איגוף ממזרח: מעצמת ההייטק של הודו וסין
מתחת לאפן של מיקרוסופט, נוקיה וסיסקו צומחת כלכלת הייטק הודו־סינית מתקדמת שמספקת את צורכי עצמה ובקרוב תתחיל להתחרות בחברות מערביות. האנליסט ג'יימי פופקין שחיבר ספר על הנושא: הממשלות בסין ובהודו הן שיכתיבו את קצב השינוי
בשנים האחרונות נפתחה בפני חברות ההייטק המערביות חזית תחרות חדשה ומאיימת ממזרח. שתי המדינות השגורות בפי כל פה בהקשר זה הן הודו וסין – הראשונה התמקמה בתודעת הכלכלה העולמית כספקית כוח עבודה זול למיקור חוץ חוצה יבשות (Offshoring), והשנייה מקבעת את מעמדה כספקית שירותי הייצור הזולה בעולם.
שתי האומות הללו מהוות גם שוקי ענק כמעט בתוליים, שבהם תשתית תקשורת וטכנולוגיה רעועה עד לא קיימת, המהווה הזדמנות לחברות מערביות רבות שכבר פועלות שם בשנים האחרונות. בכל חודש נמכרים בסין כ-10 מיליון טלפונים סלולריים - יותר ממה שמצוי כיום בידיהם של כל אזרחי ישראל. גם הישראלים גילו את הפוטנציאל הגלום שם, בין אם בפעילות עצמאית שזיהתה כבר לפני עשור את ההזדמנויות הגלומות במזרח, ובין אם באמצעות התארגנות מוסדרת, בדמות משלחות שמארגן מכון היצוא הישראלי.
אך ייתכן שבעוד כמה שנים שתי המדינות הללו כבר לא יצטרכו אף אחד מלבד את עצמן. בשנים האחרונות הולכת ונוצרת כלכלה חדשה, כלכלת ה"סינדו", או Chindia, בלעז. הקרבה הגיאוגרפית של שתי האומות הללו והריחוק היחסי שלהן מהמערב מובילים לשיתופי פעולה הדדיים הממנפים זה את מומחיותו של זה – סין בייצור, הודו בשירותים – במטרה לקיים מעין מיקרוקוסמוס המזין את עצמו, ומותיר את רוב העולם המערבי בחוץ.
ג'יימי פופקין, סגן נשיא ומנהל פעילות מחקר בחברת המחקר גרטנר, עוסק בתפקידו בעיקר בתחומי הבינה העסקית (Business Intelligence) וניהול המידע בארגונים. בשנים האחרונות השתתף פופקין בכמה פרוייקטים במזרח, שבמסגרתם התחזקה היכרותו עם מוקדי הטכנולוגיה בהודו ובסין. בעקבות זאת כתב פופקין יחד עם עמיתו, פארת'ה ליניאר, את הספר IT and the east, שבו תיעד את הפיכתה של "סינדו" למעצמה כלכלית עתידית.
בשבוע שעבר ביקר פופקין בישראל לרגל הכנס השנתי של חברת המחקר גרטנר, ומדבריו ניתן היה להתרשם כי התחזית הולכת ומתממשת, מהר משניתן היה לחשוב בתחילה. "הודו תלויה הרבה פחות בהכנסות מיצוא מאשר, למשל, יפן וסין, ולכן המיתון הנוכחי, שהתרחש מחוצה לה, לא השפיע עליה באותה מידה", טען פופקין בהרצאתו. "ההודים עדיין מאמינים שיצליחו השנה לשמור על גידול של 8% בתל"ג, למרות המשבר הכלכלי העולמי, ובכך לשמר את קצב הגידול של השנים האחרונות, שעמד על 8%-10%".
ממשלות הודו וסין מעודדות את התעשייה
לפני כמה שבועות נערכו בהודו, הדמוקרטיה הגדולה בעולם, בחירות שבהן זכתה שוב מפלגת UNITED PROGESS ALLIANCE, בראשותו של מנמוהאן סינג'. סינג' ומפלגתו צפויים להמשיך במדיניות שהתוו בקדנציה הקודמת, דהיינו עידוד ההשקעות בתעשייה, הקלת חוקי העבודה, הפרטה, ועידוד השקעות זרות במדינה – כל אלה, טוען פופקין, יניבו הזרמה של הון ותשומת לב לתעשיית ה-IT, שבה שותפות חברות מקומיות וזרות.
