מכונת המזומנים החדשה: אושר
חשבתם שכסף יוצר אושר? לפי פרופ' סריקומר ראו, מחבר הספר "אושר בעבודה" - אושרם של העובדים בארגון הוא זה שיוצר כסף
לפרופ' סריקומר ראו (Srikumar Rao), מומחה בשיווק, סופר ויועץ לחברות, יש בקשה קטנה: עצרו רגע, ממש בעת קריאת כתבה זו, ועשו הערכת מצב מחודשת לחייכם הנוכחיים. האם אתם משוכנעים שאתם בנתיב שנכון עבורכם? נתיב שיוביל להגשמה שלכם בממדים רבים: בקריירה, ביחסים שלכם ובהתפתחותכם הרוחנית?
ראו, שפרסם במרץ השנה את ספרו החדש "אושר בעבודה: הייה גמיש, בעל מוטיבציה ומצליח - לא משנה מה", מחזיק בתפיסה שלפיה אושר הוא כלי ניהולי עבור מנהלים וארגונים, ואושרו של עובד הוא מפתח לתפוקה טובה בעבודה, לארגון בריא יותר ובסופו של דבר - ליצירת כסף.
מה הקשר בין אושרם של העובדים לתפוקה בעבודה?
"יש קשר הדוק בין מידת האושר שהעובדים חווים לתפוקה שלהם בעבודה", אומר ראו בראיון טלפוני ל"כלכליסט". "אנשים שמחים יותר עושים עבודה טובה יותר. נוסף על כך, לאנשים שמחים יש יחסים טובים יותר עם הבוסים שלהם והכפופים להם. יש כמה מחקרים שמראים שבמקרים רבים עובדים עוזבים את מקום העבודה שלהם מכיוון שאינם אוהבים את הבוס. כך שבסופו של דבר, כשהבוס אינו שמח, הוא גורם בעקיפין לאנשים לעזוב את הארגון. כל זה מתורגם לתוצאות מדידות, ולכן חשוב לחברות לשאול את עצמן: האם העובדים שלנו שמחים? השאלה הזאת חשובה שבעתיים בנקודות הקצה, כמו במפגש עם הלקוחות, מכיוון שבסופו של דבר אנשים לא מאושרים גורמים לכולם להיות לא מאושרים".
ליצור סביבה נעימה
כיצד הנהלות יכולות לגרום לעובדים להיות מאושרים יותר?
"יש דברים רבים שהנהלות יכולות לעשות כדי ליצור סביבה נעימה לעובדים. למשל: לתת להם אוטונומיה לגבי תנאי עבודתם. הרבה 'קוֹל סנטרים', למשל, מחזיקים בכלל שלפיו אי אפשר לדבר עם לקוח יותר מכמה דקות, כך שהפרודוקטיביות של העובד נמדדת בזמן שלוקח לו לסיים את השיחה. הכלל הזה יוצר לחץ שמוקרן ללקוח מרגע שהעובד עונה לשיחה, במיוחד מאחר שפעמים רבות השיחות מורכבות וקשה לסיימן בזמן. הנהלה יכולה לאפשר לעובדים לטפל בבעיות מורכבות במשך זמן ארוך יותר, וכך לא להעמידם בקונפליקט בין המחויבות לעמוד בזמנים למחויבות לטפל בלקוח — ולתרום לאושר שלהם. כאשר עובדים ירגישו שהצרכים שלהם נענים הם ירגישו טוב יותר".
לדברי ראו, בפועל הנהלות נוטות להסתתר מאחורי כללים ולא חושבות על דרכים לפשטם לטובת העובדים. "הנהלות צריכות למנוע אווירת פחד, לעודד עובדים לספר על צרכיהם ורצונותיהם וללמוד מכך". איך עושים את זה? "צריך ליצור לוח שההנהלה תבקש מהעובדים לכתוב עליו באופן אנונימי הערות ובקשות, ותבטיח תשובות עליו בתוך 24 שעות. התחושה שהקשיים של העובד מובאים בחשבון, אפילו אם אינם נענים לחלוטין, היא תחושה טובה עבור העובד ובריאה לארגון".
סוגיה שגויה
הגישה של אוטונומיה בתנאי העבודה של העובדים מתבטאת גם ביחסו המיוחד של פרופ' ראו לסוגיית האיזון בין הבית לעבודה (Life-Work Balance). בעיני פרופ' ראו, הסוגיה הזו, על הדיונים הרבים הנובעים ממנה, שגויה מיסודה. "אנשים מפרידים בין החוויות שלהם בחיים לחוויות שלהם בעבודה, אבל בסופו של דבר יש רק דבר אחד שנקרא 'חיים', כך שיש רק 'Life Balance'".
היכנס לרגע לנעלי המנכ"ל. איך אתה מקדם את ההבנה הזאת?
"אנשים מרגישים שאין להם זמן עם המשפחה מכיוון שהם לוקחים עבודה הביתה. אני חושב שחייבים להפריד בין השניים. כשהם בעבודה - לעסוק רק בעבודה, וכשהם בבית - להתמקד רק במשפחה. אני גם מאמין שאנשים הם אחראים בבסיסם, אבל יש אילוצים של החיים. ולכן הייתי אומר לעובד: 'אני לא רוצה להיות שוטר שלך. אם יש לך אירוע משפחתי, מחלת ילד או כל דבר דומה, לך טפל בנושאים המשפחתיים, אבל בקש מעובד אחר לחפות עליך. רוצה לצאת מהעבודה באמצע היום? אין בעיה. דאג שהעבודה תיעשה על ידי מישהו אחר'. כך העובד ירגיש שסומכים עליו ושחייו האישיים חשובים. עבורי, למשל, אין הבדל בין עבודה לחיים. אני לא אצא לגמלאות כי אני לא פורש מהחיים.לכן אנשים מגיבים להרצאות שלי, כי הם מבינים שזאת התשוקה שלי. התהליך אינו קורה ברגע; לאנשים נחוץ זמן לגלות את הכיוון הנכון שהם רוצים להגיע אליו. אבל כשהם כבר מגלים את הכיוון, היקום משתף פעולה איתם".
