משכירים בפירוק אינם קודמים

סעיף 354 לפקודת החברות מגדיר סוגי נושים, אשר החובות כלפיהם מקבלים קדימות על פני נושים אחרים במסגרת חלוקת כספים בהליך פירוק של חברה. סעיף זה הנו חריג לעיקרון השוויון בחלוקת החובות, שחל בהליכים של חדלות פירעון, ואשר על פיו זכאים נושי חברה שקרסה להתחלק באופן שווה במסת הנכסים העומדת לחלוקה.

לאור היותו של סעיף דין הקדימה חריג לעיקרון השוויון בחלוקת החובות, נקבעה זה מכבר ההלכה הבסיסית באשר לפרשנות הראויה שלו (ע"א 537/69 המוסד לביטוח לאומי נ' וינגרטן).

על פי פרשנות זו, "יש להפעיל עיקרון פרשנות אחר, המיוחד לדיני קדימה של חובות בפשיטת רגל, שהמגמה הכללית חייבת להיות שוויון הנושים בפשיטת הרגל, ושוויון זה לא יופר אלא אם פרשנות דווקנית של הכתוב מצדיקה זאת".

בין סוגי החובות אשר צוינו על ידי המחוקק כנהנים ממעמד דין הקדימה, הכוללים בין היתר שכר עבודה ותשלומי חובה לרשויות, מצויים גם חובות מצטברים של דמי שכירות עד כדי חוב בגין שנת שכירות אחת. אך עם זאת, המחוקק לא הגדיר במסגרת הוראת סעיף 354 את המונח "דמי שכירות", ולא ציין מהם מרכיביו.

הוצאות שמשולמות למשכירים - אינן קודמות

עד עתה לא היתה בפסיקה תמימות דעים בנוגע לשאלה האם דינם של דמי ניהול ותשלומים הכרוכים בהם הוא כדין דמי שכירות, הנהנים מדין קדימה. אולם לאחרונה קבע בית המשפט העליון בפסיקה תקדימית, כי הוצאות נלוות המשולמות למשכירי נכסים - לרבות הוצאות דמי ניהול, שירותי ניקיון, חשמל ודמי חניה - לא נהנות ממעמד הקדימה אשר קיים בהתייחס לדמי שכירות.

בכך, הפך בית המשפט העליון את החלטת הנשיא בדימוס של בית המשפט המחוזי בתל אביב, השופט אורי גורן, אשר קבע בשעתו בהתייחס לפירוק המשביר לצרכן ולפירוק חברת ז.מ מותגי אופנה המכונה זארה, כי יש להכיר בדין קדימה גם בחובותיהן בגין דמי ניהול וחניה לקניונים שונים ולחברות ניהול מטעמם.

לפי עמדה זו, בעוד שמשכירי נכסים חשופים לסיכון כלכלי משמעותי ומתמשך בגין אי־תשלום דמי שכירות (סיכון המצדיק מתן מעמד מיוחד בחלוקת חובות בפירוק), הרי שהם יכולים להפסיק באופן חד־צדדי ומיידי את מתן שירותי הניהול לשוכרים אשר לא משלמים את חובות דמי הניהול, ובכך לצמצם את חשיפתם. לכן, אין הצדקה למתן מעמד מיוחד של דין קדימה לרכיב חובות זה.

בין היתר ציינה השופטת מרים נאור בפסק דינה כי: "עמדת הנאמנים בדין יסודה. פרשנות זו יש בה, מחד, להגשים את הוראת המחוקק המפורשת לתת עדיפות למשכיר, ומאידך לצמצם את היקפה כך שלא תעלה על הנדרש".

בהחלטה זו מגולמים שני יסודות: האחד - הנו ההכרה כי תנאי השוק השתנו ונעשו ריכוזיים יותר, כך שכיום בעלי הנכסים נהנים מכוח רב יותר מזה אשר עמד לרשותם בעבר, ועל כן זקוקים לפחות הגנה.

השני הנו כי יש להמשיך להעדיף פרשנות תכליתית המצמצמת את העדיפות הניתנת לנושים בדין קדימה, ולהעדיף את עיקרון השוויון בחלוקת חובות.

הכותב הוא שותף מנהל במשרד עורכי הדין כהן, וילצ'יק קמחי ושות', המכהן כמפרק של חברת המשביר הישן בע"מ