$
השראה

השראה: הפקולטה להצלת העולם

באוניברסיטת אוקספורד פועל בית הספר למדעי המאה ה־21, שמתמקד בשאלת מחקר אחת: מה יעלה בגורל האנושות, ואיך אפשר לשמור עליה טוב יותר. טובי המומחים הוגים שם תרופות לסרטן, פטנטים נגד הזדקנות וכלים לסיום המלחמות. איאן גולדין, מנהל המוסד וסגן נשיא הבנק העולמי לשעבר, מאמין שמדובר בראשיתו של שינוי גלובלי

איתי להט 13:0103.12.09

אוניברסיטת אוקספורד, הבניין ההודי לשעבר. לאורך רוב היום מסדרונות המבנה ריקים מהאנרגיה הסטודנטיאלית הרגילה. אבל החדרים גדושים רעיונות. באחד מהם מפתחים טיפול חדשני לסרטן, שיחליף את ההקרנות הרגילות באמצעות הקרנת פוטונים עדינה בהרבה. באחר שוקד צוות של מדענים, מהנדסים, כלכלנים ורגולטורים על פיתוח רכב שיסתפק בחמישה ליטרים דלק ל־3,000 ק"מ, ועל פתרונות אחרים להפחתת רמות הפחמן הדו־חמצני באוויר.

 

לא רחוק משם, קבוצה של מתמטיקאים, רופאים וביולוגים מנתחת כיצד מתפשטות מחלות מידבקות, כדי לעצור את שפעת החזירים הבאה. הברונית פרופ' סוזן גרינפילד, מצדה, מפתחת מודל חדש להבנת מחלות ניווניות במוח, בעוד כמה מעמיתיה בודקים איך ההגירה ההמונית של המאה האחרונה משנה ועוד תשנה את העולם. בחדר הישיבות מתכנסים חוקרת הזדקנות בכירה, מומחה להגירה ושלושה מדענים העוסקים בננו־רפואה כדי לדון במה שהאו"ם הגדיר "האתגר השני בגודלו הניצב בפני האנושות אחרי ההתמודדות עם האקלים המשתנה" - הזדקנות האוכלוסייה.

 

בניין הלבנים הזה הוא לבו של בית הספר למאה ה־21 ע"ש ג'יימס מרטין. דווקא שם, באוקספורד, המוסד האקדמי הוותיק באנגליה, נשאלות השאלות העדכניות ביותר, כאלו שבדרך כלל אינן מעסיקות חוקרים. על סדר היום, בין השאר: האם במאה הקרובה מי שיהיה לו מספיק כסף יוכל להיות חכם יותר, וגם לחיות פי שלושה מכל השאר? האם הרפואה תצליח לשחזר חלקי גוף על פי הזמנה, והנכות תיהפך להיסטוריה? האם שליטה באקלים תגרום לקונפליט העולמי הבא? ואיך תשפיע עלינו העובדה שבקרוב כמעט כל אחד יוכל לייצר פצצת אטום או להחזיק בכיס את המחשב החזק בעולם?

 

מעל הכל מרחפת שאלה אחת גדולה: האם המין האנושי ישרוד עד 2100? כרגע, מעריכים בבית הספד, הסיכוי עומד על 50%. "העולם הוא מקום מפחיד, והוא יהיה מפחיד הרבה יותר במאה הקרובה", אומר איאן גולדין, מנהל בית הספר. אבל בהמשך השיחה עם "כלכליסט", בראיון הראשון שלו לכלי תקשורת ישראלי, הדכדוך מתחלף באופטימיות קוסמית: "האנושות נמצאת בפרשת דרכים. האם זו תהיה שעתנו היפה ביותר? תלוי בצעדים שננקוט. זו יכולה להיות מאה בלתי נשכחת שבה המחלות המידבקות והעוני ייעלמו, ונצליח להשתלט על לא מעט תופעות שהתעמרו בנו מאז יצאה האנושות למסע שלה לפני 200 אלף שנים".

