עשו כלכלה, לא מלחמה

ישראל היא סיפור הצלחה כלכלי גדול, והכוונה היא לא להייטק. ב־50 השנים שבין 1922 ל־1973 נהפכה ישראל מאחת הפרובינציות המפגרות שנקרעו מן האימפריה העותמנית במלחמת העולם הראשונה, למדינה מן המפותחות בעולם.

משנת 1922 עלה התוצר לנפש בארץ מ־15% מהתוצר לנפש בארצות הברית, מובילת הצמיחה בעולם, ל־65% מהתוצר לנפש האמריקאי ב־1973, ונשאר ברמה יחסית זו עד היום.

סיפור הצלחה מדהים זה הוא מקור לגאווה גדולה. אך מדוע לא הצליחה ישראל מאז 1973 לטפס הלאה בסולם? ההפרטה האינטנסיבית מאז 1985, הגלובליזציה, העלייה עתירת ההשכלה מחבר העמים, פריחת ההייטק - כל אלו לא שינו את מצבו של המשק יחסית לצמיחה העולמית.

הנזק הכלכלי של שירות החובה

ישראל יכולה להגיע לתוצר גבוה יותר, אך תנאי הכרחי לכך הוא פתרון הסכסוך הישראלי־ערבי. ישנן כמה סיבות, חלקן ישירות וחלקן עקיפות. הסיבה הישירה העיקרית היא עלות הביטחון. תקציב הביטחון בישראל עומד על כ־8% מהתוצר לעומת 2% ברוב ארצות העולם. לשיעור זה יש להוסיף הוצאות שאינן כלולות בתקציב, כמו אבטחה והגנה אזרחית, שעומדות על 2% תוצר נוספים.

סביר להניח שהסדר מדיני לא יוריד מיד את הוצאות הביטחון לרמה הכלל־עולמית, אך הוא יאפשר הורדה משמעותית. הסדר השלום עם מצרים משנת 1979 אפשר לישראל להקטין את הוצאות הביטחון מ־20% תוצר ל־10%. צמצום הוצאות הביטחון ישחרר משאבים רבים לחינוך, מנוע הצמיחה העיקרי של ישראל עד כה, אך גם לשירותים ציבוריים רבים ולצריכה פרטית.

עלות נוספת של הסכסוך הישראלי־ערבי היא השירות הסדיר של צעירים בישראל. שירות זה גורם לדחיית מסלול הלימודים והעבודה שלהם בשלוש שנים לפחות, וכתוצאה מכך לנזק כלכלי כבד שכבר עמדו עליו כלכלנים רבים, דוגמת איתן ברגלס וליאורה מרידור. אומדן עדכני שערך טל וולפסון הראה כי העלות הכלכלית של שירות החובה מגיעה ל־3.7% תוצר. הסדר מדיני ככל הנראה לא יבטל את השירות הסדיר, אך יאפשר לקצרו.

בין יצרנות לדמוגרפיה

עוד אספקט של הסכסוך הוא הימצאותן של שתי אוכלוסיות גדולות, הערבים הישראלים והחרדים, בשולי מעגל העבודה. הערבים מוגבלים במגוריהם ובמקומות עבודתם בשל הסכסוך. הם אינם יכולים לעבוד בעבודות הקשורות ישירות או בעקיפין למערכת הביטחון, ומעט מקומות בישראל אינם כאלה. גם העוינות הגוברת כלפיהם קשורה לעוצמת הסכסוך. רק פתרונו יוכל להוביל לנורמליזציה של חיי הערבים בישראל.

גם היעדרם של החרדים משוק העבודה קשור לסכסוך. רובם נשארים בישיבות עד גיל מאוחר כדי לא לשרת בצבא. כמו כן, כוחם הפוליטי הרב של החרדים נובע מהיותם לשון מאזניים בדיון הפוליטי. מקור נוסף לעוניים הוא שיעור הילודה הגבוה, הקשור לאווירה הכללית בארץ, שבה חלק מהסכסוך מתנהל באמצעים דמוגרפיים.

פתרון הסכסוך, אם כן, יכול לשחרר משאבים כלכליים רבים. הדבר לא רק יגדיל באופן משמעותי את התוצר לנפש, אלא גם יקטין במידה רבה את אי־השוויון הגדול בישראל, שגם הוא רעה חולה.

הכותב הוא פרופסור לכלכלה באוניברסיטה העברית בירושלים