הכל אישי – הכל עסקי: מבט נוסף על רציונאליות

מרבית האנשים מכירים את "הסנדק" כטרילוגיה זוכת הפרסים של הבמאי פרנסיס פורד קופולה. הספר העומד בבסיס הטרילוגיה הוא אחד הספרים הטובים ביותר שנכתבו במאה העשרים – "דון קורליאונה איש המאפיה". בספר זה מעמת הסופר מריו פוזו, באמצעות גיבוריו, שתי עמדות מנוגדות. בתחילת הספר הוא טוען בשם הדון כי הכול עסקי. אין לערב רגשות בענייני עסקים ויש לבחון כל דבר בראי הכדאיות. אם תרצו רציונאליות בהגדרתה הקלאסית. בהמשך, מייקל, הבן הצעיר, נוטל את שרביט המנהיגות, אותו מייקל, שהיה סטודנט למתמטיקה והתגייס לצבא האמריקאי ומסמל בתחילת הספר את הנורמליות, דווקא הוא טוען שהכול אישי ויש להבין את עוצמת הדון – אביו, דווקא בכך שהוא לוקח כל דבר באופן האישי ביותר.

עמדה אחת מבוטאת היטב בדבריו של תום האגן – עורך הדין המשמש כקונסיליירי של משפחת קורליאונה שאומר לסוני הבן הבכור לאחר שהדון נורה: "אפילו היריות באביך היו עסק, לא דבר אישי".

בשלב הבא, כאשר תכנון ההתנקשות באויב הראשי של משפחת קורליאונה נכנס להילוך גבוה, אומר מייקל קורליאונה ליועץ תום האגן בתגובה: "תום, אל תניח לאיש שישטה בך. הכל זה עניין אישי, כל טיפה של עסק. כל חתיכת חרא שכל איש צריך לאכול כל יום בחייו זה עניין אישי. הם קוראים לזה עסק, אוקיי. אך זה אישי כמו הגיהינום. אתה יודע ממי למדתי את זה? מהדון. מאבא שלי. הסנדק. אם ברק היה פוגע בידיד שלו היה הזקן רואה בכך פגיעה אישית בו. זה מה שעושה אותו גדול. הדון הגדול. כל דבר הוא לוקח כעניין אישי. כמו אלוהים..."

אליעזר פישמן, ללא ספק אחד מאנשי העסקים המעניינים המצליחים שצמחו בישראל, מתואר על ידי הביוגרף אריה אבנרי: "פישמן לא שוכח לעולם חברות ועזרה". משפט שהוא חוזר עליו בגרסאות שונות. הוא גם מצטט משפטים כמו: "אני לא נותן לחברים לשכב על הקרח", משפט שמשמעותו: צריך לדאוג לחברים בעת צרה או לתגמל אותם. במקום אחר, מצטט אבנרי משפט שמי שירצה ימצא בו את המובן ההפוך: "בעולם העסקים כנראה אי אפשר לשמור על ידידים לאורך זמן. במרוצת הזמן איבדתי כנראה חלק גדול מחברי".

אליעזר פישמן צילום: עמית שעל

במקום אחר, לאחר שהוא קרוב למיצוי תקופת ריגר פישמן, בה היו אחראים הצמד על אבדן גדול מאוד של חסכונותיהם של ישראלים רבים, עדיין חש פישמן כמי שנבגד והוא אומר: "נשאר לי לגמור כמה חשבונות אישיים עם אנשים מסוימים. אני ממתין להזדמנות המתאימה".

הציטוט "חבר לא משאירים על הקרח" מלווה בפרשנות נוספת של הביוגרף: "כמו שלעולם לא ישכח בגידה או כפיות טובה...תמיד ידע לשבץ ולתגמל אנשים שסייעו לו בשלב זה או אחר של חייו....פישמן כבר ימצא את המועד או המקום".

גם האיבה עם איש העסקים טיומקין מתוארת במקום מסוים כחזקה במיוחד, אבל מספר עמודים מאוחר יותר מתוארת עסקה בה מסתבר שהשיקול העסקי הקר גובר על האיבה המוקדמת: עו"ד יוסי שגב, שניסה להפעיל נגד פישמן מספר תביעות משפטיות לטובת משקיעים שהפסידו את כספם, עליו נאמר כי "הפך כל אבן אפשרית כדי למצוא חומר מרשיע נגד פישמן...עשרים שנה מאוחר יותר, ימצאו את עצמם שני היריבים הגדולים: עו"ד יוסי שגב ואליעזר פישמן, ללא משקעים, שותפים בפרויקט נדל"ן...".

