השבוע: נגמרו המילים
הפוזות של ביבי, כתב ההגנה של אלי ישי, המטוסים מחו"ל והחומר מעכב הבעירה שנרכש בצרפת ולא בראש פינה. הרבה פינות אפלות האירה השריפה
האגו המוניציפלי חזר לשלוט בשטח, פיירברג נשלחה לנתניה בבושת פנים ובממשלה כבר מתכוננים לדו"ח המבקר, שאת תזמון פרסומו רק קארמה לוהטת יכלה להעלות על הדעת. וכל האמור קרה בתוך פחות משבוע. נתניהו החל ללקט את הפירות שהבשילו על אודי העץ העשנים עוד לפני שהשריפה דעכה כליל. מי לא ראה את ראש הממשלה מפקד על המבצע, שיקום. טוב היה לראות את ראש הממשלה בשטח, אך היינו מתרשמים לא פחות אם היה חוסך בתמונות פוזה, ולו היה מבקש משריו, שחירפו נפשם לטירת הכרמל, לפקוד את המשפחות האבלות.
כשהלהבות החלו לדעוך הרוח הציבורית שינתה כיוון והחומרים מעכבי הבעירה כיבו הכל צילום: אפי שריר
נדמה לי ששדרני רשת סקיי הבריטית היו הראשונים לשאול את השאלה שהביכה לא רק את המבינים במטוסי חמקן: איך זה שמדינה המצוידת באחד מחילות האוויר הטובים בעולם לא מצאה מימון להחזיק שני מטוסי כיבוי?
למודי שריפות יער, טייסי הכיבוי היוונים קבעו שמטוס אחד בכוננות ושניים באוויר היו מספיקים לכבות את השריפה, לו היו מוזנקים בזמן. הם לא דיברו על החומרים מעכבי הבעירה שאזלו ומוזמנים דרך קבע מצרפת, אף שיש בראש פינה מפעל כחול־לבן שמייצר חומרים כאלו. החומרים מיוצאים לאירופה ומדינת ישראל רוכשת אותם בצרפת. למה? ככה.
ציוד הכבאות מימי תרפפ"ו תפקד לא רע לצד המטוסים הזרים והכבאים, שלא נחו עד שאחרון הגצים דעך. מבדיקה שטחית מתברר שהאוצר אכן הועיד לשירותי הכבאות לפני חודשים אחדים מיליון שקלים או שניים, אך הכבאים לא עמדו בתנאי הרפורמה שגיבשו באוצר. עוד מתברר שראש הממשלה הבין את התכיפות של דרישות מערך הכבאות אך הזמין, כהרגלו, קודם כל סקרים. ושר הפנים אוחז בידיו מסמכים שמוכיחים שהוא היחיד שדאג להעביר לכבאים 2 מיליון שקל. לדבריו, פי 10 ממה שהעבירו קודמיו. לפני הצל"ש שיוענק לשר נציין, לשם השוואה בלבד, שלמועצות הדתיות דאג השר להעביר יותר מ־3 מיליון שקל. מי אמר שאין סדרי עדיפויות במשרד הפנים?
וכשהראש סירב להאמין, הלב דאב והמועקה השתלטה, כמו תמיד בשעת מלחמה התגלו הפנים היפות של החברה הישראלית - של המתנדבים, של הלוחמים באש, של שוטרים מסורים, והפנים של אלעד ריבן. ילד יפה וגיבור, רק בן 16, בן יחיד להוריו. כאן נגמרות המילים.