איאן גולדין איאן גולדין

 

המנהל

הכלכלן דורש הנהגה חדשה

 

ד"ר איאן גולדין הוא תוצר מובהק של המאה ה־20, על האתגרים שהיו ייחודיים לה וכמה מהמגמות הכלכליות־מדיניות המובילות שלה. הוא נולד בדרום אפריקה ב־1955, נאבק באפרטהייד שם, תמך בתנועות חופש בצ'ילה וניקרגואה, למד כלכלה והגיע עד לדוקטורט באוקספורד. בשנות השמונים עבד כיועץ כלכלי לחקלאים ברחבי העולם, בשנות התשעים היה היועץ לפיתוח אזורי של נלסון מנדלה ואחר כך היה סגן נשיא הבנק העולמי, תפקיד שבו שימש עד 2006. בעשרים השנים האחרונות עבד עם מדינות מפותחות, מתפתחות ומה שביניהן ופרסם 12 ספרים - רובם על הגלובליזציה. כבר ב־1998 נבחר לאחד מ"מנהיגי המחר" של הפורום הכלכלי הבינלאומי וב־2000 קיבל את אות מסד הכבוד הצרפתי. ב־2006, אחרי שעזב את הבנק העולמי, הצטרף לג'יימס מרטין.

 

אין ספק שהניסיון הבינלאומי של גולדין מסייע לו בתפקיד, בעיקר להשגת קשרים פוליטיים ועסקיים; חברי המועצה המייעצת של בית הספר, למשל, הם מדינאים, כלכלנים ואנשי עסקים בכירים, ובהם הנסיך הירדני טלאל בן מוחמד וחתני הנובל בכלכלה ג'וזף שטיגליץ ואמרטיה סן. ובכל זאת, לא בטוח שכלכלן היא הבחירה המיידית לתפקיד האיש שמציל את העולם. "כלכלה היא נושא רחב מאוד, ואני מיישם אותה על הפרויקטים השונים שיוצאים מכותלי בית הספר", הוא אומר. "גם הידע הכלכלי שלי מהרגע שהגעתי לבית הספר משתנה, בגלל מעורבותי בפרויקטים כאן ובגלל המשבר הכלכלי".

 

ג'יימס מרטין ג'יימס מרטין

בית הספר פועל כבר שלוש שנים, שבהן גייס 200 מיליון דולר, מג'יימס מרטין עצמו  ומתורמים אחרים. המומחים ותלמידי התארים המתקדמים מצטרפים בהדרגה, ובקרוב יפתח המוסד תוכנית מלאה ללימודי תואר שני מיוחדים למדעי המאה ה־21. המטרה היא אחת: להפוך את המוסד לאחד הכוחות המובילים בעולם, לנווט של הספינה הגלובלית שמיטלטלת היום בלי קפטן. כי זו הבעיה העיקרית של העולם, לפי גולדין - בכל הנוגע למדיניות, אנחנו תקועים במאה הקודמת, עם מודל דמוקרטי שלא זכה לעדכונים ולכיוונונים הראויים כבר עשרות שנים. "המבנה של ההנהגה העולמית הוא מאובן", הוא אומר, "הוא לא מסוגל להתחיל בכלל להתמודד עם האתגרים שעומדים בפנינו. אנחנו חייבים לפתח דרכים חדשות לנהל את הפלנטה הזאת, דרכים קולקטיביות, דרך חוכמה קיבוצית".

 

המדגרה של החוכמה הקיבוצית הזאת אמורה להיות, אם כן, בית הספר, שמתיימר לא רק לספק פתרונות מחקריים פורצי דרך, אלא גם לעטוף אותם בקודים אתיים ברורים לעולם המשתנה. כרגע עומדים במרכזו 15 תחומי מחקר בינתחומיים: הזדקנות, סכסוכים מזוינים, טיפול בסרטן, הפחתת הפחמן הדו־חמצני, מחלות מידבקות, שינויי אקלים, בעיות אנרגיה, אתיקה של מדעי הטבע, עתיד האנושות, עתיד המוח והתודעה (mind), הגירה, ננו־מדעים, אוקיינוסים, חדשנות וחברה ותאי גזע.

