מעז יצא מתוק
המשבר יצר הזדמנות פז לשינוי מבנה שוק ההון בישראל
שנת תש"ע תיזכר כאחת מהשנים המהותיות ביותר בכל הקשור להסדרי חוב של חברות אשר לוו מהציבור אל מול הציבור. למרות התקופה הנוכחית הסוערת כאשר היצרים גואים והחששות עולים, ניתן לבחון את הסדרי החוב בזווית ראיה שונה.
שוק ההון בישראל שונה מהותית משווקי ההון במערב. לא בגלל גודל השוק, שווי החברות שבו או העובדה שמספר מצומצם של מוסדיים פועלים בו - שוק ההון הישראלי ריכוזי מאוד. כוונתי היא, שבעל הבית בחברה ישראלית הינו מאוד דומיננטי ובעל רוב מכריע של המניות.
לדוגמא, נוחי דנקנר מחזיק בכ 90% ממניות אי.די.בי. אחזקות, חלקו של יצחק תשובה בקבוצת דלק הוא כ–67% כאשר חלקו בדלק אנרגיה גבוה משמעותית ועומד על כ–89%. התמונה חוזרת על עצמה כמעט בכל חברה ישראלית הנסחרת בתל-אביב בלבד: אצל פישמן, לבייב , צדיק בינו, משפחת שטראוס והרשימה עוד ארוכה. כולם מחזיקים בשיעורים גבוהים של כ-70% ויותר בחברות שבבעלותם.
בנוף הישראלי, טבעהינה דוגמא בולטת שאפשר גם אחרת עם כ-7% בלבד בידי המייסדים. הדבר אינו מפתיע שכן בעולם המערבי, המצב הינו דומה. חברות נשלטות למעשה ע"י גופים מוסדיים כלומר בידי הציבור כאשר למייסדים (או למנהלים) נתח קטן מאוד של אחוזים בודדים. בדיסני למייסדים כ–7% מהמניות.
גם בחברות יותר קטנות בארה"ב התמונה דומה: למשל, בחברת באפלו ווינגס, רשת מזון מהיר אמריקאנית קטנה יחסית עם 1,200 עובדים (שייכת לראסל 2000 סימול BWLD), לבעלים 7%. ברוב המקרים, הבעלים לא עוברים את ה-5%. יוצאות מן הכלל הינן חברות טכנולוגיה כדוגמת מיקרוסופט, דל אשר בהן אחזקת הבעלים עוברת את ה-10%.
עסק הביש אליו נקלעו החברות הישראליות אשר מצריך הסדרי חוב מאפשר בפעם הראשונה שינוי מהותי של מבנה שוק ההון הישראלי. קיימת היום הזדמנות שלא תחזור על עצמה להעביר את השליטה (והאחראיות) מידיים פרטיות לידי הציבור באמצעות הגופים המוסדיים.
מדוע הדבר כדאי?
1. שליטה גבוהה של הגופים המוסדיים תיתן בקרה נוספת על אופן קבלת החלטות וחלוקת משאבים (מה שנקרא ממשל תאגידי) בחברות הגדולות במשק ותוודא חלוקת כספים בצורה הוגנת יותר בין בעל הבית לשאר בעלי המניות.
2. חלוקת העושר במדינה עשויה להיות הוגנת יותר, שכן בשנים האחרונות אנו עדים להגדלה דרמטית של הפערים הכלכליים בין המשפחות העשירות בישראל לבין כלל העם. אין פסול בכך שיזם או בעלים של חברה יתעשר באמצעות הצלחה אך כאשר הפערים גדלים כל-כך החברה כולה נפגעת. אחזקה בחברות הציבוריות בשיעורים גבוהים על ידי הגופים המוסדיים תעשיר את כל הציבור העובד (בישראל של פנסיה חובה, לכל עובד ישנה דריסת רגל בשוק ההון).
3. ככל שיהיו יותר מניות צפות בשוק (כאלו שלא בידי בעל הבית) כך המסחר במניה ישקף בצורה אמיתית יותר את השווי הכלכלי של החברות. הדבר מסייע במניעת בועות הנובעות מבהלה, על פי צו האופנה.
4. הגדלת המרכיב של המוסדיים בתוך החברות יכריח את מנהלי הכספים של הציבור לאקטיביזם ניהולי אמיתי (ולא סיסמאות על מכירת מטוסים פרטיים). גוף מוסדי שיגיע לאחזקה עד כדי למנות דירקטור בחברה ולהפוך לשותף פעיל בקביעת אסטרטגית החברה יחויב להעלות את רף המקצועיות שלו. בסופו של דבר, שיפור המקצועיות של הגופים המוסדיים תשפר את מצבו של הציבור.
החשש של בעלי הבית הישראלים מובן. אף אחד לא רוצה לאבד את המושכות בחברה שהוא הקים (או השתלט עליה). הרי בעל הבית יודע הכי טוב מה מועיל לחברה ויציף ערך עבורה. ברם, בכל העולם המערבי חברות עם החזקת בעלים מינורית מצליחות. טבע מראה שאפשר גם כך. חוץ מזה, לפי התור של החברות שעומדות להסדר נושים, לא בטוח שיש לבעלי הבית ברירה.
