$
השראה

השראה: המנכ"ל הכי חשוב שאתם לא מכירים

100 גאונים, 30 אלף פטנטים רשומים ורעיון אחד גדול: לקנות את כל הרעיונות. כך משנים נתן מירוולד וחברת Intellectual Ventures את הקשר בין המצאה לכסף

אורי פסובסקי 12:5624.09.09

הם נפגשים פעם בשבועיים־שלושה בחדר נטול חלונות במבנה תעשייתי סמוך לסיאטל. בין הנוכחים: אחת ממתכננות משימת המאדים של נאס"א, פיזיקאי דגול שזכה לתואר אבירות מהוד מלכותה, מומחה עולמי להתחממות גלובלית, הוגה רעיון החישוב המקבילי (שבעברו גם תכנן פארקי שעשועים), וביולוג שהיה מיוזמי מיפוי הגנום האנושי. על סדר היום: מהפכה טכנולוגית.

 

בין הרעיונות שנזרקים לאוויר: מערכת לעצירת הוריקנים בלב ים. מקרר שפועל ללא חשמל. מסננת זעירה שתילחם בתאים סרטניים. מכשיר ניתוח שאינו חודר את העור. בעוד הגאונים מפליגים אל מחוזות הדמיון, מיקרופונים התלויים מהתקרה מקליטים כל מילה שנאמרת בחדר, וחבורת עורכי דין יושבת בשקט בצד ומתעדת כל פרט. כמה ימים לאחר מכן, הרעיונות שנולדו שם ייהפכו לבקשות לפטנטים יקרי ערך.

 

(מימין)  נתן מירוולד, ביל גייטס ואריק שמידט (מימין) נתן מירוולד, ביל גייטס ואריק שמידט צילום: בלומברג

 

האדם שעומד מאחורי המפגשים האלה הוא נתן מירוולד (50), מייסד ומנכ"ל Intellectual Ventures - חברה נחבאת אל הכלים, שנמצאת, לפי כמה ממבקריה, בדרכה להשתלט על העולם, או לפחות על עולם ההמצאות. מירוולד הוא איש רנסנס מודרני, בעל קורות חיים שמספיקים לתריסר אנשים. הוא סיים דוקטורט בפיזיקה תיאורטית בפרינסטון בגיל 23, ואז התמחה בקיימברידג' בחקר מכניקת הקוונטים, בהנחייתו של סטיבן הוקינג.

 

הוא גם פלאונטולוג חובב שמוביל משלחות לחיפוש שלדי דינוזאורים במונטנה, צלם טבע מוכשר שעבודתו התפרסמה ב"נשיונל ג'יאוגרפיק" וגם טבח מחונן, שכבר זכה באליפות הברביקיו העולמית שנערכת בממפיס ועתיד להוציא בקרוב ספר בישול מולקולרי. את רוב הקריירה שלו בילה מירוולד בכלל במיקרוסופט; הוא היה האחראי על הטכנולוגיה בחברה, ועזב אותה ב־1999 כמולטי־מיליונר. כיום רשומים על שמו לפחות עשרים פטנטים, ועשרות נוספים נמצאים בתהליכי אישור. אבל נראה שהתגלית מרחיקת הלכת ביותר שלו היא התובנה שעומדת בבסיס החברה שהקים ב־2000: גם רעיונות אפשר להפוך לסחורה.

 

הרעיון הבסיסי של מירוולד היה פשוט. למה לעבוד קשה על פיתוח, ייצור ושיווק של מוצרים, כשאפשר להתמקד ברעיונות מלהיבים - ולהשאיר את המימוש שלהם לאחרים? זהו החזון שאיתו פרש ממיקרוסופט: להקים חברה שתחשוב בגדול, ותתמקד בניסיון להגות רעיונות מהפכניים, כאלה שישנו את העולם. מאחר שרישום פטנט הוא תהליך ממושך, שעשוי להימשך עד שש שנים, החזון הזה דורש אורך נשימה. מירוולד פנה לחבורת משקיעים - "אנשים שרוצים לעשות כסף לאט", כמו שהוא קורא להם - והצליח לגייס עד כה סכום דמיוני של 5 מיליארד דולר. עם סכומים כאלה, ועם גב כלכלי של מיקרוסופט, גוגל ואינטל, הוא הצליח להפוך את Intellectual Ventures לגורם שעשוי לשנות מן היסוד את כללי המשחק בתחום ההמצאה.

