מנורה תשלם, לא כל הלקוחות יקבלו את הכסף

עכשיו זה רשמי: בית המשפט המחוזי בת"א קבע כי יש לקדם הסכמי פשרה בתביעות ייצוגיות גם במחיר של קבלת פשרות שאינן מגלמות פיצוי מלא וראוי לצרכנים. השופטת ענת ברון החליטה לאחרונה לאשר הסכם פשרה בתביעה ייצוגית נגד חברת הביטוח מנורה, המעניק פיצוי רק ללקוחות שעדיין מבוטחים בחברה, אף שהתביעה מתייחסת לכל לקוחות החברה.

ברון קיבלה את ההחלטה בניגוד לעמדת היועץ המשפטי לממשלה לשעבר מני מזוז. מזוז בחוות דעת לפי נוהל ביעות ייצוגיות גדולות טען שלא ייתכן שרק לקוחות קיימים יקבלו פיצוי. ברון תקפה את עמדתו בטענה שהיא מרוקנת את מנגנון הפשרה מתוכן, וכי למנורה לא תהיה תועלת בהסכם פשרה שבו היא תקבל על עצמה באופן חד־צדדי את מלוא הסיכון שבניהול ההליך.

"העמדה העקרונית העולה מהתנגדות היועמ"ש לאישור ההסדר היא שהסדר הפשרה אינו מבטיח פיצוי מלא", כתבה השופטת. "אלא שדרישה זו מעניקה את הבכורה לעניינם הפרטי של חברי קבוצת תובעים, ומתעלמת כליל מאינטרסים ציבוריים כדוגמת מיצוי יעיל והוגן של תביעות ייצוגיות. במציאות שבה אנו עדים לגל עצום של תביעות, ישנה תועלת ממשית במיצוי ההתדיינות בדרך של פשרה".

פיצויים משוערכים

התביעה הייצוגית הוגשה באמצעות עו"ד מיכאל בך, בטענה שמנורה נוהגת לחייב את לקוחותיה בתשלום עבור פוליסת ביטוח כמה שבועות לפני שהפוליסה מאושרת ותקפה. על פי התביעה, במהלך מרץ 1999 רכשו התובעים יהושע ופנינה ברוט ממנורה ביטוח בריאות עבורם ועבור שלושת ילדיהם: ב־8 במרץ התקבלה במנורה הצעת הביטוח, ב־17 במרץ הודיעה להם מחלקת החיתום כי החוזה יהיה כפוף למגבלות, ולאחר שבני הזוג אישרו בחתימתם את תנאי הביטוח, הונפקה להם פוליסת ביטוח ב־28 במרץ.

אלא שלטענת בני הזוג, אף שהביטוח נכנס לתוקף רק ב־28 בחודש, מנורה הקדימה באופן פיקטיבי את מועד תחילת תקופת הביטוח ל־1 במרץ, וחייבה אותם בתשלום פרמיה עבור החודש כולו. בתביעה הוצגו שני מקרים נוספים שאירעו לבני המשפחה, ב־2003 וב־2004, כאשר ביקשו להרחיב את הפוליסה כך שתחול על כיסויים ביטוחיים נוספים. לטענתם, גם במקרים אלה גבתה מנורה תשלום נוסף עבור תקופה של חודש וחצי שבה הביטוח עצמו עדיין לא נכנס לתוקף.

באוקטובר 2008 הושג הסדר פשרה שלפיו תבצע מנורה זיכוי בפוליסה ללקוחות שנפגעו ועדיין מקבלים שירות מהחברה, בהתאם לתקופה שבה נעשתה גביית יתר. על פי הנוסחה, הפיצויים יינתנו באופן משוערך, כך שלקוחות שנגבה מהם כסף לתקופה של בין יום לעשרה ימים יזכו לפיצוי על חמישה ימים; לקוחות שסבלו מגביית יתר של בין 11 יום ל־20 יום יקבלו זיכוי על 15 יום; וכן הלאה.

סיכום נוסף שהושג בפשרה המקורית היה כי מתן הפיצוי יותנה בכך שהלקוחות שיקבלו אותו יישארו לקוחות החברה לשישה חודשים לפחות מרגע אישור הפשרה. בהסכם נקבע עוד כי עורכי הדין שהגישו את התביעה יקבלו שכר טרחה של כ־396.5 אלף שקל לפני מע"מ, והתובעים הייצוגיים יקבלו כ־190 אלף שקל.

בחוות הדעת נגד הפשרה כתב היועץ מזוז: "ההטבה המוצעת בהסדר הפשרה אינה מיטיבה עם חברי הקבוצה די הצורך, בראש ובראשונה משום שהיא כלל אינה מוצעת לאלה שחדלו להיות לקוחותיה של מנורה. חמור מכך, ההסדר המוצע למעשה מחייב את חברי הקבוצה להמשיך ולרכוש ביטוח ממנורה במשך שישה חודשים, אחרת לא יהיו זכאים לקבל את הזיכוי המוצע בפשרה. מן הראוי שמנורה תשלם לכל אחד מחברי הקבוצה פיצוי כספי שיחושב באופן פרטני ובהתאם לסכום המדויק שנגבה ממנו", וכי המערכת הממוחשבת של החברה מאפשרת לעשות זאת. היועץ התנגד גם לגובה שכר הטרחה והתשלום לתובעים.

שכר הטרחה הופחת

ההערות התקבלו באופן חלקי: הפשרה עדיין לא תחול על לקוחות שעזבו מרצונם, אך תחול על לקוחות שנפטרו או שיצאו לגמלאות; בוטלה הדרישה להישארות בחברה לשישה חודשים; והתשלומים לתובעים ולעוה"ד הופחתו מכ־650 אלף שקל בסה"כ לכ־530 אלף שקל, שמהם כ־400 אלף שקל לעו"ד בך (כולל מע"מ). את מנורה ייצגו עוה"ד גיל אוריון ואורית מלכה.

השופטת ברון הסבירה כי היא מקבלת את הפשרה משום שיש בה תועלת ציבורית, המתבטאת בכך שההסדר כולל גם הוראה למנורה לפעול לתיקון המערכת הממוחשבת, כך שתימנע בעתיד מגביית יתר. השופטת כתבה כי אין להתעלם מכך שההסדר אינו מבטיח פיצוי ללקוחות שעזבו את החברה מרצונם, אך הוסיפה שעל פי חוק, לקוחות אלה זכו לכיסוי של הפוליסה ב־15 הימים שלאחר הפסקת התשלום, ולכן נוצר קיזוז עם גביית היתר ומצטמצמת הפגיעה בהם.

במהלך הדיון בתביעה מינתה השופטת כמומחה מטעם בית המשפט את אבי אייכלר, יועץ פנסיוני מורשה, שניתח את הנזק שנגרם לקבוצת הצרכנים.