בור ההשקעות של אמלי גבירול
אמלי גבירול סיפרה למשקיעים שהפקידו בידיה את כספם על אלגוריתם גאוני, תשואות אדירות וקופת השקעות מלאה. עכשיו המשקיעים מספרים על אמלי גבירול: על הקסם הצרפתי, המתנות בימי ההולדת, המסמכים הבעייתיים, הירידה למחתרת ומיליוני השקלים האבודים. גבירול מבטיחה: "אחזיר את הכסף"
בספטמבר 2008, החושים העסקיים של אמלי מרים גבירול התחדדו. המשבר הכלכלי הרחיק אנשים ממוסדות פיננסיים רשמיים, נגס בחסכונות והכניס את הדיונים בהשקעות לכל סלון. גבירול, אז צעירה בת פחות מ־27, ידעה שברגע הזה יש לה מה למכור: הבטחות להשקעות בטוחות עם תשואות עתק באפיקים חוץ־ממסדיים. גבירול ביקשה למכור חלום. גם כשהעולם הכלכלי מתמוטט, לחלומות כאלה תמיד יש קונים.
וכמו תמונת נוף אקזוטי שמוכרת חלום בסוכנות נסיעות, גם החלום של גבירול לווה בתמונה. זה היה נייר חגיגי של Gecko FX Trading, עם פרופיל קצר על החברה הבינלאומית העוסקת ב"שירותי ניהול מט"ח", פירוט תנאי ההשקעה ובעיקר טבלת תשואות מדהימה. המסמך הציג תשואות שהצטברו ל־1,530% בשנים 2008-2003. לשם השוואה, מי שהשקיע באותן שנים במדד 500 S&P נהנה מתשואה מצטברת של 2% בלבד.
עם נייר החלום הזה, ניחוח זר ולא מעט חן, גבירול יצאה לחפש משקיעים. היא עברה בין אנשים פרטיים וגופים מוסדיים ברחבי ישראל - בהם כמה מהמוכרים בתחום - הציגה את התשואות וסיפרה על גקו FX. לפי המשקיעים הפוטנציאליים, גבירול הסבירה להם שזוהי זרוע לסחר במט"ח של חברת גקו אינווסטמנט, הרשומה באיי סיישל ופועלת מדובאי, ושהיא מנהלת השקעות של 60 מיליון דולר. לדבריהם, גבירול הציגה את עצמה כמוח שמאחורי האלגוריתם שהניב את תשואות העתק. כמה גופים מוסדיים, בעיקר זרים, שוכנעו להשקיע, אבל מיהרו לסגת בתוך זמן קצר. כ־50 משקיעים פרטיים, לעומת זאת, הפקידו בידיה את כספם, ואפשרו לה לנהל מיליוני שקלים. מאז רבים מהם מחפשים אותה, ואת כספם. בכך הם מצטרפים למשקיעים אחרים שגבירול גייסה לחברה הקודמת שלה, גבירול בית השקעות.
גבירול. הציגה מסמך עם תשואות מצטברות של 1,530% בשנים 2008-2003 צילום: אוראל כהן
גבירול היא אשה אחת, אבל לא יחידה. קרוב לוודאי שבכל עת פועלים בישראל עשרות כמוה, מנהלי השקעות מטעם עצמם שמוצאים לקוחות המסתנוורים מהבטחות. כי כשהם מצוידים בפנטזיה על כסף קל ותשואות מהירות, גם אנשים מן השורה מדלגים על הפרטים, נמנעים משאלות מתבקשות ומפקידים סכומים גבוהים בידיהם של אותם מנהלי השקעות. ולא רק הם: גם אנשי מקצוע מנוסים ומפוכחים יותר מתקשים לעתים לזהות הבטחות שווא. המקרה של אמלי גבירול רצוף בכאלה - משקיעים קטנים שנסחפו ואנשי מקצוע שעצמו עיניים - ומספק הצצה מפורטת לתיאטרון הצלליות של עולם הפיננסים.
בלי אסטרטגיה, בלי דו"חות
גבירול, תושבת תל אביב, מצטיירת כדמות מבלבלת. עשר שנים אחרי שעלתה מצרפת, היא מדברת עברית מצוינת, עם מבטא קל. מתלבשת באופן מוקפד, אבל בלוק קז'ואלי למדי. מתחברת מהר מאוד, אבל שומרת על רוח מקצועית ונתפסת כאינטליגנטית מאוד. ובעיקר, לאורך כל הדרך היא משדרת ביטחון עצמי ושכנוע עמוק, שהדביקו לא מעט אנשים.