 

כמה מעולה היה אם היינו יכולים...

קייסי טגרין. האחראי על ההמצאות קייסי טגרין. האחראי על ההמצאות

 

מי שאחראי על תהליך ההמצאה ב־Intellectual Ventures (או כפי שקוראים לה עובדיה בקיצור, IV) הוא סגן נשיא החברה קייסי טגרין, מהנדס שהוא גם עורך דין המתמחה בפטנטים. טגרין וצוותו אחראים על בחירת הנושא לכל אחד מהמפגשים, וגם על הפקת פטנטים מהרעיונות שעלו בהם.

 

"רוב החברות מסתכלות על תכונות למוצר הבא", אומר טגרין בראיון ראשון לכלי תקשורת ישראלי. "אנחנו מחפשים נושאים שיהיו חמים בעוד 12-5 שנים, ושלא פועלים בהם הרבה שחקנים כרגע. לפעמים אנחנו מתמקדים בהתפתחויות בלתי נמנעות, כמו דרישה לאנרגיה או הזדקנות האוכלוסייה. בפעמים אחרות אנחנו בוחנים נושאים חמים, כאלה שמקבלים הרבה סיקור או שזורם אליהם הרבה כסף, ולפעמים אנחנו מנסים לחשוב על נושאים כאלה בצורה הפוכה. מה אם כולם טועים?".

 

אחרי בחירת הנושאים, טגרין פונה למלאכת המחשבת של הרכבת צוות הממציאים המתאים לכל נושא. לרשותו עומד מאגר של כמאה ממציאים, רובם מועסקים במשרה חלקית, תמורת תשלום קבוע פלוס תמלוגים על כל פטנט. יש בהם מכרים ישנים של מירוולד, ממציאים מפורסמים ומדענים חשובים. "כשאנחנו צריכים לדעת יותר על תחום מסוים, אנחנו פונים לדמות המובילה בתחום", הוא אומר ומספר שמעולם לא נתקל בסירוב מצד המומחים. כשהוא נשאל אם יש סיכוי לראות סביב השולחן גם מדען ישראלי, טגרין נזהר ומציע חישוב מהיר: בכל פגישה יש רק שלושה־שישה משתתפים, כך שגם מאה הממציאים הקבועים משתתפים בדרך כלל רק במפגש אחד בשנה. "אבל אנחנו תמיד פתוחים לאנשים חדשניים", הוא מנחם.

 

בתחילת כל מפגש טגרין מציג לצוות את הנושא או מגדיר את הבעיה, ומשם הדיון ממריא. "כל סיעור מוחות הוא כמו סשן אלתור ג'אז. יש מי שתורם רעיונות יצירתיים אבל דמיוניים, יש מי שנשאר עם רגליים על הקרקע, ויש מי שמושך תמיד לכיוון ההפוך. אחד הכללים שאני נותן במפגשים הוא שאפשר תמיד למתוח ביקורת על רעיונות של אחרים, אבל אז צריך להציע רעיון טוב יותר".

 

כשהוא מתבקש לתאר מפגש המצאה ספציפי, טגרין בוחר דווקא ישיבה לא שגרתית, שהתקיימה באופן חריג בסנט לואיס; צוות הממציאים הוטס לעיר לצורך סיעור מוחות עם מנתחים מובילים. "המפגש עם הרופאים היה מסוג המפגשים שאנחנו מכנים 'לא היה מעולה אם...?'. הבאנו פיזיקאים ומדעני מחשב, וביקשנו מהמנתחים לדמיין דברים שהיה מעולה אם היו עומדים לרשותם בזמן הניתוח. אחד מהם אמר - 'היה מעולה אם הייתי יכול לעשות ביופסיה באזור מסוים במוח, בלי לפגוע בדרך אליו בכל מיני אזורים חשובים'. הרעיון שעלה שם הוא לגשת אל האזור הזה בעקיפין, בנתיב שהוא בצורת סליל, בלי שייגרם נזק בדרך. מדען המחשבים שלנו אמר שממש קל לחשב מסלול אופטימלי בכל מקרה לגופו, ולכופף מחט בצורה המתאימה. הרצנו כמה מודלים, ועכשיו יש לנו בקשה לפטנט על מחט ביופסיה סלילית.

