לא, תודה! זה מה שהמשקיעים צריכים להגיד לבני שטיינמץ

קשה להאמין שפיני צרפתי ובני שטיינמץ מכירים. האחד גר בווילה יפה ברעננה והשני באחוזה מפוארת בארסוף, שם הוא בונה וילה נוספת, מפוארת, בהשקעה של עשרות מיליוני שקלים. האחד איש נדל"ן אלמוני ששמו לא אומר הרבה אפילו לאנשי שוק ההון. השני מכונה טייקון, ונחשב לאחד מעשירי ישראל.

ובכל זאת, יש דבר משותף לשניים: הם הולכים להסדר חוב. לשניהם חברות נדל"ן שפועלות במזרח אירופה ונקלעו לקשיים בעקבות המשבר הפיננסי. אצל שטיינמץ זו סקורפיו, אצל צרפתי זו סיביל.

שטיינמץ לא רוצה לשלם? צריך להגיד לו: "תן את החברה". הרווח הגדול יהיה בייצור כושר הרתעה. המוסדיים יכולים גם להגיש תביעה ולאלץ את שטיינמץ לחשוף את היקף הונו צילום: סיון פרג'

צרפתי רחוק מלהיות צדיק. על מופע הלהטוטים שלו, שהורכב מסדרת דיווחים לבורסה בשפה מפותלת ומתחכמת, קראתם שלשום ב"כלכליסט". אבל צרפתי לא מתרגש יותר מדי: הוא כנראה מזהה את החולשה בקרב מחזיקי איגרות החוב, שלא ממש ששים להיאבק על החוב שלהם. שלשום הוא שלח את נציגו לזרוע ערפל קרב באסיפת מחזיקי האג"ח.

בני שטיינמץ נוקט טקטיקה דומה, אלא שבמקרה שלו ההתנהגות אפילו מקוממת יותר. סקורפיו היא רק חלק קטן מעסקיו של שטיינמץ שמתהדר במכרות ובעסקי יהלומים ענפים באפריקה ובאירופה, בחברות בתחום המתכת, ולא פחות מכך - במטוס פרטי וביאכטה מפוארת (דובר הקבוצה: הדברים אינם ראויים לתגובה).

העיתון "פורבס" העריך את הונו של שטיינמץ ב־2 מיליארד דולר וחודש לאחר מכן, באפריל האחרון, הוא מכר את השליטה במכרה בגינאה תמורת 2.5 מיליארד דולר.

שטיינמץ, זה ברור, לא מצוי בקשיים. אבל זה לא מפריע לו לכתת את רגליו (למשל באוקטובר האחרון, ביום גשום וסוער), או לשלוח את נציגיו לעשות זאת בעצמם ולעבור בין מנהלי ההשקעות של הגופים המוסדיים, כדי לבקש הנחה ופריסה מחודשת של החוב. זה לא מפריע לו להתמקח על עוד אחוז של ריבית, או לדרוש עוד ביטחונות. וזה מקומם. מאוד מקומם.

החוב של סקורפיו מתחלק לשניים. 95 מיליון דולר לבנק הפועלים, 150 מיליון דולר לבעלי האג"ח. "נתנו לו את הכסף רק בגלל ששמענו שהוא עומד מאחורי החברה", אמר נציג בכיר של מחזיקי האג"ח אתמול. החוב של סקורפיו שווה פחות מ־10% מהאקזיט המרשים שעשה שטיינמץ בגינאה, גם אם בשלב ראשון מרכיב המזומן בעסקה הוא 500 מיליון דולר "בלבד". אבל שטיינמץ מתמקח.

מה דעתך על מניית פועלים:

•  
•  
•  
•  
•  

קנייה חזקה

קנייה

המתן

מכירה

מכירה חזקה

"ההסדר שהוא מציע הוא הטוב ביותר שהיה בשוק, הרבה יותר טוב מזה של לב לבייב ואפריקה", טוענים נציגיו. לא מדויק. לבייב, בניגוד לשטיינמץ, קיים קשר ארוך שנים עם שוק ההון, ובניגוד לשטיינמץ, שיתף את הציבור בהצלחה של החברות שלו. אפריקה ישראל והחברות־הבנות הרוויחו מאות מיליוני דולרים בארצות הברית, ברוסיה ובישראל, חילקו דיבידנדים, והמשקיעים שידעו לממש גם הרוויחו מההשקעה, עד להתרסקות.

אצל שטיינמץ הסיפור שונה. הוא הנפיק שתי חברות בלונדון ומחק אותן במהלך שגרם הפסדים כבדים למשקיעים. בייטמן ליטווין הונפקה במאי 2006 לפי שווי של כ־1.5 מיליארד שקל ונמחקה באוקטובר 2009 לפי שווי של כ־33.5 מיליון שקל. בייטמן הנדסה הונפקה באוקטובר 2005 לפי שווי של 125 מיליון דולר ונמחקה בסוף 2009 לפי שווי של 5 מיליון דולר.