 

לא קצת יומרני לנסות להתמודד עם כל האתגרים האלה במקום אחד?

"ודאי. אבל אם נצליח לבצע אחוז אחד בלבד ממה שאנו מקווים להשיג בחלומותינו הפרועים, זה יהיה די והותר להצדקת קיומו של בית הספר".

 

המחקרים

ההזדקנות תפתח את כל שערי ההגירה

 

חלק מהנושאים על סדר יומו של בית הספר מתבקשים ומובנים מאליהם - אקלים, אנרגיה, מלחמות. אחרים נהנים מפחות סקס אפיל וזוכים, בזירה הציבורית, המדינית והתקשורתית הנוכחית, למעט מאוד תשומת לב. הזדקנות, למשל. העולם המערבי מזדקן, אבל העולם המערבי מעדיף לא להתעסק בזה שהוא מזדקן אלא לברוח לטיפולי אנטי־אייג'ינג. אם בעבר המבנה הדמוגרפי היה של פירמידה, שאִפשרה לשכבות הצעירות לשאת בקלות יחסית את "נטל" הזקנים, כיום הוא נראה כמו פגודה, שבה שכבת הגיל הזו רחבה מאוד, ולמעשה מתחילה להכביד על האחרות ומאיימת למוטט את החברה והכלכלה.

 

זה מה שקורה, למשל, באירופה. על פי תחזיות האיחוד האירופי, בעוד 25 שנה מספר התושבים יתחיל לרדת באופן דרמטי. באיחוד עוסקים כעת דווקא בהגבלת ההגירה, שהיא כנראה המענה היחיד למצוקת האוכלוסין, ובמקביל גובר החשש ממלחמת דורות: ביבשת שבה ב־2060, לפי התחזית, יהיו באירופה שני בני אדם בגיל העבודה (64-15) על כל מבוגר בפנסיה, עתידים להתפתח מתחים חריפים בין הדור הצעיר המצטמק למבוגרים.

 

"אבל זה לא רק אירופה", אומר גולדין. "מדובר בתהליך גלובלי, ואסיה מיישרת קו עם העולם המערבי הרבה יותר מהר ממה שחשבנו. בטייוואן, למשל, יש בדור האחרון נפילה מממוצע של שבעה ילדים במשפחה לילד אחד. הפוריות משתנה בכל העולם, אפילו באפריקה יש נפילה דרמטית בנתונים של הילודה. על פי התחזיות שלנו ב־2050 הממוצע העולמי יהיה קצת יותר מילד אחד למשפחה. במקביל תוחלת החיים עולה. כך שהאוכלוסייה מזדקנת, אבל מי ישלם פנסיה לכל האנשים הללו?

 

"לשינוי הדמוגרפי הזה יש השפעות מרחיקות לכת. הוא יצמצם, למשל, את שנאת הזרים - שינוי כזה יגרום לביטול ההתנגדות להגירה, כי מי יסעד את מיליוני הזקנים של העולם המערבי? מי הצעירים שיניעו שוב את גלגלי הכלכלה במדינות מועטות צעירים? במקביל, פנסיה וגיל פרישה יהיו נחלת העבר; נצטרך למצוא פתרונות חדשים למצב שבו אנחנו צריכים, יכולים או רוצים לעבוד עד גיל הרבה יותר מאוחר במינונים כאלה ואחרים".

