לסרגיי ולארי זה לא היה קורה
קשה לדמיין את מייסדי גוגל נקלעים לצרות המשפטיות של מארק צוקרברג
פייסבוק, כהרגלה, ממשיכה לספק הרבה עבודה להרבה עורכי דין. עוד לא הספיקה המחלקה המשפטית של החברה לנפנף את פול סליה, שטוען לבעלות על 84% מפייסבוק בזכות חוזה שחתם עם מנכ"ל החברה מארק צוקרברג ב־2003 - וכבר באים אחרים שטוענים כי גם אם השליטה בפייסבוק תצא מידיו של צוקרברג, לא יהיה זה סליה שירוויח.
על פי הטענה, בזמן שסליה שילם לצוקרברג עבור הקמת אתר שלימים יהפוך לפייסבוק, הוא עבד אצל אדם בשם אנדרו לוגן, שבעבורו רצה להקים את הרשת החברתית. לוגן וסליה כבר התעמתו משפטית בעבר, אך יש להניח שחוזה עם ערך פוטנציאלי של 21 מיליארד דולר, שנמצא במקרה בארגז בזמן שסליה חיפש דרך להתגונן מתביעה אחרת על הונאה, יחזיר אותם לבית המשפט.
קשה לראות את גוגל, חברת אינטרנט גדולה נוספת, שנוסדה שנים ספורות לפני פייסבוק, סובלת מאותן בעיות. גם גוגל הוקמה על ידי יזמים צעירים היישר מהאוניברסיטה, לארי פייג' וסרגיי ברין. אבל הרושם שהם משדרים הוא תמיד חביב, ישיר ונקי - מהדוקטורט שלהם על מנועי חיפוש ישירות להצלחה. אבל נראה שצוקרברג מושך תלונות כאלה. הוא כבר שילם עשרות מיליוני דולרים כדי להשתיק חברים לספסל הלימודים שטענו שגנב מהם את הרעיונות לפייסבוק.
הסרט ההוליוודי The Social Network (המבוסס על ספר בשם "מיליארדרים במקרה") צפוי להציג בקרוב על מעלליו לכאורה: מפריצה לחשבונות דואר של יריבים ועד הטעיית שותפיו. גם סגנון הניהול שלו (חלק מהעובדים תיארו אותו כ"תוהו ובוהו" ואת פייסבוק כ"סטארט־אפ מגודל") מעיד על טיפוס שלא תואם לציפיות ממעמדו. אבל אם נחפש דוגמאות להתנהגות דומה של מנכ"לים בעבר, נוכל להיזכר בביל גייטס ובסטיב ג'ובס, שניהם ידועים בהתנהגות הדורסנית שלהם כלפי יריבים ושותפים כאחד. אם צוקרברג ישרוד את הבלגן שסידר לעצמו, נוכל לראות אם הוא יוכל לגדול ולהיות הדור הבא של המנכ"לים חסרי המעצורים.
