התאוששות? הרע מכל עוד לפנינו
האמונה הגוברת שלפיה המערכת הכלכלית העולמית הצליחה לחמוק מהתרסקות, ואנחנו בעיצומה של חזרה אטית לעסקים כרגיל, משקפת תפיסה שגויה של המצב הנוכחי. אי אפשר להרכיב מחדש את המפטי דמפטי"
בתקופה הנוכחית הכלכלה העולמית עומדת בפני חוסר ודאות יוצא דופן בממדיו. כרגע חווינו את המשבר הכלכלי הקשה ביותר מאז מלחמת העולם השנייה. ההשוואות העדכניות היחידות הן בועת הנדל"ן ביפן, שהתפוצצה ב־1991 (ויפן עדיין לא התאוששה ממנה), והשפל הגדול של שנות השלושים - אם כי המשבר הנוכחי היה גדול יותר מבחינה כמותית ושונה מבחינה איכותית.
בניגוד לחוויה היפנית, המשבר הנוכחי פגע בעולם כולו, ולא היה מוגבל למדינה אחת. ובניגוד לשפל הגדול, הפעם המערכת הפיננסית חוברה למכונת החייאה מלאכותית, ולא אפשרו לה לקרוס. למעשה, הבעיה כיום גדולה בהרבה מאשר בשפל הגדול. ב־1929 היקף האשראי שלא נפרע בארצות הברית עמד על 160% מהתמ"ג, והוא טיפס ל־250% ב־1932. ב־2008 התחלנו ב־365%, והחישוב הזה אינו כולל את השימוש הנרחב בנגזרים, שלא היה קיים בשנות השלושים.
למרות זאת, מכונת ההחייאה המלאכותית פעלה. שוקי המניות התאוששו, והכלכלה מראה סימנים של שיפור. אנשים רוצים לחזור לעסקים כרגיל - ולחשוב על הקריסה של 2008 כאילו היתה חלום רע. לרוע המזל, הדלק של ההתאוששות צפוי להיגמר, ויכול להיות שבקרוב נראה האטה כלכלית נוספת, אבל אינני בטוח אם היא תתרחש ב־2010 או ב־2011.
איך נוצרה מערכת פיננסית לא יציבה
הדעות שלי אינן מקוריות במיוחד, אך הן מנוגדות להלך הרוח הנוכחי. ככל שההתאוששות תמשיך יותר זמן, כך יותר אנשים יאמינו שהיא תישאר. אולם למיטב הבנתי, כשהשקפת העולם נוטה לפגר אחרי המציאות - זהו מאפיין של מצב שיצא מאיזון.
בסך הכל, הרשויות הפיננסיות הבינלאומיות התמודדו עם המשבר הנוכחי באותה דרך שבה התמודדו עם המשברים הקודמים: הן חילצו מוסדות קורסים ויישמו תוכניות תמריצים מוניטריות ופיסיקליות. אולם המשבר הזה היה גדול בהרבה, ואותן טכניקות לא פעלו. החילוץ הכושל של ליהמן ברדרס שינה את חוקי המשחק: השווקים הפיננסיים באמת הפסיקו לתפקד.
כתוצאה מכך הממשלה היתה צריכה לערוב באופן יעיל לכך שלא תתרחש קריסה נוספת, שתסכן את המערכת כולה. בשלב זה המשבר התפשט לפריפריה של הכלכלה העולמית, מכיוון שמדינות בפריפריה אינן יכולות לספק את אותן ערבויות אמינות.
מזרח אירופה נפגעה בצורה הקשה ביותר. מדינות המרכז השתמשו במאזנים החזקים של הבנקים המרכזיים שלהן כדי להזרים כספים למערכת ולערוב להתחייבויות של הבנקים המסחריים, בעוד שהממשלות שלהן הגדילו את הגירעון לטובת תוכניות תמריצים חסרות תקדים.
