מניה בפינצטה: מסף פשיטת רגל לתשואה של 622%
מינון יתר של הלוואות סיבך את רשת הפארמה השלישית בגודלה בארה"ב, רייט־אייד. אבל מתחילת השנה המניה מזנקת כמטאור
לשפשף את העיניים ולא להאמין: 622%. זו התשואה שהניבה מנייתה של חברת רייט־אייד (סימול: RAD) מתחילת 2009. איך קרה הפלא הזה? מיד נברר. אבל לפני כן נערוך סקירה קצרה.
רייט־אייד הנה רשת בתי המרקחת השלישית בגודלה בארצות הברית. ב־31 המדינות שבהן היא פועלת, היא מפעילה כ־4,900 חנויות- פי 30 ויותר מהשחקנית המובילה בישראל.
כמו המודל של רשתות הפארם המקומיות, גם רייט־אייד היא הרבה יותר מעוד בית מרקחת. כשליש מהכנסותיה מגיע ממכירות של מוצרי טיפוח ובריאות משלימה, מוצרים לבית ואפילו מזון ומשקאות. עם זאת, שני שלישים מהמכירות עדיין נובעים מהתחום המסורתי של תרופות מרשם. רייט־אייד נסחרת בוול סטריט בשווי של כ־2 מיליארד דולר.
שוק הקמעונאות בכלל, ושוק הפארם בפרט, ידוע כתחום יציב יחסית. חברות מחקר כלכלי מעריכות ששוק התרופות הכולל צמח אשתקד בשיעור של 1.3%. מדובר בשיעור נמוך יחסית אשר נובע מכמה גורמים: ירידה בקצב החדירה של תרופות ה"בלוקבאסטר" (בעלות נפח המכירות הגדול) לשווקים, אטיות במתן אישורים מטעם מינהל התרופות והמזון האמריקאי (FDA) ומצב הכלכלה באופן כללי.
בהינתן הרקע הכללי המתון, גובר עוד יותר המסתורין סביב הזינוק האדיר בשווי החברה מתחילת השנה. אז מה הסוד? תחזיקו חזק: רייט־אייד היתה אך לפני כמה חודשים קרובה כחוט השערה לפשיטת רגל.
אז מדוע שחברה הפעילה בתחום כה סולידי כשיווק תרופות תסתבך כל כך? התשובה היא מינון יתר של הלוואות.
ביוני 2007, ממש ערב משבר הסאב־פריים, רכשה רייט־אייד את חברת הפארם הפרטית ברוקס אקרד (Brooks Eckerd) שמנתה כ־2,000 סניפים בארה"ב. מושא הרכישה של רייט־אייד היה חלק מאימפריה של איל הון קנדי בשם ז'אן קוטו, אשר העדיף לתת לחברה אמריקאית לנהל את העסקים שבנה אצל השכנה מדרום.
תמורת ברוקס אקרד שילמה רייט־אייד 2.3 מיליארד דולר במזומן, שאותו לוותה ממוסדות פיננסיים. התשלום גם כלל הקצאת מניות חדשות לקבוצת ז'אן קוטו, שלאחר העסקה החזיקה ב־27% ממניות רייט־אייד.
במרץ 2007, חודשים ספורים לפני הרכישה, פורסמו דו"חות 2006 של רייט־אייד והם היו מדאיגים למדי. אמנם המכירות טיפסו במעט והסתכמו בכ־17.4 מיליארד דולר, ואולם הרווח הנקי נשחק ל־18 מיליון דולר - כלומר לכ־0.1% בלבד המכירות.
למעשה, הרווח הנקי של רייט־אייד כבר החל להישחק עוד קודם לכן - מרמה של 300 מיליון דולר ב־2004 לכ־50 מיליון דולר ב־2005 - וכבר אז ניחנה רייט־אייד בתיאבון מפותח לאשראי. בסוף 2006 מימן הונה העצמי של החברה כ־23% בלבד מסך המאזן.
לאחר הרכישה הממונפת של ברוקס אקרד, החלו העניינים ברייט־אייד להידרדר במהירות. המשק האמריקאי שקע כידוע בהאטה חריפה וגם המכירות ברשת הנרכשת לא סיפקו את הסחורה.
אמנם מכירות הרשת המאוחדת זינקו ב־2007 לכ־24 מיליארד דולר, אולם רייט־אייד הפסידה כמיליארד דולר בעוד הונה העצמי הצטמק ל־15% מסך המאזן.
ב־2008 המשיכה החברה לדמם עם הפסד כבד של 3 מיליארד דולר. היחס בין הונה העצמי לסך המאזן נהפך ל־14%-. תחילת 2009 היתה כנראה הנקודה שבה רייט־אייד כמעט ונפחה את נשמתה. ואולם מאז, המניה מזנקת כמטאור.
האם מצבה של רייט־אייד משתפר? לא ממש. הדו"ח הרבעוני האחרון מעיד על הפסדים כבדים וגם 2009 תסתכם בהפסד. עם זאת, הבנקאים שבו ללוות כספים לחברה - גם אם בריביות גבוהות למדי. רק ימים יגידו אם החלמתה של רייט־אייד הייתה מדומה או לא.
הכותב הוא שותף מנהל בקרן Advantage ויועץ מומחה לאסטרטגיה פיננסית למוסדות ויחידים. האמור אינו מהווה בגדר ייעוץ השקעות. הכותב עשוי לפעול מעת לעת בניירות ערך המוזכרים לעיל