"היא הציגה את עצמה כגאון מתמטי, והתרשמתי שהיא מבינה באלגוריתמים למסחר", אומר איש מקצוע בכיר שעבד מול גבירול בתחילת 2009. רוב מי שנפגשו איתה התרשמו שמדובר בבחורה נבונה שמבינה היטב בתחום; עם זאת, מי שניסו לחפור לעומק כבר פיתחו ספקות. "היא הציגה מספרים פנטסטיים וטענה שפיתחה מודל מתמטי", מספר שותף בקרן מקומית שפגש את גבירול, "אבל כשביקשנו להבין את האסטרטגיה של החברה היא לא ידעה מה לומר. הרבה חברות לא מגלות את המודל המתמטי, אבל הן כן מסבירות לנו את האסטרטגיה שבאמצעותה הן מתכוונות להרוויח כסף. פה זה לא קרה, וזה הדליק אצלנו נורה אדומה". יתרה מזאת: מי שביקש לראות דו"חות רואי חשבון, אימותים בסיסיים ומקובלים לתשואות בענף, נתקל בתשובה מפתיעה: אין מסמכים כאלה. גקו FX, כך נראה היום, היא חברה שגבירול ניהלה לבדה, ולנייר הרשמי כביכול שהציגה לא היו אימותים ממקורות אחרים. האם אי פעם ניהלה גקו 60 מיליון דולר? האם השיגה למי ממשקיעיה תשואות כמו אלו שהציגה? גבירול עצמה כבר מודה שלא (ראו מסגרת).
אבל את האמת הזו גם לשותפיה העסקיים של גבירול לקח זמן לגלות. אחד מהם הוא מיכאל (שם בדוי), פיננסייר מנוסה עם קשרים רבים בחו"ל, שאותם ביקשה גבירול לנצל כדי לגייס משקיעים מוסדיים מעבר לים. מסונוור מהתשואות המדהימות שהציגה גבירול ומסיפוריה על היקף ההשקעות שהיא מנהלת, התעלם מיכאל מהבהובי האזהרה הבוהקים, גייס משקיעים ואף השקיע בעצמו כמה עשרות אלפי דולרים. "היא התחייבה בחוזים כי אם יצטברו בחשבון הפסדים של יותר מ־20%, המסחר יופסק", הוא אומר. "זה הפך את ההשקעה לפחות מסוכנת. אלה גם חשבונות שאני רואה מה קורה בהם בכל רגע נתון, כך שהייתי בטוח שאין לי הרבה מה להפסיד".
ובכל זאת, באפריל 2009, כחצי שנה לאחר היכרותם, מיכאל החל לחשוד. "ההתנהלות שלה נהפכה למוזרה. הייתי שואל אותה שאלות שקשורות למסחר, והיא היתה מספרת סיפורים שנשמעו לי לא הגיוניים". התמונה התקדרה בהמשך, כשמיכאל הבין שגבירול ממשיכה לסחור בכספם של משקיעים גם כשאיבדו יותר מ־20% מהקרן, וכשהיה עד למענה הבעייתי שנתנה למשקיעים המתעניינים. "היא סיפרה להם סיפורים", הוא אומר. "למשל, היא הוציאה דו"ח שאומר: 'זה השווי האמיתי, ולא מה שכתוב בחשבון. יש איזו בעיה עם הברוקר (החברה הבינלאומית שבאמצעותה נעשתה ההשקעה, לטענתה), נתקן את זה'. אם אנשים ראו בחשבון 20 אלף דולר, היא אמרה שזו טעות וצריך להיות כתוב 100 אלף. זו הסיבה שהגשתי נגדה תלונה".
המשרדים שבהם פגשה גבירול לקוחות, בחברה המשכירה משרדים גם על בסיס יומי צילוום: יובל חן
למה לא דרשת לראות דו"חות?
"טעיתי. שיקרו לי. היא סיפרה שהמשקיעים שלה בדובאי רוצים לשמור על הפרטיות שלהם, והאמנתי לה".