העובדים המוכשרים על ידי תעשיית ה-IT במדינה מעדיפים לאחר מכן לעבוד בחברות ההודיות הבינלאומיות כגון WIPRO ו-TATA, המספקות תנאים טובים יותר. כתוצאה מכך, קיים מחסור בכוח אדם מיומן בחברות שירותי ה-IT המקומיות הפונות לשוק המקומי.
"איי טכנולוגיה ותקשורת" המרוכזים בערים כבנגלור והיידרבד אמנם משפרים משמעותית את התשתית הטכנולוגית במקומות הללו, אך לדברי פופקין אינם מצליחים עדיין להעלות את רמת החינוך וההכנסה, ויוצרים פערי מעמדות בין ציבור העובדים בתעשיית ה-IT לבין השאר. אגב, אף שתדמיתה של הודו כספקית שירותי מיקור חוץ זולים לתעשיית ה-IT בלתי מעורערת, מפתיע לגלות שרק כמיליון עובדים במדינה מועסקים בתעשייה זו, כלומר פחות מרבע אחוז מכ-400 מיליון אזרחים המרכיבים את כוח העבודה במדינה. השאר, אגב, מועסקים בעיקר בחקלאות (60%) ובתעשייה מסורתית.
הממשל הסיני גם הוא שואף לשמור על קצב גידול שנתי של 8% בתל"ג, והמספר הזה נגזר מקצב הגידול באוכלוסייה ומהצורך לספק לה מקומות עבודה חדשים. באמצעות הקלות מס הממשל ממריץ את תעשיית שירותי ה-IT המקומית, בכך שהוא מעודד את החברות המקומיות להשתמש בספקי מיקור חוץ מקומיים.
לכאורה, יחסית לתוכנית התמריץ האמריקאית, הסכומים שמקצה הממשל הסיני לסיוע לתעשייה לא גדולים במיוחד: הממשל האמריקאי מתכנן להזרים 800 מיליארד דולר לכלכלה המגלגלת 14 טריליון דולר, ובסין היקף תוכנית התמיכה הוא 680 מיליארד דולר. אך למעשה, טוען פופקין, הסכום האמיתי שיושקע עומד על פי שלוש מכך, מכיוון שלמחוזות במדינה יש תקציב משלהם, כך שלפי הערכתו יעמוד היקף ההשקעה של גופי הממשל והמוניציפליה על 1.6-1.2 טריליון דולר, סכום המהווה כשליש מהתל"ג השנתי של המדינה.
המלכוד הסיני
אך העידוד והסיוע טומנים בחובם בעיה, מזהיר פופקין. "אנחנו חושבים שהסינים השקיעו יותר מדי בתעשיית מיקור החוץ ב-IT שלהם. יש עודף של חברות, ואנחנו מייעצים לממשל שם שהם צריכים לעודד מיזוגים ורכישות בתחום הזה כדי להיות יותר תחרותיים גם מחוץ לשוק המקומי".
הבירוקרטיה הסינית והשלכותיה על פעילות גורמים זרים במדינה כבר מוכרת, כמו גם הקשיים שבהם נתקלים הצרכנים הסיניים בבואם להשמיש טכנולוגיות מערביות – הממשל עוקב אחר הודעות דואר אלקטרוני ושיחות במערכות מסרים מיידיים, ושואף ממש בימים אלה להתקין בכל מחשב חדש שנמכר במדינה תוכנת סינון. אך העירוב שבין הון ושלטון במדינה לא רק מעכב את המבקשים לפעול בה, אלא לעתים אף פועל בניגוד אינטרסים מובהק.