אולם האמונה הגוברת שלפיה המערכת הכלכלית העולמית הצליחה לחמוק מהתרסקות, ואנחנו נמצאים בעיצומה של חזרה אטית לעסקים כרגיל, משקפת תפיסה שגויה של המצב הנוכחי. אי אפשר להרכיב מחדש את המפטי דמפטי.
הגלובליזציה של השווקים הפיננסיים, שמתרחשת מאז שנות השמונים, אפשרה להון הפיננסי לעבור בחופשיות ברחבי העולם, והקשתה על הטלת מסים או רגולציה. בעקבות זאת זכה ההון הפיננסי לעמדה מיוחסת: ממשלות היו צריכות לשים לב לדרישות של ההון הבינלאומי יותר מאשר לשאיפות של האזרחים שלהן. מדינות אינדיבידואליות התקשו להביע התנגדות.
אולם המערכת הפיננסית העולמית שנוצרה היתה לא יציבה ביסודה, מכיוון שנבנתה על ההנחה השגויה שניתן להניח לשווקים הפיננסיים לטפל בעצמם. זו הסיבה שהם נשברו, וזו הסיבה שאי אפשר להרכיב אותם מחדש.
שווקים עולמיים זקוקים לרגולציה עולמית, אך הרגולציות שפועלות כיום מושרשות בעקרונות של ריבונות לאומית. קיימות כמה תקנות בינלאומיות, הבולטות ביניהן הן תקנות באזל, המתייחסות לדרישות ההון המינימליות, ויש גם שיתוף פעולה מוצלח בין רגולטורים. אך מקור הסמכות לתקנות אלו הוא תמיד המדינה הריבונית.
פירוש הדבר הוא שלא מספיק להתניע מחדש את המכניזם שהפסיק לפעול. אנחנו צריכים לבנות מכניזם של רגולציות שמעולם לא היה קיים לפני כן. כפי שהדברים נראים עכשיו, המערכת הפיננסית של כל מדינה מוחזקת ונתמכת על ידי הממשלה שלה. הממשלות עסוקות בעיקר בכלכלות שלהן, וכתוצאה מכך חלה עלייה באסטרטגיות המגן הכלכליות שהן מפעילות. אלו מאיימות להפריע ואולי אף להרוס את השווקים הפיננסיים העולמיים.
שווקים עולמיים - רגולציה עולמית
הרגולטורים הבריטים לעולם לא ישובו לסמוך על הרשויות האיסלנדיות, ומדינות ממזרח אירופה לא ישאפו להישאר תלויות בבנקים בבעלות זרה. הרגולציות החדשות חייבות להיות בינלאומיות. אם זה לא יקרה, השווקים הפיננסיים העולמיים ייחרבו על ידי ארביטראז' רגולטורי. העסקים יעברו למדינות שבהן אקלים הרגולציה הוא הנעים ביותר, ויחשפו מדינות אחרות לסיכונים שהן אינן יכולות להרשות לעצמן.
הגלובליזציה הצליחה מכיוון שהיא אילצה מדינות להסיר את הרגולציות, אך התהליך אינו עובד ברוורס. יהיה קשה לשכנע מדינות להסכים על רגולציות מאוחדות. למדינות שונות יש אינטרסים שונים, שמניעים אותן לכיוון של פתרונות שונים.
ניתן לראות זאת באירופה, שבה החברות באיחוד האירופי אינן מצליחות להסכים על מערכת אחידה של כללים פיננסיים. אם כך, כיצד יכול שאר העולם להגיע להסכמה? בשנות השלושים, מדיניות הגבלות היבוא הפכה החלטה לא טובה להחלטה גרועה. העלייה הנוכחית באסטרטגיות המגן הכלכליות ברחבי העולם מהווה סיכון גדול יותר.
הכותב הוא יו"ר קרן סורוס ומוסד "אופן סוסייטי". ספרו האחרון הוא "המשבר של 2008"
Project Syndicate מיוחד ל"כלכליסט"