 

"המנתחים גם אמרו שהיה מעולה אם היתה דרך לוודא אחרי הניתוח שלא נשאר שום זיהום בחתך ושהכל סטרילי לפני שתופרים בחזרה. והיו לנו הרבה רעיונות, לא כולם מוצלחים, לדוגמה לגרום לחיידקים לזהור בחושך. אבל אחד הרעיונות, שמבוסס על טיפול אופטי בסכין, נהפך לבקשה לפטנט: סכין שמחטא את עצמו".

 

מעבדה של IV מעבדה של IV

 

כמו הטכנולוגיות הרפואיות שעליהן מספר טגרין, גם שאר ההמצאות שב־IV אוהבים להזכיר הן אלו התורמות למין האנושי. חלקן נולדו בהשראתו של הבוס הישן של מירוולד, ביל גייטס, שמשתתף באחדים מהמפגשים. המלהיבה שבהן, שאבטיפוס שלה כבר נבנה במעבדה של IV, היא כנראה מערכת לייזר נגד יתושים נושאי מלריה, שתזהה את החרקים על פי תדירות הזמזום של כנפיהם ואז תשגר לעברם קרן שתשרוף אותם. המערכת תותקן כגדר אופטית סביב כפרים מוכי מלריה, או תפעל ממזל"טים שיחפשו נחילי יתושים. את הרעיון להמצאה, אגב, תרם לואל ווד, אסטרופיזיקאי שהיה ארכיטקט פרויקט מלחמת הכוכבים של צבא ארה"ב להגנה מטילים גרעיניים.

 

חברות קש חשאיות שקונות הכל

עו"ד פיטר דטקין. ממייסדי החברה עו"ד פיטר דטקין. ממייסדי החברה

 

ההמצאה הזו היא אחת מכ־3,000 הפטנטים שצמחו במפגשים של IV בשבע השנים האחרונות. זה מספר מדהים, אבל הוא רק קצה הקרחון. IV, שנחשפת לציבור רק בחודשים האחרונים, מחזיקה למעשה בלא פחות מ־30 אלף פטנטים, פורטפוליו שנבנה במסע רכישות עקבי ושקט, שהתנהל בחשאיות מקסימלית ובאמצעות רשת של חברות קש.

 

אחד מאנשי המפתח בשופינג הרוחני הזה הוא פיטר דטקין, ממייסדי החברה ואחד מעורכי הדין הידועים בעמק הסיליקון, שהתפרסם בקרבות המשפטיים שניהל מטעם אינטל. כמו מירוולד ומיקרוסופט, גם חלקו של דטקין

ב־IV צמח בענקית הטכנולוגיה שבה עבד. "אנדי גרוב (אז יו"ר דירקטוריון אינטל) הציג לי בעיה: יש בחוץ הרבה המצאות שאינטל היתה רוצה גישה אליהן, אבל לא יעיל מבחינתה להתמקח עם כל ממציא בנפרד", מספר דטקין בראיון בלעדי ל"כלכליסט". "באותה תקופה אנשים החלו להבין שיש שוק נפרד לזכויות קניין רוחני, ושוק הפטנטים התחיל להמריא. אני עשיתי מה שכל סגן נשיא באינטל היה עושה - הקמתי ועדה. אבל לא הצלחתי לפתור את הבעיה באופן הגיוני כלכלית.

 

"באותו זמן ביל גייטס הטיל על מירוולד לפתור את אותה בעיה בדיוק. נתן פנה לאינטל עם ההצעה שלו, וכשראיתי אותה, הבנתי שהוא מצא את הפתרון. הוא הלך על כיוון שאף אחד לא חשב עליו קודם ומצא את הדרך ליצור שוק יעיל לקניין רוחני: הקמת קרן השקעות. כשנפגשנו, אמרתי לו: אני מצאתי את החול ואתה מצאת את הנפט. ואז יצאתי לשנת שבתון מאינטל, שבסופה פניתי אליו ואמרתי: לך יש קשרים עם המנכ"לים, ואני מבין את שפת הקניין הרוחני ויכול לעזור לך. ואז, ב־2002, יצאנו לגייס כסף לשתי הקרנות הראשונות (קרן להמצאה וקרן לרכישה). אני לא רוצה לומר שהשאר הוא היסטוריה, אבל אלו לפחות הפרקים הראשונים".