סריקומר ראו. לא לקחת עבודה הביתה צילום: פרד גאנדי
קורס תובעני
אפשר לומר שלפחות במקרה של פרופ' ראו (59) היקום אכן עבד שעות נוספות. ראו התחיל את הקריירה שלו בהודו, ובאמתחתו תואר ראשון בפיזיקה מאוניברסיטת דלהי ו־MBA בניהול מאוניברסיטת אחמדבאד. את הדוקטורט בשיווק עשה באוניברסיטת קולומביה בארצות הברית, ולימד בבית הספר למינהל עסקים באוניברסיטת לונדון, בית הספר למינהל עסקים קלוג, בית הספר למינהל עסקים באוניברסיטת קולומביה ועוד. במקביל ייעץ לחברות, כגון מורגן סטנלי, אינטל וגולדמן זאקס. בשנות התשעים ייסד את הקורס "יצירתיות וניהול עצמי" בקולומביה ואוניברסיטת לונדון, שעסק בשאלות המפתח הללו. הקורס התובעני (רשימת הקריאה שלו התפרשה על פני 33 עמודים) היה הצלחה אדירה, ואף הוקם לו ארגון בוגרים משל עצמו.
התקשורת כיסתה רבות את הקורס, והוא לווה בשני ספרים: "האם אתה מוכן להצליח?" (שיצא ב־2005), ו"אושר בעבודה" הנוכחי. בין ההרצאות הרבות לבין הייעוץ לארגונים הוא מוצא זמן לעסוק בטניס, סקווש, קרטה, טניס שולחן, שחמט, פילוסופיות מזרחיות ומזרח־תיכוניות, מדע בדיוני וכתיבה יוצרת. השיטה שלו מהווה מזיגה של כמה מסורות, בהן יוגה, אבל בניגוד לשיטות רוחניות - השיטה שלו (שתלמידיו מכנים בחיוך "ראואיזם") מעשית מאוד.
פרופ' ראו ממליץ, במיוחד במצבים של לחץ ומיתון, כשהמשימות היומיומיות נראות מאיימות, לחשוב על המטרה הכוללת. לדבריו, בזמני לחץ יש נטייה לחשוב על מה שאדם עושה במונחים של מטלות, ואז נוצרת שחיקה. ראו ממליץ לחשוב על הסיבה: למה החברה עושה את זה, מה המשמעות ומה התועלת בכך, ואז קשיי היומיום הם רק מהמורה בדרך ולא הר גבוה ומטיל אימה. כאן הנהלות יכולות לפעול ולהציף את התשובות לגבי חשיבות הפעילות במונחים של סיבה ומשמעות: אדם שהוא חלק ממשימה כללית שגדולה ממנו יהיה מאושר יותר מאדם המרוכז בעצמו.
תן עוד כמה טיפים מעשיים שכל אחד יכול להשתמש בהם.
"רוב הזמן איננו מאושרים בעבודה שלנו כי אנחנו מניחים את כל כובד המשקל על דברים שלא טובים לנו. צריך להשקיע את רוב האנרגיה הרגשית בדברים הטובים, ואז קל יותר לפעול כדי לשנות את הרעים. יש חברות שביקשו וקיבלו ממני תוכניות לאימון עובדים כדי שיעשו בדיוק את זה".
לא ל"חשיבה חיובית"
טיפ נוסף נובע מההתנגדות שלו למונח "פסיכולוגיה חיובית". "ברגע שאני אומר את השם 'חשיבה חיובית' המשמעות היא שאני בורח מחשיבה שלילית", אומר ראו. "השיטה שלי הולכת צעד אחד קדימה; אני מנסה לא לקטלג אירועים כשליליים. למשל: היה לי חוזה גדול שבוטל ברגע האחרון, דבר שהרגיז אותי מאוד. בסופו של דבר, מאחר שהייתי פנוי הלכתי לכנס, פגשתי שם אדם מסוים והתיידדנו. אותו אדם הזמין אותי לכנס שלו, וההרצאה שלי מאותו כנס עלתה לאינטרנט באתר TED וזוכה לאלפי כניסות ביום; כך שבסופו של דבר ביטול החוזה היה דבר חיובי. אני אומר: צריך להימנע מלקטלג אירועים שקורים לנו כרעים, ואם אתה לא חווה רגשות שליליים אתה לא צריך לחפש מפלט בפסיכולוגיה חיובית".
אגב, פרופ' ראו עצמו מצהיר כי לא היה משנה בחייו דבר - אולי זה מה שאנחנו קוראים לו "אושר" - ומסביר: "מי ששואל את עצמו אם הוא מאושר - אינו מאושר". לסיכום הוא אומר: "החיים קצרים ובלתי מספקים. כמו טיפה המסתובבת על עלה של לוטוס, לא תדע לעולם מתי היא תיפול מהקצה ותיעלם. כך כל יום הוא יקר מכדי לבזבז, וכל יום שבו אתה לא קורן מחיוּת הוא יום שהלך לאיבוד".