דווקא מ־2008, מבהיר מיכאל, היו כמה מסמכים של פירמת רואי החשבון היוקרתית קסלמן וקסלמן PWC ישראל. אבל גם כאן הפרטים חמקמקים: גבירול טענה כי קסלמן חתם על דו"חות לאחד הרבעונים ב־2008, אך מבדיקת "מוסף כלכליסט" עולה כי המשרד רק בדק כמה חשבונות של גקו - ובכל מקרה לא ערך ביקורת מסודרת של כל החשבונות בחברה ולא היה עד לחשבונות בהיקף של 60 מיליון דולר, היקף ההשקעות שגבירול סיפרה למשקיעים שהיא מנהלת. רואה החשבון של קסלמן שעבד מולה, רובי סולימן, סירב להגיב לדברים.
רואי החשבון שלא היו שם
חלק מהמשקיעים של גבירול דווקא נשענו על סמכותם של רואי חשבון. לפני כחצי שנה קיבל רו"ח סער גביש אימייל מבני זוג צעירים. הם כתבו לו שחתמו על הסכם להשקעה של עשרות אלפי דולרים עם חברה ששמה גקו - הסכם שגביש חתום עליו כנאמן. לדבריו, לא היה לו מושג במה מדובר; הוא שמע מגבירול על גקו, החברה מדובאי, אבל עבד רק מול גוף שנקרא גבירול בית השקעות. בני הזוג התלוננו שהפסיקו לקבל את הריביות על השקעתם, וגביש ביקש מהם לראות את ההסכם. היתה עליו חתימה בכתב יד, כביכול בשמו, וחותמת - נטולת מספר רישיון. הוא התקשר לגבירול, ולטענתו "היא הודתה שזייפה את החתימה שלי", גם מול לקוחות אחרים. "קבענו להיפגש, היא אמרה: 'תבוא, נסתדר, חבל לערב משטרה', וזה נדחה ונדחה. בסוף הגשתי תלונה על זיוף".
המסמך של גקו FX כביכול. בצהוב: תשואות העתק שגבירול הציגה
גבירול לא בחרה בגביש במקרה; היא עבדה איתו בעבר, כששימש נאמן של החברה שניהלה, גבירול בית השקעות. "היא אמרה שהיא למדה איזו שיטה לסחור במט"ח אצל מישהו בלונדון. אחרי זה סיפרה שנסעה לדובאי והרוויחה שם 350 אלף דולר ממסחר במט"ח. היא אמרה שהיא יכולה להכפיל בכל חודש כל השקעה שלה. היום אני מאמין שהכל סיפורים".
בתחילה, מספר גביש, עבודתם המשותפת התנהלה כסדרה. ואולם כעבור חודשיים גם אצלו החלו להתעורר חשדות. זה קרה כשגבירול לקחה אותו לפגישה בבנק רוטשילד בעמאן; היא סיפרה לו אז על גקו, שפועלת בדובאי, ורצתה להעביר חלק מהכנסות גבירול לגקו. לשם כך ביקשה לפתוח חשבון בנק בירדן. "היא רצתה להתחמק ממס בכל דרך, זה היה אגרסיבי מדי והפחיד אותי", הוא מספר. "נסענו לעמאן, היא רצתה אותי ברקע, אבל בכל הפגישה לא אמרתי מילה".
איך הסתיים הקשר ביניכם?
"התקשרו אליי משקיעים ושאלו על ההשקעה שלהם. כשהיא ראתה שאני מספר הכל, כולל על הסעיפים הקטנים ושהם יכולים להפסיד את הכסף, נוצר נתק".
שנתיים וחצי עברו מאז, וגביש טוען שעדיין לא קיבל מגבירול את שכרו, בגובה אלפי דולרים.
"היא היתה בת בית. זה הטריק"
גם שרה (שם בדוי), גמלאית של מערכת החינוך שהשקיעה אצל גבירול, מספרת שהיא עדיין ממתינה לכספה. "הגעתי אל אמלי דרך מכרה משותפת", היא מספרת. "היא עשתה עליי רושם כל כך טוב, שאפילו חשבתי להכיר אותה לקרוב משפחה. לא הייתי משקיעה אצל מישהו כל כך הרבה כסף בלי להכיר אותו. היא היתה אצלי בת בית, ביקרה, הגיעה לימי הולדת של בני המשפחה. כנראה זה חלק מהטריק".
כמה כסף השקעת אצלה בסך הכל?
"כמעט את כל החסכונות שלי, 130 אלף דולר".
ומה קרה?