 

מאז קרן הרכישה ההיא, IV קונה המצאות מכל הבא ליד: ממציאים פרטיים, חברות שמוכרות פטנטים שלא תורמים להן, וחברות פושטות רגל. דוברת החברה מוסרת כי בין השאר בוצעו גם כ־30 עסקאות מול גופים בישראל, ונבחנות עסקאות נוספות. עיקר התפקיד של החברה, על פי דטקין, הוא לתווך בין ממציאים פרטיים לחברות המעוניינות ברכישת פטנטים. "המטרה שלנו היא להפוך את כלכלת ההמצאות ליעילה יותר", הוא אומר. "יש הרבה אנשים ממש חכמים, רבים מהם בישראל, שרוצים להמציא, לקבל על זה כסף, ולעבור להמצאה הגדולה הבאה. הם לא רוצים להקים עכשיו חברה.

 

"תאר לעצמך שאתה אדם שהמציא דיסק קשיח שמהיר יותר ב־10% מהקיימים. להקים חברה חדשה בתחום זה מאמץ על־אנושי. קשה מאוד לייצר דיסק קשיח, ואתה צריך להתחרות עם ענקיות כמו סיגייט, היטאצ'י או ווסטרן־דיגיטל. האופציה השנייה היא לנסות למכור רישיון לאחת החברות האלה; זה תהליך מאוד כואב ולא הרבה ממציאים בוחרים בו. אנחנו מציעים אפשרות שלישית: הם יכולים לפנות אלינו, ואנחנו נטפל בתהליך הזכיונות. אנחנו יכולים לקנות את הפטנט מהם, או להציע להם חלק מרווחי הזיכיון - תלוי כמה סיכון הם רוצים לקחת".

 

מעבדת IV מעבדת IV

 

בשנה שעברה החלה IV להתרחב לתחום נוסף, של שותפות עם אוניברסיטאות. החברה חתמה על הסכמי שיתוף פעולה עם יותר ממאה מוסדות, רובם באסיה. "התחלנו שם כי זה מקום פורה וקל ליישם בו את המודל הזה, אבל אנחנו רוצים להרחיב אותו גלובלית", אומר דטקין. "אנחנו יכולים לפנות, למשל, למכון הטכנולוגי של הודו ולומר: 'לכם יש מומחיות בתחום האלחוט, ואנחנו חושבים שיש בעיה מסוימת בתחום הזה. מי שיבוא אלינו עם פתרון, אנחנו נקנה אותו'. אנחנו נותנים להם מקדמה, ועוד תשלום ברגע שנמצאים לקוחות, וכך יוצרים שותפות".

 

כעבור כמה רגעים הוא מבקש להבהיר: "אנחנו לא מגיעים אל מוסדות המחקר עם הוראה מגבוה: 'זה התחום הגדול הבא, לכו להמציא'. יש לנו מנהלי טכנולוגיה שעובדים עם החוקרים במוסדות האלה, ויחד הם מנסים להבין על מה כדאי לעבוד. זה מודל חדש יחסית, ואנחנו עדיין לומדים ומפתחים את התהליך".

 

השיטה החשאית של אימפריית הרשע

 

כך נראית העמדה הרשמית של IV, שדטקין היה ממנסחיה: החברה דוגלת בטוב, וכולם יוצאים נשכרים מפעילותה. איכשהו, יש מי שלא משתכנע. MIT וסטנפורד, למשל, ממוסדות הטכנולוגיה המובילים בעולם, סירבו לחבור לחברה. קתרין קו, האחראית על תחום רישוי הטכנולוגיה בסטנפורד, מסבירה ל"כלכליסט": "באופן כללי, אנחנו רוצים שהגורמים שאנחנו חותמים איתם על הסכמי רישוי אכן יפתחו את הטכנולוגיה שלנו הלאה. אם היינו נותנים רישיונות כאלה ל־IV, היינו רוצים שהם יתחייבו ללוח זמנים כלשהו וכו'. עד כה לא היתה לנו ממש סיבה לעבוד איתם". במילים אחרות, בסטנפורד לא בטוחים ש־IV בכלל חותרים לפעול למימוש הפטנטים שהם קונים.

