אתגר כבד: מיגור ההשמנה חיוני גם לתקציב המדינה

העיסוק בעודף משקל ובהשמנה של האוכלוסייה אינו יורד מסדר היום של מערכות הבריאות במדינות העולם, ומעסיק את מנהיגיהן יותר מבעבר. השמנה היא תופעה התנהגותית מורכבת, המהווה בעיה רפואית עם השלכות חברתיות רבות, ולאחרונה מתבררות גם המשמעויות הכלכליות הנרחבות של התופעה.

במפגש שערך החודש ארגון ה־OECD למשרדי הבריאות של המדינות החברות בו, נסבו הדיונים סביב היקף התופעה, התפקידים שיש לתעשייה וכן לממשלות על קצב התפתחותה והיחס בין עלות לתועלת שבהתמודדות עם הבעיה. למפגש ה־OECD קדם פרסום מטעם הארגון ובשיתוף ארגון הבריאות העולמי W.H.O, וממנו עולה כי לאורך 30 השנים האחרונות שיעור הלוקים בהשמנת יתר (Obesity) הכפיל ואף שילש את עצמו בכמחצית מהמדינות החברות ב־OECD.

על פי הנתונים המוצגים בדו"ח, שכיחות עודף המשקל בארה"ב היתה ונותרה הגבוהה ביותר מבין המדינות החברות בארגון, ועומדת כיום על 70% בקירוב, והשמנת יתר מהווה שליש מתוכם בנשים ובגברים כאחד. בישראל, המדורגת במקום ה־22 מתוך 33 המדינות בדו"ח, שיעור השמנת היתר עומד על 14% בנשים ועל 13% בגברים, ועודף המשקל בה נמצא בעלייה. אם המגמות במדינות השונות יימשכו, ה־OECD צופה כי בתוך עשר שנים, שניים מתוך שלושה אנשים יסבלו ממשקל עודף.

תוחלת החיים של הסובלים מהשמנת יתר חולנית (מדד מסת גוף - BMI - מעל 40) היא קצרה ב־8–10 שנים מתוחלת החיים של אדם במשקל תקין, פגיעה הדומה לזו הנגרמת מעישון. במחקר שהתפרסם ב־2009 בעיתון המדעי "לנצט", אשר כלל 900 אלף מבוגרים ממדינות שונות, הודגם הקשר בין העלייה החדה בתמותה לעלייה במדד מסת הגוף. במחקר נמצא שעם כל תוספת של חמש יחידות BMI נרשמת עלייה של 30% בתמותה, בעיקר בשל מחלות הנלוות להשמנה.

תופעת ההשמנה נפוצה יותר בקרב אוכלוסייה דלת אמצעים, והיא קשורה בהשכלה נמוכה ולרוב גם במגדר. לדוגמה, נשים שאינן משכילות נמצאות בסיכון גבוה פי 2–3 לסבול מהשמנה ביחס לנשים משכילות. בגברים כמעט לא קיימים פערים דומים.

שמנים יותר משלמים יותר

הפערים החברתיים באים לידי ביטוי גם בתעסוקה וברמת ההכנסה. בארה"ב, יותר מ־40% מהנשים הסובלות מהשמנת יתר אינן מועסקות, וזאת בהשוואה ל־30% מכלל הנשים במדינה. בנוסף, השכר של הסובלים מהשמנת יתר נמוך ב־18% מזה של בעלי משקל תקין. בהיבט התעסוקתי, השמנה נמצאה קשורה ליצרנות פחותה ולנטייה מוגברת לסבול מנכות בטווח קצר.

הנטל הכלכלי של ההשמנה נבחן על ידי משרד התקציב של הקונגרס בארה"ב, וזה פרסם בחודש שעבר את ממצאיו. בדו"ח מוצג כי במהלך 20 השנים שבין 1987 ל־2007 חלה עלייה של 115% בשכיחות השמנת היתר בקרב האוכלוסייה הבוגרת בארה"ב, גידול המלווה בעלייה של 111% בכלל ההוצאה על בריאות לאדם (מ־2,630 דולר ל־5,560 דולר, מחושב לפי מדד 2009). אף כי בכל קטגוריות BMI חלה עלייה בהוצאה לאדם על בריאות, בקבוצת הסובלים מהשמנת יתר אחוז השינוי הוא הגדול ביותר ומגיע לפי 2 יותר. בנוסף, באחוז ההוצאה על מחלות הנלוות להשמנה מתוך סך ההוצאה על בריאות באותה קטגוריית BMI, חלה עלייה מ־25% ל־37% באותן שנים.

בישראל, עלות ההשמנה למשק הוערכה ב־2006 ב־10 מיליארד שקל בשנה, הכוללת עלויות ישירות הקשורות בטיפול בהשמנה ובמחלות הנלוות לה ועלויות עקיפות הנגרמות ממנה, כגון אובדן ימי עבודה. עוד נאמד נטל ההשמנה ב־20% מכלל ההוצאה הלאומית לבריאות, נטל החושף את האתגר הגדול שלו נדרשת מערכת הבריאות. אפשר לטפל בעודף המשקל באמצעים פשוטים יחסית כמו הסברה, הגברת מודעות, תזונה נכונה ופעילות גופנית. תשומת לב מיוחדת

חייבת להינתן להפחתת השמנה בילדים ונוער (הנתונים מראים עלייה דרסטית בהשמנה בקרבם), אוכלוסיית יעד שקל יחסית להתערב באורחות חייה.

מנכ"ל משרד הבריאות, ד"ר רוני גמזו, בישר בכנס ה־OECD כי יוביל מהלך לאומי בשיתוף משרד האוצר למיגור התופעה, עם המשמעויות הרפואיות הקשות והנטל הכלכלי המיותר שהיא גורמת. פעילות לאומית מרכזית שתשלב את כלל הגורמים המשפיעים על השמנה כולל משרד הרווחה, משרד החינוך ומשרד והספורט תתרום גם היא להפחתת ההשמנה.

פרופ' שוקי שמר, יו"ר הנהלת אסותא מרכזים רפואיים, ראש בית הספר לבריאות הציבור באוניברסיטת תל אביב ומכון גרטנר למחקר בתל השומר.