"קיבלתי ריביות רק במשך שלושה חודשים, אחר כך זה הפסיק, ובמקביל גיליתי שאני מפסידה יותר מ־20%. אז התחילו הסיפורים של אמלי, שזה 'אוטוטו הולך להסתדר', 'את לא רואה את הכסף בחשבון אבל זה בסדר'. בערך בספטמבר 2008, כחמישה חודשים אחרי ההשקעה, כשהדחיות מצדה נמשכו, הבנתי שיש בעיה".
כוח השכנוע של גבירול בפגישות עם משקיעים קטנים הוא שסלל לה את הדרך לגייס מהם מיליוני שקלים. גם את אמונו של מוטי, פנסיונר ממרכז הארץ, היא הצליחה לרכוש. "חבר שלי קיבל למשרד עלון שלה, שהבטיח תשואות גבוהות", הוא מספר. "כשנפגשנו לראשונה היא עשתה עליי רושם טוב מאוד, היתה לנו כימיה נהדרת. בהתחלה השקעתי סכום של 250 אלף שקל. משכתי חלק, ובאוקטובר 2008 ביקשתי למשוך את יתרת הקרן, כ־21.5 אלף יורו. במשך חודשים היא נתנה לי כל מיני תירוצים באימייל - בעיות בבנק שאמור להעביר את הכסף, ענייני פרוצדורה שקשורים לשינויים בגקו. עד היום לא קיבלתי את הכסף. בטלפון היה קשה לתפוס אותה, ולמיילים הפסיקה לענות", הוא אומר. את המייל האחרון קיבל מוטי מגקו בספטמבר 2009, ובו הובטח לו שכספו יושב אליו עד סוף החודש. זה עדיין לא קרה.
המשקיעים של גבירול שאליהם הגיע "מוסף כלכליסט" מדווחים על הפסדים של עשרות עד מאות אלפי שקלים כל אחד. על פניו, אלה אינם סכומים גדולים מאוד; ואולם ברוב המקרים מדובר במשקיעים פרטיים, ובהם גמלאים שאיבדו את רוב חסכונותיהם. חלקם נואשו, אחרים עדיין מקווים לטוב, "גם אם יש אלפית סיכוי", כפי שאומר אחד מהם.
המשקיע הזה הוא אחד מ־20 לקוחותיה של גבירול שקיבלו בשלושת החודשים האחרונים מעורכי דינה בועז ראובן ויהל בן עובד, המתמחים בפלילים, מכתב ובו התחייבות להשיב להם את הכסף. גבירול עצמה חייבת כסף לאנשים נוספים שבשירותיהם נעזרה, ולפי ההערכות עומדים חובותיה על כמה מיליוני שקלים.
אחד מבעלי החוב של גבירול, לטענתו, הוא עו"ד שלום דביר. לדברי מי שמכירים את סיפורה של גבירול, הוא ליווה אותך במשך תקופה ארוכה והיה מעורב בעסקיה; באתר האינטרנט של החברה הקודמת שלה, גבירול בית השקעות, הוא אף מופיע כיועץ משפטי. בפני "מוסף כלכליסט" טענה גבירול כי דביר קיבל סכום חודשי תמורת ייעוץ משפטי, וכי הוא אמור היה להיות מפרק החברה. דביר מכחיש את הדברים. "טיפלתי לה בכמה עניינים אזוטריים", הוא אומר, "היא משתמשת בשמי ללא אישורי. אם אתה יודע איך אני יכול להשיג אותה, אני אשמח לגבות את שכר הטרחה שלי".
דרכים מגוונות לגייס כסף
מי שמוכרת כיום כאמלי מרים גבירול נולדה כויולה מיינור, בצרפת, אוקטובר 1981. בסוף שנות התשעים עלתה לישראל עם אמה, וכבר מגיל 23 היא פועלת במגזר הפיננסים. ב־2004 הקימה את ראליס, חברת השקעות שכעבור שלוש שנים שינתה את שמה לגבירול בית השקעות. היא היתה צעירה, הבטיחה גדולות והפעילה אתר פשוט עם הצהרות כמו "התקשרו אלינו כדי שתפסיקו להרוויח ריביות מגוחכות ותתחילו להרוויח בגדול".