 

החשש הזה נוגע לאחת התעלומות הגדולות שאופפות את IV: מה הם הולכים לעשות עם כל הפטנטים שלהם? אף שהיא פעילה כבר שבע שנים במתכונת הנוכחית, עד לאחרונה שמרה החברה על פרופיל נמוך יחסית, ובנתה בשקט את מאגר הפטנטים העצום שלה. לאורך התקופה הזו לא היה ברור בדיוק מהו המודל העסקי האמיתי שלה ובאיזה אופן ההשקעה האדירה בה תהפוך למשתלמת. שמועה אחת, שאותה הכחישה IV בתוקף, היתה כי החברה היא פשוט הזרוע של חברות הטכנולוגיה העומדות מאחוריה בדרכן להשתלט על עוד ועוד פטנטים.

 

אבל לצד חברות הטכנולוגיה נתמכת החברה גם בידי משקיעים מוסדיים, ולדברי דטקין, IV דווקא הגיעה לאחרונה לרווחיות. "מתוך חמשת המיליארדים שאותם גייסנו, הוצאנו קצת יותר ממיליארד והכנסנו קצת יותר ממיליארד. אנחנו מתקדמים בקצב הרבה יותר מהיר משחזינו בתוכנית העסקית שלנו".

 

חלק ניכר מהכנסותיה של החברה נרשמו רק בשנה האחרונה, שבה חתמה IV על כמה עסקאות לרישוי פטנטים בסדר גודל ענק. כך, למשל, עסקאות שחתמה עם שלוש חברות בלבד - סיסקו, וריזון ואינטואיט - הכניסו לה לפי כמה פרסומים 750-600 מיליון דולר. על פי "וול סטריט ג'ורנל", שיטת הפעולה של החברה היא לפנות לענקיות טכנולוגיה ולדרוש מהן דמי רישוי לשימוש בפטנטים. העובדה ש־IV מחזיקה בכל כך הרבה כאלה ויכולה ליצור אשכולות פטנטים הקשורים כולם לתחום מסוים מקנה לה כוח מיקוח משמעותי.

 

"הם פועלים בסדר גדול כזה שקשה מאוד לסרב להם", סיפר הנרי גוטמן, עורך דין שייצג כמה חברות מול IV. יש הטוענים שהחברה נכנסת כעת לשלב חדש, שבו הלחץ להשגת עוד ועוד עסקאות רישוי יקרות גובר - פשוט משום שהחברה סיימה את גיוס הכספים, והצורך להציג רווחים נהיה העיקר. עד כה החברה לא תבעה אף אחד על הפרת פטנט, אבל מירוולד אינו שולל את האפשרות הזו.

 

מבקרי החברה טוענים שכל הכלים האלה עוד יישלפו בדרך לתוכנית הגדולה של IV: השתלטות מוחלטת על תחום החדשנות. המבקרים, בעיקרם משפטנים המתמחים בקניין רוחני, טוענים כי IV אוגרת פטנטים כדי ליצור מצב שבו כל חידוש יחייב תשלום של מס כלשהו לחברה. במילים אחרות, החברה מתכננת שכל ממציא, אפילו אם הגיע לרעיון שלו באופן עצמאי לחלוטין, יהיה חייב להגיע להסדר רישוי עם החברה - או שימצא את עצמו בבית המשפט.

 

המונחים שבהם משתמשים המבקרים מלמדים משהו על אוצר הדימויים של אנשי הקניין הרוחני, לא פחות מאשר על החברה: בלוגר אחד משווה את IV לחייזרים בסרט "היום השלישי", שמיקמו בשקט ספינת חלל מעל כל עיר גדולה בעולם לפני שפתחו במתקפה. אחר טוען ש־IV היא כמו הקנצלר פלפטין בסדרת סרטי "מלחמת הכוכבים", שהקים בחשאי צבא לוחמים משובטים לפני שחשף את פרצופו האמיתי ונהפך לקיסר אימפריית הרשע. היחס החשדני שלו זוכה החברה דומה ליחס שלו זכתה חברה אחרת, מיקרוסופט. אחרי הכל, מדובר באותם אנשים, ובאותן אמביציות מרקיעות שחקים.