בארץ נמנע שטינמץ, החרד לפרטיותו, ממגע עם שוק ההון, עד שהחליט לבסוף לקחת חלק בגיוס הכסף הקל מהשוק המוסדי המקומי. תחילה בחברת טי.אמ.אי שבדצמבר 2008 פרסמה הצעת רכש ל־860 מיליון שקל ערך נקוב של אג"ח סדרה א' במחיר של 90 אגורות לעומת המחיר הפארי של כ־108 אגורות. ההצעה, בהיקף 774 מיליון שקל, גילמה תספורת של כ־170 מיליון שקל ששטיינמץ ניסה למכור למשקיעים. אבל המוסדיים התנגדו, והוא ביצע את רכישת האג"ח במחיר מלא.

החברה השנייה של שטיינמץ שגייסה אג"ח, סקורפיו, מאחרת כבר כמה חודשים בפירעון תשלום הקרן הראשון של 130 מיליון שקל. שטיינמץ רוצה דחייה של ארבע שנים בתשלום, מסכים להזרים לחברה 100 מיליון דולר ולהעניק לבנק הפועלים ביטחונות על 90 מיליון דולר נוספים. המיקוח מתנהל כבר חודשים. אצל המוסדיים, הגופים האחראים להלוואות שניתנו לשטיינמץ מכספי הפנסיה של כולנו, מתנגדים בינתיים ובצדק, למרות הלחצים הכבדים.

מצד שני לוחץ בנק הפועלים בראשותו של ציון קינן, ומצליח לכופף את שטיינמץ. הפועלים יראה את החוב של סקורפיו בחזרה, וכנראה שגם חלק נכבד מההלוואות שהעניק לבייטמן. המוסדיים כנראה שלא. עכשיו הכדור נמצא אצל חמשת הגופים המרכיבים את נציגות האג"ח: פסגות (עם אלי בבלי), מנורה מבטחים (יוני טל), כלל (רועי יקיר), הפניקס (גדי גרינשטיין) ומגדל (עומר קרייזל).

בשיחות עם המוסדיים ובציטוט לתקשורת אמר יו"ר סקורפיו דוד גרנות: "זו הצעה אחרונה, או שתקבלו אותה או שתיקחו את החברה". גם זו חוצפה. מעניין אם אותו גרנות, שכיהן בעבר כמנכ"ל הבנק הבינלאומי, היה מקבל הצעה דומה בכובעו הקודם. סקורפיו לא מציעה לבעלי האג"ח כל פיצוי עבור הורדת הריבית מ־6.5% ל־4% ועל הפריסה המחודשת של התשלומים, שנים קדימה. רוצים - טוב. לא רוצים - קחו את החברה.

לחמשת המוסדיים יש אחריות גדולה. מדובר בהרבה כסף, כספי עמיתים. החלטה לוותר על ההסדר ולקחת את ניהול החברה לידיים היא החלטה מסובכת עם השלכות לא פשוטות. אז מה? אנחנו סבורים שעל המאזניים מונח הפעם הרבה יותר מכסף.

איך רוצים הגופים המוסדיים שיתנהלו מולם בהסדר החוב הבא? האם הם רוצים לייצר כוח הרתעה מול בעלי החברות? האם הם רוצים להדביק תג מחיר ראוי להפרת ההבטחות שנשמעות במצגות במעמד גיוס הכסף? ומה הם מצפים מבעל שליטה שסוגר עסקאות במיליארדי דולרים אבל מסרב להחזיר את כספי הפנסיה?

שטיינמץ מעדיף לא לשלם. הוא מעדיף לפרוס מחדש ולהתמקח על הריבית. לדעתנו, נציגי האג"ח צריכים לאזור אומץ ולהגיד לו: "לא, תודה. לא רוצה לשלם? אין בעיה, תן את החברה". המוסדיים ימנו לה מנהל חדש בשכר סביר, שיצליח כנראה לא פחות מכפי ש"הצליחו" מנהליה הנוכחיים. בסופו של יום המשבר ייגמר ונכסי הנדל"ן של סקורפיו יהיו שווים משהו.

הרווח הגדול של המוסדיים יהיה בהשגת כושר הרתעה. הנזק התדמיתי שייגרם לשטיינמץ יהיה רב. יעבור לא מעט זמן עד שמי שזרק את החברה שלו בזמן אמת יאזור שוב אומץ לגייס מיליונים בשוק ההון. יותר מזה, שטיינמץ יהיה חשוף לתביעות אישיות, והבנק והמוסדיים אולי יאלצו אותו לגלות מהו היקף הונו, כולל ההון שמופקד בחו"ל.

בחברה אחרת, דפי זהב, המוסדיים כבר עשו את זה. גם כאן אין מה לפחד. בסקורפיו בחרו שלא להגיב.