שימו לב, אתר זה עושה שימוש בעוגיות על מנת להבטיח לך את חוויית הגלישה הטובה ביותר. קראו עוד הבנתי
שיזף רפאלי
ד"ר שיזף רפאלי פרופ' רפאלי הוא ראש המרכז לחקר האינטרנט באוניברסיטת חיפה לכל הטורים של ד"ר שיזף רפאלי

מי בעצם מפחד ממונופולים?

ולמה כשזה מגיע להייטק אי אפשר בלעדיהם

שיזף רפאלי 10:3323.12.10

ההיסטוריה המתהווה של טכנולוגיית המידע דומה קצת לשיר חד גדיא: חברת הענק AT&T היא שם נרדף לטלפון עצמו - ולטכנולוגיית המידע של זמנה. עידן המחשב מגיע, ובו יבמ דוחקת מהפסגה את AT&T כמובילת עולם הטכנולוגיה, ומתמקמת כחברת המיחשוב הדומיננטית. כעבור זמן לא רב מיקרוסופט, חברה קטנה וזניחה שסיפקה תוכנות למחשבי יבמ, צומחת להיות מונופול בתחום מערכות ההפעלה וזוכה בתואר חברת הטכנולוגיה הגדולה בעולם. שנות התשעים תמות, וגוגל, חברה שלא היתה קמה אלמלא מיקרוסופט שחבה כה הרבה ליבמ, צצה, נהפכת למונופול חיפוש ולמותג המוכר בכל הזמנים, ומתחילה לאיים על מיקרוסופט גם בענף התוכינה. ואז, במהירות שיא, צצה הרשת החברתית פייסבוק ונהפכת לחברת הטכנולוגיה הצומחת בעולם ולמי שעשויה בקרוב לאיים גם על גוגל.

 

השיר אינו רק על פייסבוק שמאיימת על גוגל שדחקה את מיקרוסופט שהדיחה את יבמ שהכתה את AT&T. הוא גם על אפל שירשה את נוקיה שקברה את מוטורולה, ויש לו גרסאות להיסטוריה של תאגידי הטלוויזיה והקולנוע. כל אחד בתחומו, כל אחד בתורו.

 

התבנית הזאת, של תחום חדש ומבולגן, אימפריה שמשתלטת עליו ונהפכת למונופול וכוחות צעירים שקמים לכלותה, זכתה לאחרונה לשם: "המתג הראשי", "The Master Switch", השם שטבע פרופ' טים ווּ, אמריקאי ממוצא קוריאני ואקדמאי מבריק מאוניברסיטת קולומביה. ספרו החדש, שיצא לפני כמה שבועות בארצות הברית, נקרא "המתג הראשי: עלייתן ונפילתן של מעצמות המידע", וכמו ספר ההיסטוריה בעל השם הדומה הוא מצייר במכחול אמן את תולדות מחזורי הגאות והשפל הידועים מראש של ענקי תעשיית המידע: בכל פעם מישהו משכיל לתמרן עצמו לנקודת השליטה ב"מתג הראשי", נהפך למונופול, מנופץ בידי מתחרה זריז או בידי רגולציה ממשלתית, ומפנה מקומו למונופול הבא.

 

ההתכנסות למונופולים היא כמעט הכרחית בעולם טכנולוגיות המידע ההתכנסות למונופולים היא כמעט הכרחית בעולם טכנולוגיות המידע צילום: בלומברג

 

וו מסביר שההתכנסות למונופולים היא כמעט הכרחית בעולם טכנולוגיות המידע. כדי לפרוש תשתית טלפוניה נחוצה חברת ענק כגון AT&T בארצות הברית, או מונופול ממשלתי במדינות קטנות כשלנו. יש היגיון טכנולוגי ועסקי בכך שחברה אחת כמו גוגל תרכז בידה את מרב כוח החיפוש, כדי לאפשר חיפוש טוב יותר. וכדי שהעולם יתחבר כולו ברשת חברתית אחת, נחוץ מנצח־שלוקח־הכל כדוגמת פייסבוק. כדוגמה של מונופול מעצב היסטוריה מעולם הבידור וו מביא את המפיקים הגדולים בהוליווד, שלדעתו אחראים לעיצובם והנחלתם של ערכי חופש הביטוי, בין היתר בחוקיות המוסרית של העולמות שהציגו בסרטים. מונופול, כותב וו, איננו בהכרח רע. השאלה היא האם הרגולטור דואג להעמיד בפני אדוני "המתג הראשי" די מכשולים שימנעו מהם להתנהג בדורסנות ולהתחיל להזיק לשוק החופשי - שזה הצד השני, האהוב פחות והמוכר הרבה יותר, של המונופולים.

 

וכאן הבעיה. AT&T, יבמ, מיקרוסופט, גוגל, דיסני - כולן היו נחוצות לשעטת הפריחה של טכנולוגיית המידע וההייטק, אבל מי שלא תמיד הצליחו בתפקידם היו הרגולטורים, שתפקידם לשמור על הטוב שהביאו המונופולים, ולמנוע מהם להרוס אותו. כל חברות הענק של ענף המידע סחבו על גבן תעשייה שלמה אל עידן חדש, ואז החלו לנוע ממערכות פתוחות לסגורות; מבשורה להמונים להסדרי הפצה כובלים וגנים סגורים בתשלום.

 

כאן גם משמיע וו - מהדוברים הבולטים בעד ניטרליות הרשת - אזהרה: אנחנו בצומת דרכים היסטורי לגבי עתיד האינטרנט. חברות התקשורת הגדולות מעוניינות להפכו מרשת חופשית ודמוקרטית למערכת סגורה וממושטרת, בדומה לעולם הסלולר.

 

זו דילמת המתג הראשי שעומדת בפנינו. כתמיד, נדרשנו להעניק את השליטה בו ליד אחת. וכתמיד, היד נעשתה שרירית מדי ומבקשת לכבות עלינו את האור. אי אפשר בלי מונופולים, ואי אפשר להתיר לאף אחד מהם להמשיך לשלוט.

בטל שלח
    לכל התגובות
    x