניסטן. קמרון מאמץ טון צ'רצ'יליאני בכל פעם שהוא מדבר על תוכניות הצנע של הממלכה. במאי, כאשר רק נכנס לתפקיד, הזהיר קמרון את הציבור כי הנושא הדחוף ביותר שעומד כיום בפני הממשלה החדשה הוא "הגירעון העצום שלנו והחוב התופח. האופן שבו נתמודד עם הבעיות הללו ישפיע על הכלכלה והחברה שלנו, ולמעשה על התנהלותנו כולה". אפשר להגדיר זאת כקרב הארדנים הפיסקאלי.

 

צמצום חובות כבר אינו עוד תחום להגיגים בין קובעי מדיניות ליועצים כלכליים. המהלומה הראשונה בקרב הפוליטי בין הקונגרס החדש בארה"ב לנשיא ברק אובמה לא תהיה בנוגע לביטוח הבריאות, אלא תעסוק בהצבעה לגבי הרחבת הגבלות החוב הציבורי.

 

בעיית החובות הנוכחית של העולם צצה בתחילה בסקטור הפרטי, בדמות משבר הסאב־פריים של 2007. אך אפילו בארה"ב, המדינה הבזבזנית בעולם, הסקטור הפרטי רואה עתה את האור. חובות כרטיסי האשראי ירדו מ־957 מיליארד דולר ב־2008 ל־822 מיליארד דולר באוגוסט 2010, והחוב של משקי הבית ירד במהלך תשעה חודשים רצופים עד לסוף הרבעון השני של 2010.

 

ב־2011 כנראה לא תזדקקו לכרטיסים כדי לצפות בדרמה על חובות. מסביבנו, מדינות מפותחות מנסות להימנע מחזרה על הטרגדיה היוונית, בעוד שמדינות מתפתחות מנסות לסכל קומדיה של טעויות. המילה האחרונה שייכת לשייקספיר. אם כי לא מ"הסוחר מוונציה", אלא מ"המלט": "אל תהיה לוֹוה ולא מַלווה".

בטל שלח
    לכל התגובות
    x