 

השינויים הדמוגרפיים הם רק חלק מהתהליכים הדרמטיים שעוברת האנושות בימים אלה. "אנחנו חיים בתקופה שלא היתה כמותה בהיסטוריה האנושית", מדגיש גולדין. "הקצב וקנה המידה שבהם דברים מתרחשים כיום הביאו את העולם לאינטגרציה גלובלית חסרת תקדים. ההכנסה לנפש גדלה בשלושים השנים האחרונות בכל העולם, מאז 1970 תוחלת החיים העולמית גדלה בעשרים שנים בממוצע, הבערות ירדה ב־50%. עם זאת, לגלובליזציה יש מחיר, הפערים גדלו, וכשמגיפה מתפשטת היא עושה את זה בקלות רבה, עם יותר מ־2 מיליארד טסים בשנה".

הפקולטה להצלת העולם הפקולטה להצלת העולם איור: עומר הופמן

 

הפערים הגדלים מרחפים מעל רוב תחומי המחקר של בית הספר, מעיסוק ישיר בשאלות של עוני, במסגרת המכון לעתיד האנושות, ועד הדיונים האתיים על טכנולוגיה, רפואה ומדע. "זה קיים, למשל, בעיסוק שלנו בנושא של מחקר תאי גזע", מסביר גולדין. "האם רפואה מתקדמת מסוג זה תהיה נחלתם של עשירים בלבד? האם הפערים יגדלו גם בעולם המערבי? היכולת למניפולציה גנטית, למשל, כמו זו שהודגמה ביצירת עכבר מעבדה שיכול לרוץ הרבה יותר מהר מעכבר רגיל, מדאיגה אותנו. מה יקרה כשהיכולת הזאת תתורגם לבני אדם? האם גם היא תהיה זמינה רק לבעלי הממון? ומה יקרה כשיכולת דומה תופעל על המוח האנושי? אילו תרחישים אפשריים בסיטואציה כזו?".

 

סדר יום

הטובים ביותר חותרים אל האפס

 

איך נראית עבודת המוסד בפועל? איך לוקחים את השאלות הגדולות והאיומים הגלובליים והופכים אותם לתוכנית לימודים?

"לצד המחקרים, אנחנו מביאים מרצים, יוצרים שיתופי פעולה ומעבירים סמינרים. בסמסטר הזה, למשל, הסמינרים עומדים בסימן 'להגיע לאפס': להגיע לאפס נשק להשמדה המונית, אפס פליטות פחמן, אפס מגיפות ועוד אפסים חיוביים. הסמינרים שלנו מיועדים ל־700-100 מאזינים, והפעילות הזו מהווה בסיס לבניית תוכנית לימודים לתואר שני. אנחנו גדלים בצורה מהירה, בעיקר בזכות המשאבים שעומדים לרשותנו, ובשנה הבאה נכפיל את כמות התלמידים־עמיתים וגם את הנושאים שבהם יעסוק בית הספר. בקרוב, למשל, נפתח תוכנית שעוסקת בעתידן של ערים ותכלול חמש יחידות מחקר מפקולטות שונות באוניברסיטה.

 

"ככלל, הבינתחומיות מייחדת אותנו. כשאנחנו יוצרים פלטפורמה שמשלבת מומחים מובילים מתחומי המחשוב, המערכות המורכבות, האינטרנט, הפוליטיקה והשוק הפיננסי, אנחנו יכולים להתחיל לבנות רגולציה למערכות ולשווקים פיננסיים. כדי לבחון את הנושא של geoengineering (מניפולציות שונות שנעשות על האקלים, בניסיון להתמודד עם ההתחממות הגלובלית - א"ל) הקמנו צוות שמסוגל לבחון את ההשלכות האתיות, הכלכליות, החוקיות והסביבתיות של מעשה כזה. הבינתחומיות היא היתרון שלנו, והיא תוביל גם את תוכנית הלימודים לתואר שני שאנחנו יוצרים".

 

איך בוחרים את נושאי המחקר? הרי יש כל כך הרבה תחומים שיכולים להשפיע על העתיד שלנו באופן משמעותי.