המשקיעים הגדולים לא באו, וגבירול פנתה לגייס כסף בדרכים אחרות. מסלול אחד היה פנייה לחברים - רבים מהמשקיעים הכירו אותה או מי ממכריה. במקביל פנתה לבתי עסק; ב־2004, למשל, שלחה לבעלי עסקים מכתב שבו הציעה "להציג בפניך מוצר שבו תוכל להכפיל את כספך בזמן קצר (...) תנאי חשוב לפגישה הוא השקעה של 18 אלף דולר". מי שתהה על נסיונה, יכול היה למצוא את קורות החיים שלה באתר שלפיהם היא "נולדה בצרפת, את לימודיה סיימה בהצטיינות בישראל; בעלת ניסיון עשיר בשיווק ובהשקעות בארץ ובחו"ל; את ניסיונה רכשה בארצות הברית, כאשר עסקה בתחום ההשקעות והפיננסים; כמו כן, ניהלה בהצלחה חברת נדל"ן; 'אמלי גבירול היא המנכ"ל של חברת בית השקעות גבירול והמנכ"ל של חברת השקעות נוספת בדובאי".
גם האתר לא משך המון לקוחות; גבירול פתחה חזית נוספת. היא יצרה קשר עם חברת A&O שבשליטת אוהד הראל, המתמחה בסיוע לבעלי יחידות נופש המעוניינים למכור אותן. בעזרת החברה הגיעה למוכרים והציעה לקנות מהם את הדירות. לפי הראל, את התמורה דאגה שיפקידו בבית ההשקעות שלה - והאפיק הזה הניב השקעות של עוד כמה מאות אלפי שקלים. ואולם בהמשך, אומר הראל, "ראיתי שהיא לא רצינית. הייתי קובע איתה פגישות והיא לא היתה מגיעה. יום אחד היא פשוט נעלמה".
לא שאלת את עצמך איך בחורה בתחילת שנות ה־20 לחייה מנהלת בית השקעות?
"שאלתי, ברור, אבל החלטתי לתת לה צ'אנס".
משרדי גבירול בית השקעות עזרו לו לתת לה את הצ'אנס. "היא הזמינה אותנו לפגישה במשרד במתחם הבורסה ברמת גן, משרד מאוד יפה בקומה גבוהה. רק בדיעבד, כשהלכתי לחפש אותה ולא מצאתי, גיליתי שאלה משרדים שהיא שכרה לפי יום", אומר הראל, ומתייחס לכך שהפגישות התקיימו למעשה בריג'ס, חברה המשכירה משרדים גם לשעה או יום. "בינתיים אני עדיין מנסה לאתר אותה. היא חייבת לי הרבה עמלות".
גבירול לא הפסיקה לחפש משקיעים. סוכני ביטוח היו היעד הבא; היא נפגשה עם קבוצת סוכנים והבטיחה להם 0.6% מרווחי המשקיעים שיביאו. כשאחד הסוכנים ביקש לראות ערבויות, קיבלו ערבות בנקאית מסניף בנק הפועלים בפרדס חנה שהיתה תחומה בזמן, כלומר לא ניתנת למימוש לאחר פקיעתה, ושהמימוש שלה תלוי באישור גבירול בית השקעות. במילים אחרות, זו לא היתה ערבות שמסירה חששות, אלא רק מגבירה אותם. הערבות הזו, אגב, היא אותה ערבות שקיבל מוטי הפנסיונר, "אבל כשביקשתי לממש אותה, אמרו לי שתוקפה פג". חשדו של סוכן הביטוח גבר, והוא פנה לרשות ניירות ערך. זו מסרה לו לאחר בדיקה קצרה כי הנושא אינו בתחום טיפולה.
הסיפורים על גבירול, של משקיעים, עמיתים, אנשי עסקים ואנשי מקצוע אחרים, מסתיימים באותו אופן: היא נעלמה, הפסיקה לענות לטלפונים ולמיילים, וחמקה מהתחייבויותיה. ויש כבר מי שמזהיר מפניה. יונתן, שבנה את אתר האינטרנט של גבירול בית השקעות, לא קיבל את שכרו ופתח בלוג מיוחד לעניין שבו כינה את גבירול "נוכלת" והזהיר אנשים מפניה. פתאום גבירול צצה - ודרשה מבית המשפט להורות על הסרת התוכן הפוגעני. שופטת השלום ריבה ניב שמעה את הצדדים, עיינה בראיות, דחתה את הבקשה והזכירה כי "זכות הציבור לדעת היא זכות שהוכרה בפסיקה כזכות מובילה". אפשר רק לקוות שלהבא הציבור יידע שזכותו גם לשאול.
לכתבות נוספות במוסף "כלכליסט" לחצו כאן
