סוף הפרשה: עמוס ברנס יקבל 5 מיליון שקל פיצויים מהמדינה
ברנס, שישב 8 שנים בכלא הורשע לפני למעלה מ-30 שנה ברצח החיילת רחל הלר. במהלך משפטו טען שהודאתו נגבתה ממנו לאחר שהוכה על ידי השוטרים ונמנעה ממנו השינה במשך 4 ימים
שופט בית המשפט המחוזי בתל-אביב מגן אלטוביה הביא היום לסיומה את אחת מהפרשיות הרצח המפורסמות ביותר בתולדות המדינה. בית המשפט קבע כי המדינה תשלם לעמוס ברנס, מי שהורשע לפני למעלה מ-30 שנה ברצח החיילת רחל הלר, פיצויים בגובה 5 מיליון שקל. את מרבית הסכום, 4 מיליון שקל, יקבל ברנס בשל שלילת חירותו, ואת יתרת הסכום הוא יקבל בשל אבדן כושר ההשתכרות, כאב וסבל וההוצאות המשפטיות הרבות.
הפרשה החלה באוקטובר 1974 אז נמצאה גופתה הערומה של החיילת רחל הלר לצד כביש בקיסריה. על הגופה נמצאו סימני התעללות ואלימות קשים, וברנס - שהכיר את הלר כשבוע לפני הרצח - נעצר יחד עם חשודים נוספים.
ברנס שוחרר לביתו לאחר שמסר אליבי לשעת הרצח והמשטרה לא הצליחה לפצח את הרצח למרות כמה צוותי חקירה שהוקמו. הצוות השלישי שהוקם, בראשותו של סגן ניצב שאול מרקוס ופקד יהודה אלבז, האשימו את ברנס במעשים שונים בעילות שווא (שלא היו קשורים לרצח של הלר), ולאחר שהוחזק בבידוד כמה ימים הוא הודה ברצח החיילת. למחרת הוא אף שיחזר את הרצח.
במשפט הרצח בבית המשפט המחוזי בחיפה ניסה ברנס לטעון כי הודאתו נגבתה לאחר שלא ישן במשך 4 ימים שבמהלכם החוקרים היכו אותו ואיימו עליו שיעצרו את בני משפחתו. השוטרים אגב הכחישו את הטענות. למרות טענותיו של ברנס בית המשפט הרשיע אותו בינואר 1976 ודן אותו למאסר עולם. הערעור שלו לבית המשפט העליון נדחה, וברנס ביקש משפט חוזר.
קצין המשטרה בדימוס ניצב משנה עזרא גולדברג חשף את הפעולות הלא כשרות שבוצעו על ידי צוות החקירה, ובשנת 1980 פתחה המשנה ליועץ המשפטי לממשלה בזמנו, עורכת הדין יהודית קרפ, בבדיקה מקיפה.
ביוני 1983, בעקבות הגילויים בבדיקה, ביניהם דוחות רפואיים שמעוררים ספק בהרשעת ברנס, פנה השופט חיים כהן (שהסיק מהגילויים שטעה בפסק הדין המקורי) לברנס והציע לו לבקש חנינה. ברנס סירב וטען שבקשה כזאת תהיה למעשה הודאה באשמה על רצח שלא ביצע. כהן פנה לנשיא המדינה שקצב את עונשו של ברנס ל-12 שנות מאסר (לאחר 8 שנים בהן שהה בכלא). ב-1984 הגיש ברנס בקשה שנייה למשפט חוזר, בקשה שנדחתה שוב בטענה שהרשעתו של ברנס "מבוססת היטב".
באוקטובר 1995 התייצב אחד מחברי הצוות המשטרתי המקורי, וסיפר כי בעקבות חזרתו בתשובה הוא מבקש לנקות את מצפונו, והודה כי שיקר במשפטו של ברנס. בקשתו הרביעית של ברנס למשפט חוזר נידונה אצל שופטת ביהמ"ש העליון בדימוס דליה דורנר שקבעה כי "הצטברות הפגמים שהתגלו מקימה חשש שהרשעת ברנס נגועה בפגמים חמורים".
בפתיחת המשפט בדצמבר 2002 הודיעה התביעה שהיא חוזרת בה מכתב האישום המקורי. בעקבות ההחלטה הסופית הגישו ברנס ואחיו ביולי 2004 תביעה אזרחית נגד המדינה, בטענה שהתנהלות המשטרה היתה רשלנית ומנעה ממנו משפט צדק.
ב-11 בדצמבר 2002 החליט בית המשפט בהרכב משולש (השופטים נסים ממן, חיים גלפז ויהודה אברמוביץ), לזכות את ברנס בזיכוי "אילם", כלומר, ללא שמיעת הראיות, מבלי לקבוע אם הנאשם ביצע את המעשים המיוחסים לו או לא, וזאת לאחר שהתביעה הביעה רצונה שלא לנהל משפט וחזרה בה מכתב האישום.