"אנחנו לא מנסים לעשות הכל ולהתעסק בכל, אלא בנושאים שבהם אוקספורד מצטיינת. הרי יש לנו כאן חלק מהמוחות הטובים בתחומם. יש לנו ארבעה קריטריונים שלפיהם אנחנו עובדים ובוחרים אנשים: הם צריכים לעסוק בתחום שהוא אתגר גדול במאה הנוכחית; הם צריכים להיות מצוינים, מהטובים בתחומם בעולם, והבכירים הם גם מועמדים לנובל - אנחנו מכנים את הקריטריון הזה 'מבחן אוקספורד'; הם צריכים להיות משפיעים, להוכיח שלעבודה שלהם יש פוטנציאל לשנות את העולם, וכבר בעשור הקרוב; והם צריכים לשכנע אותנו שבמסגרת בית הספר שלנו הם יוכלו להשיג יותר מבכל מסגרת אחרת, וגם להסביר איך העבודה שלהם אצלנו תתרום לבית הספר, לסגל שלו ולנושאים שמעסיקים אותנו".

 

העתיד

לא מנבאים, נערכים לאתגרים הבאים

 

עד כה עמדו בקריטריונים האלה כ־200 חברי פקולטה מרחבי אוקספורד. עוד לא אימפריה, עדיין רק סטארט־אפ, כמו שמתייחס למוסד גולדין עצמו. בחמש השנים שחלפו מאז הקמתו גייס בית הספר 200 מיליון דולר, שחלק ניכר מהם מוקצים למענקי מחקר נרחבים. "אנחנו רוכשים את זמנם של החברים בבית הספר", מסביר גולדין. "חלקם חברים במשרה חלקית וחלקם במשרה מלאה, לתקופה שבין שנה לחמש שנים. זה קצת כמו שחברה מסחרית קונה את זמנם של יועצים ומומחים".

 

איך מונעים מבית הספר להיהפך לעוד חבורה של יועצים ומומחים?

"כרגע אנחנו צוות חשיבה, שבהמשך ייהפך למוסד להוראה, אבל אנחנו ממש לא מתפתים לצפות את העתיד. 20 אלף כלכלנים ברחבי העולם, שכל ייעודם היה לצפות את התנהגות השוק העתידית, לא הצליחו לעשות את העבודה שלהם. אנחנו חכמים מספיק כדי להבין שלא נצליח לנבא את העתיד, אבל כן נוכל לנסות להבין שינויים גלובליים גדולים ולפתח כלים להתמודדות איתם ועם האתגרים שעומדים בפנינו. המשבר הכלכלי האחרון הדגים באופן ברור ונחרץ את סוג האתגרים שיעמדו בפנינו במאה הזו, ואנחנו מאמינים שאנחנו יכולים ללמוד, ללמד ולהתכונן לאתגרים הבאים".

 

מה למדתם מהמשבר הפיננסי האחרון?

"אנחנו בעיקר לומדים ממנו איך למנוע את המשבר הבא. המשבר הזה הוא למעשה המשבר הגלובלי הסיסטמי הראשון של המאה ה־21. עולה ממנו תבנית מעניינת - ככל שההומוגניות של הכלים הפיננסיים והקשרים ביניהם גדלים, כך יורד הסיכון האינדיבידואלי, אבל הסיכון למערכת כולה עולה. היעדר הטרוגניות העלה את החשיפה של המערכת הפיננסית העולמית לסיכון, וככל שהשוק גדל הוא נהפך לשביר ועדין יותר. כמו כן, הרגולטורים נכשלו בהבנת השוק החדש, הטכנולוגי והגלובלי הזה. מה שנחוץ לנו עכשיו הוא מערכת קולקטיבית ניהולית, שתוכל להתמודד עם המשבר הבא בקנה מידה גלובלי ולא רק מקומי. הכפר הגלובלי אמר את דברו".

בטל שלח
    לכל התגובות
    x