שנגחאי, למשל, העיר השנייה בגודלה במדינה, מחזיקה בבעלות חלקית או מלאה ב-300 חברות ששוויין המצטבר הוא 17 מיליארד דולר. גורם המבקש לעשות עסקים במקום אמור לבקש את אישורי הממשל המקומי, אך ייתכן שהממשל עצמו הוא בעל אינטרס בחברה מקומית המתחרה בגורם הזר. המבנה הבעייתי הזה פועל לרעת גורמים המעוניינים למכור לשוק הסיני, אך עשוי להוות בשורה טובה לחברות זרות, בהן ישראליות, המסוגלות לפעול בשווקים העולמיים במהירות ובדינמיות גדולה יותר ממתחרותיהן הסיניות, הכבולות לעתים לתכתיבים ממשלתיים.
שיתוף פעולה רב-ממדי
בשנים האחרונות התחממו היחסים בין סין להודו. שתי המדינות, שב-1962 אף נלחמו זו בזו ורק קרוב לארבעה עשורים לאחר מכן הסכימו להכריז על סיום הסכסוך, רואות את היתרונות היחסיים של כל אחת מהן, ושואפות למנף אותם. בהודו מקווים שפעילות משותפת עם סין תסייע לחברות הודיות לפרוץ לשוקי יפן ודרום קוריאה. בסין מבקשים ללמוד כיצד הצליחה הודו להפוך לכלי משמעותי בתעשיית הטכנולוגיה העולמית למרות היעדר תשתית מתאימה – מצב שאינו רחוק מתיאור התשתית הסינית כיום.
הממשלות של שתי המדינות פועלות להקל את התהליכים שיובילו לפתיחת מרכזי שירות של חברות הודיות בסין, וכבר מקיימות שיתופי פעולה בין חברות הודיות וסיניות, כדוגמת מיזם המשלב את טאטא ההודית ונטקום הסינית, במטרה לספק תשתית ושירותי תקשורת בסין. הנתון הבא מפתיע במיוחד - הודו היא השוק הגדול ביותר לספקית מוצרי התקשורת הסינית Huawei – גדול יותר אפילו ממולדתה סין.
ב-2003 היה היקפו של המסחר בין המדינות כ-9 מיליארד דולר, וב-2005 כבר הכפיל את עצמו. ב-2010 צפויה סין לעבור את ארה"ב כשותפת המסחר הגדולה ביותר של הודו - על פי התחזיות, היקף הסחר בין המדינות יגיע לכ-60 מיליארד דולר. הקרבה בין שתי המדינות באה לידי ביטוי גם מחוץ לשיתופי הפעולה הכלכליים – המדינות חוגגות זו את חגיה של זו, הן הכריזו על 2007 כ"שנת הידידות הודו-סין" ומקיימות תמרונים צבאיים משותפים.
עניין של עיתוי
פופקין ממהר להכניס את העניינים לפרופורציה: "השווקים ההודי והסיני גדולים מספיק כדי להכיל, בשנים הקרובות, גם את השחקנים המקומיים וגם את הגורמים הזרים שיצליחו לפעול בהם, אבל האיום נמצא שם, והוא לא רחוק, והוא תלוי בעיקר במדיניות של שתי הממשלות לגבי העדפת פיתוח היחסים ביניהן לעומת שילוב של גורמים מחוץ לשתי המדינות הללו בפיתוח התשתית שלהן".
כיצד יכולות מדינות אחרות לפעול בכל זאת בתוך "סינדו"? פופקין ממליץ ללמוד את שיתופי הפעולה בין המדינות על מנת לאתר נישות וחוסרים. "לא מדובר עדיין על ישות אחת שמקיימת את עצמה, ובתוך שיתופי הפעולה הללו יש לא מעט תחרות פנימית. אם עוקבים אחר הסימנים המטרימים, כלומר הכרזות של הממשלות הללו לגבי חבילות תמריץ, שינויי מדיניות ופתיחת הרגולציה לגורמים זרים – אפשר לאתר את ההזדמנות להשתלב במיזמים משותפים הודו-סיניים או מיזמים שיערבו רק אחת מהמדינות, עוד לפני שהמיזמים הללו מתרחשים בפועל. הכל עניין של איסוף מידע ובחירת העיתוי הנכון – לא מוקדם מדי ולא מאוחר מדי".
