ג'קי סרוב בערעור: "כיצד ניתן לקבוע שלא פחדתי?"
מנהל חדר המיון בבי"ח איכילוב שהורשע בקבלת שוחד מהעבריין אסי אבוטבול הגיש לביהמ"ש את עיקרי הטיעון לערעורו בו הוא מסתמך על קביעת בית המשפט המחוזי כי עצם אזכור שמו של אבוטבול הטיל מורא על אנשים
12:16
19.07.09
ד"ר ג'קי סרוב, מי שהיה עד לאחרונה מנהל חדר המיון בבית החולים איכילוב, הגיש היום (א') לבית המשפט המחוזי בתל אביב את עיקרי הטיעון לערעורו, הכוללים לראשונה התייחסות להרשעתו של אסי אבוטבול ולקביעת בית המשפט המחוזי כי אבוטבול עומד בראש ארגון פשיעה. "שופטת המחוזי קבעה כי אזכור שמו אסי אבוטבול מטיל אימה נוראית ושלחה אותו ל-13 שנות מאסר. כיצד אם כן ניתן לקבוע שלא פחדתי?", טוען הרופא הבכיר.
בסוף ינואר השנה הורשע סרוב בלקיחת שוחד בסך 800 שקל מהעבריין אסי אבוטבול בתמורה לכך שאבוטבול יקבל טיפול אישי ללא תורים. סרוב מערער על הרשעתו בקבלת שוחד מאבוטבול ועל קביעת שופטת בית משפט השלום בתל אביב כי לא פחד מאבוטבול בזמן שטיפל בו. עוד מערער סרוב על חומרת העונש שגזרה עליו – 15 חודשי מאסר בפועל.
בין היתר, טוען סרוב בעיקרי הטיעון בערעור כי היה 'משותק' מרוב פחד בעת ביקורו של אבוטבול בחדר המיון ולאחר מכן גם בהליכי החקירה. בערעורו מסתמך סרוב על הרשעתו של אבוטבול מלפני כחודש שבה קבע בית המשפט המחוזי בת"א כי עצם אזכור שמו הטיל מורא על אנשים: "שמו של אבוטבול והארגון שבראשו עמד הקפיא דמם של אנשים ואלה נהגו כמי שקפאם שד". סרוב טוען כי "קביעות בית המשפט המחוזי מדברות בעד עצמן וחותרות תחת כל בנין הנמקת בית המשפט השלום".
בעיקרי הטיעון נכתב בין היתר: "המערער הוא רופא שנשבע את שבועת היפוקרטס 'לעזור לאדם החולה באשר הוא חולה, אם גר אם נכרי, אם אזרח נקלה ואם נכבד'. אין הוא חלק ממערכת המשפט, אין הוא שוטר אשר תפקידו להילחם עד חורמה בפשע המאורגן. בעומדו מול אסי אבוטבול ניצב אדם חלש, חדל, חסר אונים, מושפל, מבויש ונעדר יכולת רגשית להתמודד עם האימה הנוראית שהוטלה עליו - לא עבריין מושחת. העובדה, כי למערער לא עמד אומץ הלב להתלונן ולעמוד מול ראש ארגון הפשיעה איננה הופכת אותו לעבריין בפלילים".
סרוב מערער על הקביעה כי רק איום פיזי-מוחשי ומיידי, באמצעות נשק או אלימות מטיל אימה, וטוען כי הוא מוטעה מן היסוד בכל הקשור לאסי אבוטבול. לטענת סנגוריו, אבוטבול לא צריך היה להפנות לעבר סרוב כל איום: "שתיקתו מאיימת; עצם נוכחותו מאיימת; צורת מסירת הכסף של תחיבת הכסף לכיס חולצתו הייתה מאיימת, צורת הדיבור שלו הייתה מאיימת; כל מה שסימל וייצג עבור סרוב, אדם נורמטיבי שמעולם בחייו לא הסתבך עם החוק, היווה איום אחד גדול".
בנוסף, טוענים סנגוריו של סרוב, יהודה ויינשטיין, נבות תל צור, פרופ' דוד ליבאי ורווית צמח כי בנסיבות המקרה, לא התקיימו היסודות הבסיסיים הנדרשים להוכחת עבירת השוחד, שהם יסוד "הלקיחה" ויסוד הכוונה הנפשית ליטול שוחד. הסנגורים מסתמכים על קביעת בימ"ש השלום כי לסרוב לא הייתה תאוות בצע ועל העובדה כי סרוב הבחין בכסף רק לאחר שאבוטבול הסתלק מחדרו. הסנגורים מציינים כי העברת הכסף נכפתה על סרוב ונשללה ממנו יכולת הבחירה, שכן הוא כלל לא התכוון "לקחת" שוחד. סרוב טוען כי לא תיתכן עבירת שוחד בכפייה וכי אין עבירת שוחד תוך הטלת אימה.
עוד חולק סרוב על עמדת התביעה כי סייע לאבוטבול בכך שזירז את הטיפול בו. הוא טוען כי לאבוטבול, אשר הפר מעצר בית בעת שהגיע לחדר מיון, היה אינטרס להאריך את זמן נוכחותו בבית החולים ככל שניתן ואף להתאשפז.
