נשיא במלכוד

ההפסד בבחירות לסנאט במסצ'וסטס מנע מהמפלגה הדמוקרטית את 60 הקולות שהיא זקוקה להם כדי להעביר בסנאט את הרפורמה בביטוח הבריאות וחוקים נוספים, והוא גם שינה את הפוליטיקה האמריקאית - לפחות לעכשיו. אך מה בעצם אומרת הבחירה בסנאטור הרפובליקני סקוט בראון על המצביעים האמריקאים ועל הכלכלה? היא אינה מסמלת מעבר לימין, כפי שגורסים חלק מהמומחים. למעשה, המסר שהועבר דומה למסר שהבוחרים העבירו לנשיא ביל קלינטון לפני 17 שנה: "זו הכלכלה, טמבל!" ו"משרות, משרות, משרות".

הכלכלה האמריקאית בצרות - אפילו אם הצמיחה התחדשה והבנקאים שוב מקבלים בונוסים גבוהים. במקביל, אחד מכל שישה אמריקאים המעוניינים בעבודה במשרה מלאה אינו מצליח להשיג אותה, ו־40% מהמובטלים מחפשים עבודה כבר יותר מחצי שנה.

האירופים מקדימים את האמריקאים בהרבה

כפי שאירופה למדה לפני הרבה שנים, המצוקה מתגברת בהתאם למשך האבטלה, שכן כישורי העבודה וההזדמנויות הולכים ומידרדרים והחסכונות נגמרים. 3 מיליון עיקולי הבתים הצפויים השנה, לפי הערכות, יעקפו את הרמות של 2009, ובתחילת השנה הנוכחית התרחשה פשיטת הרגל הראשונה של נדל"ן מסחרי - שתהיה כפי הנראה אחת מיני רבות. אפילו משרד התקציב בקונגרס מעריך שרק בעוד חמש שנים יחזור שיעור האבטלה לרמות סבירות, בעוד האמריקאים חווים את הגרסה המקומית של "הנסיגה הכלכלית היפנית".

אובמה. לקח הימור רציני צילום: בלומברג

כפי שכתבתי בספרי "נפילה חופשית" (Freefall), הנשיא ברק אובמה לקח כבר בראשית כהונתו הימור רציני. אלא שבמקום לבצע את השינוי שהבטיח, הוא השאיר רבים מהבכירים בממשל בתפקידם ושמר על אותה אסטרטגיית "טפטוף למטה" להתמודדות עם המשבר הכלכלי. לדברי הצוות שלו, הזרקת הון לבנקים היא הדרך הטובה ביותר לעזור לבעלי הבתים ולעובדים הפשוטים.

כשאמריקה ביצעה רפורמה בתוכנית הרווחה שלה לשכבות החלשות תחת הנהגתו של קלינטון, היא הציבה למקבלי הסעד תנאים: היה עליהם לחפש עבודה או להירשם לתוכנית הכשרה מקצועית כלשהי. אך כעת, כאשר הבנקים מקבלים הטבות, לא הוטל עליהם אף תנאי מגביל. ניסיון ההתערבות של אובמה נכשל, והזעם הציבורי כלפי הבנקים גדול מתמיד. הניסיון שלו לרצות את כולם, שהיה בולט במיוחד בשבועות האחרונים, קרוב לוודאי לא ירגיע איש.

מרחב התמרון של אובמה קוצץ

שלושה דברים יכולים לגרום לשינוי: תוכנית תמריצים שנייה, עצירת שיטפון עיקולי הבתים על ידי התמודדות עם קרוב ל־25% מהמשכנתאות ששוות יותר מהערך של הבתים, ועיצוב מחדש של המערכת הפיננסית שלנו כך שיוטל פיקוח על הבנקים. לפני כשנה היה רגע שבו אובמה, עם האשראי הפוליטי העצום שלו, היה יכול להשיג את האג'נדה השאפתנית הזאת, ותוך כדי הסתמכות על ההצלחה הראשונית לטפל ביתר הבעיות של אמריקה.

אך הכעס הציבורי על תוכניות החילוץ, הבלבול בין החילוץ (שלא הביא להפשרה בשוקי האשראי, כפי שהיה אמור לעשות) לבין התמריצים (שמילאו את תפקידם, אך היו מצומצמים בהיקפם), והאכזבה מעליית האבטלה, קיצצו באופן משמעותי את מרחב התמרון שלו.

למעשה, יש אפילו ספק שאובמה יצליח לקדם את תוכניתו המבורכת לצמצם את גודלם של המוסדות הפיננסיים ה"גדולים־מכדי־ליפול" ואת נטילת הסיכונים הלא אחראית שלהם. מבלי לעשות זאת, גדולים הסיכויים שהכלכלה תעמוד בפני משבר נוסף בעתיד הקרוב.

ג'וזף שטיגליץ הוא חתן פרס נובל בכלכלה לשנת 2001.

Project Syndicate 2010 מיוחד ל"כלכליסט"