הירשזון ערער על גזר דינו בבית המשפט העליון
בערעור נטען כי בבית המשפט המחוזי שגזר את דינו נפלו טעויות שונות בסוגיות המתייחסות לפרשת התשלומים החודשיים, פרשת כספי הנסיעות, כספי החגים והנסיעות לחו"ל
11:3524.09.09
שר האוצר לשעבר, אברהם הירשזון, שהחל לרצות עונש של 5.5 שנות מאסר לאחר שהורשע בגניבה של כ-1.8 מיליון שקל מכספי הסתדרות העובדים הלאומית (הע"ל), הגיש היום (ה') לבית המשפט העליון ערעור על הכרעת הדין וגזר הדין בעניינו.
ד"ר יעקב וינרוט, ישראל וולנרמן, אלירם בקל ואבי נדלר, מתייחסות לטעויות המבוססות על טיעונים משפטיים שנפלו בפסק הדין של השופטת ברכה אופיר–תום מבית המשפט המחוזי בתל אביב. הירשזון מתייחס בערעור אך ורק לטעויות שנפלו, לטענתו, בהרשעתו בעבירות גניבה והלבנת הון ומכאן גם לחומרת העונש שנגזרה עליו.
עיקר טענותיו בערעור, שהוגש באמצעות עורכי דינו,
הירשזון טוען כי נפלו טעויות בסוגיות המתייחסות לפרשת התשלומים החודשיים, פרשת כספי הנסיעות, כספי החגים והנסיעות לחו"ל, כספי התרופות וטעויות נוספות בגזר הדין שקבע כי גנב את אותם כספים מהע"ל.
הירשזון טוען, כי התביעה עצמה קיבלה את טענתיו כי התשלומים החודשיים שולמו לו כ"מעין משכורת", בזמן שכיהן כחבר כנסת ולכן לא היה יכול לקבל משכורת נוספת. בהכרעת הדין, טוען הירשזון, טעתה השופטת בכך שלא קיבלה את הטענה כי מדובר במשכורת. בעניין כספי הנסיעות טוען הירשזון כי הרשעתו בדבר גניבת כספים אלה הסתמכה על הסמיכות בין הנסיעות לפריטת הצ'קים של הע"ל. לטענתו, סמיכות כזו נמצאה ב-33 נסיעות מתוך כ-50 שביצע ובהן הורשע בגניבה.
עוד צוין בערעור, כי בהכרעת הדין הסתמכה השופטת כחלק מראיות המפלילות על קבלות שהתקבלו מעמדות חלפני הכספים. לטענתו, לא התביעה ולא הוא מעולם לא הגישו קבלות כאלו ולכן לא ברורה אותה הסתמכות.
טעות נוספת שעלתה לטענת הירשזון בהכרעת הדין היא השינוי בינה לבין כתב האישום. הירשזון הואשם כי שלח שליח אחד לרכוש עבור נסיעותיו מטבע זר, בעוד שבהכרעת הדין נכתב כי שלח שני שליחים. לטענתו, מדובר בטעות שיכולה היתה להוביל לטעויות נוספות בגינם הורשע. הירשזון אף טוען כי לא נכח בפגישת שבה הוחלט לראשונה על חלוקת כספים במסווה של מענקי חג. בהכרעת הדין, נקבע כי גם אם לא נכח היה אמור לדעת על חלוקת המענקים. עובדה זו, לדברי הירשזון, מעולם לא הוכחה ובכל זאת הורשע בגינה.
הירשזון מתייחס בערעור גם לפרשת התרופות, עליהן נטען כי נקנו עבורו על ידי גזבר הע"ל. הירשזון לא הכחיש כי הקנייה בוצעה עבורו, אלא טען כי הכספים הוחזרו לגזבר שהכחיש זאת. בהכרעת הדין קבעה השופטת כי עדותו של הגזבר אינה מהימנה ומכאן שאי אפשר להסתמך עליה. הירשזון טוען בערעור כי למרות שהגזבר היה העד היחיד לטענה ולמרות שהוגדר כלא אמין, בכל זאת הורשע באי החזרת הכספים.
לטענתו, בחינה של מכלול העובדות לצורך גזר הדין מחייבת גם להביא בחשבון את העובדה כי יש הבדל תהומי בין הנאשמים האחרים שהורשעו בפרשה לבינו. הירשזון אף טוען כי בהכרעת הדין נעשתה אף טעות בחישוב הסכומים שנגנבו כך שיש ליחס לו לכל היותר סכום של 1.5 מיליון שקל ולא בין 1.7 ל-1.9 כפי שנקבע.