 

מירוולד וגייטס. היחס החשדני שלו זוכה החברה, דומה ליחס שלו זכתה מיקרוסופט מירוולד וגייטס. היחס החשדני שלו זוכה החברה, דומה ליחס שלו זכתה מיקרוסופט צילום: בלומברג

 

איך אפשר להרוויח מיוזמות הומניטריות

 

ברוח "IV היא אימפריית הרשע", מבקרי החברה מגדירים אותה כטרול הפטנטים הגדול בעולם. בעולם הקניין הרוחני, "טרול" הוא חברה שאינה מייצרת או מפתחת מוצרים, אלא משתמשת בפטנטים שברשותה רק כדי לתבוע חברות אחרות. למרבה האירוניה, המונח זכה למעמדו הייחודי בזכות פיטר דטקין עצמו, שהשתמש בו כשעבד באינטל, ועד היום מחזיק במשרדו אוסף בובות טרול. אינטל התמודדה באותן שנים עם גל תביעות על הפרת פטנטים, ודטקין דימה אותה לענק עשיר ומבוהל המותקף על ידי טרולים חמדנים. טרול פטנטים, אמר אז, הוא "מישהו שמנסה לעשות הרבה כסף מפטנט שהוא לא מיישם, אין לו כוונה ליישם, וברוב המקרים הוא מעולם לא יישם". עשר שנים לאחר מכן, קל להדביק את התיאור הזה לעבודתו של דטקין. כל מטרתה של IV, אומרים מבקרי החברה, היא להרוויח כסף מפטנטים שאין לה שום כוונה לממש.

 

אבל דטקין ממהר להתנער מהאירוניה: "באופן שטחי אפשר להבין את האנשים שאומרים: 'וואו, זה האדם שהמציא את המונח טרול פטנטים, ועכשיו הוא נהפך לאחד כזה בעצמו'. אבל ברמה העמוקה יותר ברור שמה אנחנו עושים מאוד מאוד שונה ממה שטרולים עושים: אנחנו מספקים גישה יעילה לאלפים רבים של המצאות. אנחנו חושבים שמה שאנחנו עושים מועיל ביותר מנקודת מבט חברתית - אנחנו מאפשרים לממציאים לקבל תשלום בעבוד ההמצאה שלהם, ואף אחד לא יכחיש שמגיע להם תשלום, ומצד שני אנחנו מאפשרים לחברות לקבל גישה להמצאות.

 

"בסופו של דבר", הוא אומר, "הכל נופל וקם על השאלה אם אתה מאמין בקניין רוחני. אם כן, הכל מסתדר - אתה מבין שלממציאים מגיע תגמול, ואתה מכיר בכך שחברות היו רוצות דרך יעילה לקבל גישה להמצאות. יש אנשים שלא מאמינים ברעיון של זכויות קניין רוחני וחושבים שהעולם יהיה מקום טוב יותר בלעדיהן. זו דעתם, ומובן שאני לא מסכים איתם. אבל אם אתה כן מאמין ברעיון של זכויות כאלה, אז אתה מבין שמה שאנחנו עושים טוב".

 

יש כאן היתממות מסוימת. הרי התרחיש שמפחיד את המבקרים הוא לא זה שבו ממציאים קטנים זוכים לכסף גדול, אלא זה שבו על מדפי החברה יושבים פטנטים שמחכים לרגע שבו אפשר לשלוף אותם כדי להוציא כסף מחברות. "אני מבין את זה", אומר דטקין, "אבל בוא נחזור רגע לדוגמה של הכונן הקשיח. אם אני האדם שהמציא דיסק קשיח מהיר יותר, וסיגייט משתמשת בהמצאה הזאת, אני חושב שתסכים איתי שמגיע לי פיצוי - אני המצאתי את זה. בארצות הברית השיטה בנויה כך שמי שמגיע למשרד הפטנטים ראשון הוא הבעלים של ההמצאה. זה נועד לתת לאנשים מניע להמציא ואז ליידע את העולם על ההמצאות שלהם. אם מישהו המציא באופן לגיטימי דיסק מהיר יותר, והבטיח את זכויותיו באופן לגיטימי, אז לא הוגן מצד סיגייט להשתמש בהמצאה שלו בלי לשלם לו".

 

גם קייסי טגרין, האחראי על תהליך ההמצאה, דוחה את ההאשמות: "אנחנו עובדים עם חברות שבאות להתייעץ איתנו לגבי פיתוח, הקמנו לאחרונה חברה־בת שתבנה סוג חדש של כורים אטומיים, ויש לנו מעבדה משלנו שבה אנחנו בונים אבות טיפוס להמצאות שלנו. אנחנו רוצים שהתעשייה תאמץ את מה שאנחנו ממציאים. זה המודל של הקבוצה שלי - להמציא דברים ששייכים לעתיד הרחוק יותר, ולהוציא אותם לשוק".