התשובה לשאלה כיצד באמת חושבים אנשי עסקים מצליחים, מנהיגים גדולים או אנשי מאפיה, בין אם הם דמויות ספרותיות או בין אם הם ממשיים, נמצאת בהבנה של סיבותיה של המצליחנות בחברה האנושית.

אפשר לייחס הצלחות רבות ליכולות טכנולוגיות, לזיהוי הזדמנויות חריגות ועוד, אולם כיום אין חולק כי ניתן לייחס את מרבית ההצלחה ליכולתם לקרוא את המפה החברתית ולהבין את מניעיהם של האנשים. למעשה דון קורליאונה ואליעזר פישמן, להבדיל, הם בראש וראשונה אנשים שהבינו את כללי המשחק, מעבר לאומץ האישי שלהם ולנכונותם לקחת סיכונים. הבנת המניעים האנושיים: פריטה על המיתרים המחברים בין תאוות הבצע לפחד, הם העומדים ביסוד הצלחתם.

יש נטייה גוברת היום, בתחומים מדעיים כגון סוציוביולוגיה, לבחון דברים בכלים של תורת המשחקים. מדוע אנו נוהגים כפי שאנו נוהגים ומה ההבדלים, אם הם קיימים, בינינו ובין קופי הבונובו. אחד הנושאים הנבחנים הוא נושא האיתות (סיגנלינג). לאיתות יש חשיבות רבה במיוחד במקרה של משחק חוזר.

אם אנו נמצאים בסיטואציה חד פעמית של תחרות בינינו לבין גורם אחר, הרי הנטייה אצל מרבית האנשים תהיה לנקוט בקו האגואיסטי ביותר על חשבון האחר. (העניין מסתבך קצת כשמדובר בקרובי משפחה ברמות שונות, והדיון ב"זולתנות" – אלטרואיזם הופך להיות סוג של חישוב כדאיות של הגנים ברצותם לשכפל את עצמם, כפי שמצוטטים מספר חוקרים בספר "הגן האנוכי") אולם, כאשר מדובר ב"משחק חוזר" או כלשון העם: "הר והר לא נפגשים, אנשים – כן", יש חשיבות גדולה לאיתות.

איתות של ותרנות יתרה יעודד פרטים אחרים לנקוט בעתיד פעולות של ניצול וחציית גבולות. איתות של תקיפות עד כדי אגרסיביות בהגנה על אינטרסים ימנע מהאחרים לנסות ולנגוס בחלקך, מבלי להביא קודם בחשבון את המחיר.

"האישי" של קורליאונה פירושו – אני אגבה מחיר גבוה מאוד ממי שיפגע בי או ביקירי. האיתות הטוטאלי, כי בעת גביית המחיר לא יהיה חשבון, אינו אלא איתות מהסוג הקורה במשחק הנקרא 'צ'יקן'. דוגמא מפורסמת למשחק זה הן שתי מכוניות הנוסעות זו מול זו והנהג הראשון שנרתע ומסובב את ההגה, מפסיד. ברור כי לאומץ עלול להיות מחיר גבוה, אולם מאחר ורוב האנשים מבצעים "חישוב כדאיות", המשקלל את ההפסד הגדול במקרה של התנגשות, הרי רובם נרתעים והמאפיונר שאינו כה חזק בתחילת דרכו, צובר עוד ועוד כוח.

ההתייחסות הטובה לחברים היא הצד השני של המטבע כאיתות מובהק: "היחסים איתי כדאיים". בתחרות על חיפוש לאיזה מחנה להצטרף, כדאי לכם להשקיע במי שמתגמל את חבריו. פישמן אינו מסתפק בעצם התגמול, הוא נותן לכך ביטוי פומבי וטורח להכריז על כך בכל הזדמנות. הביוגרף מצטט אותו שוב ושוב בנקודה זו, ללמדך כי פישמן רוצה שידעו. שהרי יותר מהתגמול, חשוב פרסומו.

המסקנה היא כי האישי והעסקי, אינם אלא כלי עבודה וצדדים אחרים של אותו מטבע. בעוד שהשיקול האישי מלמד על עצם ההתייחסות לתומכינו ומתנגדינו ומאותת להם על המחיר, הן החיובי והן השלילי, השיקול העסקי אינו אלא החישוב הקר של כדאיות נקיטת הצעדים השונים, בסופו של החשבון.

הכותב הוא מנכ"ל תבור כלכלה ופיננסים ודיבידנד השקעות 

*הקטעים המצוטטים נלקחו בהתאמה: משני הספרים:

דון קורליאונה איש המפיה, מאת מריו פוזו, בתרגומו של חיים גליקשטיין. הוצאת שין שין שין 1971.

חידת פישמן. אריה אבנרי. ספריית מעריב. 2005.