 

וכן, חלק מההמצאות של IV נועדו לטובת הכלל. אחת מבקשות הפטנט שגייטס חתום עליהן היא מערכת לעצירת הוריקנים בלב ים, באמצעות הזרמת מים קרים מהמעמקים אל פני האוקיינוס. כשדטקין נשאל למה בעצם להוציא פטנט על רעיון כזה הוא מודה שבחברה היו התלבטויות. "שקלנו פשוט לפרסם את הרעיון", הוא אומר. "היה ברור לנו שלא נעשה על פטנט כזה כסף. וממילא צריך לעצור את ההוריקן רחוק מהחוף, במים בינלאומיים, ואי אפשר לאכוף שם את הפטנט. אבל לטכנולוגיה הזו יכולים להיות גם שימושים מסחריים, חוץ מעצירת הוריקנים, ולכן רשמנו עליה פטנט".

 

הוא מציע דוגמה נוספת: "ביל גייטס נתן לנו אתגר - איך לשנע תרופות לאפריקה. אנשים מוציאים מיליארדי דולרים על פיתוח חיסונים לאיידס ולמחלות אחרות, אבל אז התרופות נשלחות לאפריקה במכלי קלקר, וזו דרך בטוחה לוודא שהן יתקלקלו בדרך. מה שגייטס שאל הוא אם אין דרך ליצור מקרר שישמור על התרופות בדרך, לאורך שבועות, ולא יצרוך חשמל. נראה שאכן מצאנו פתרון. האם אנחנו הולכים להרוויח כסף על משלוח תרופות לאפריקה? ברור שלא.

 

 ביל גייטס ביל גייטס צילום: בלומברג

 

אבל עשוי להיות לזה יישום מסחרי, כמו קירור בירות בחוף הים. או קח למשל את מערכת הלייזר שלנו נגד יתושים - ברור שלא נגבה כסף על מערכת נגד יתושים באפריקה. אבל אם ישתמשו בטכנלוגיה כזאת להפוך את הברביקיו בחצר האחורית ליותר נעים, נרגיש נוח יותר לגבות תשלום עבור השימוש בטכנולוגיה".

 

בסך הכל עושים מה שאדיסון עשה

 

הפעילות של IV כבר הולידה חברות שמחקות את המודל שלה, חלקן בניהול פורשי החברה - אבל בהיקף פעילות קטן בהרבה. "יש מערכת אקולוגית שנבנית סביבנו", מאשר דטקין, "למשל בית המכירות הפומביות לפטנטים, אושן־טומו, ששרד עד כה בעיקר בזכותנו. ויש כלכלת קניין רוחני שהיא הרבה יותר נזילה. מעבר לכך, ממציאים מבינים עכשיו שיש להם אופציה נוספת, קורצת. זה יוצר שינוי מחשבתי אצל ממציאים, וגם אצל חברות שממציאות. יש גם הרבה חברות שיכולות לעשות באמצעותנו כסף מהמצאות שנמצאות ברשותן ואין להן מה לעשות איתן. הזמנים קשים, חברות צריכות כסף, וזו דרך עבורן להרוויח".

 

גם אם IV יוצרת סחרור משמעותי בשוק, אפילו דטקין מודה שבסופו של דבר, המודל העסקי הזה אינו חדש. "אם תסתכל מאה ומשהו שנים אחורה, תראה שאנחנו עושים בדיוק מה שאדיסון עשה, רק בקנה מידה הרבה יותר גדול. היתה לו מעבדה שבה הוא המציא, הוא קנה פטנטים שהיו קשורים לתחום שלו, והוא גם שיתף פעולה עם מוסדות אחרים, אם כי במידה מוגבלת.

 

כך שהמודל שאנחנו מכנים 'קפיטליזם של המצאה' לא הומצא על ידינו, אף שהיה נחמד אם כן. אנחנו רק הולכים בצעדיו. מירוולד אוהב לומר שעד שנות החמישים היה במרשם האוכלוסין מקצוע שנקרא ממציא, והיום זה מקצוע שאינו קיים יותר. אני לא חושב שיש משהו שישמח אותו יותר מלראות את המקצוע הזה חוזר".

בטל שלח
    לכל התגובות
    x