במת כלכליסט: מה שכח הרגולטור
כשלא דיווח על מניעיו לציבור וטילפן בלילות באופן אישי לחברי דירקטוריון הפועלים, שכח המפקח על הבנקים לרגע שהוא בעצם פועל בשירות הציבור
לאחר שהודיע דני דנקנר על פרישתו מתפקיד יו"ר בנק הפועלים, נדמה כי בכך תם הקרב המתוקשר בין הבנק ובין המפקח על הבנקים רוני חזקיהו. אז למה אני, האזרח, מרגיש אי־נחת? הסיבה היא שהרגולטור שלי, המפקח על הבנקים, התגלה בפניי במלוא מערומיו. רגולטור שמאמץ תרבות כוחנית, המון אגו אישי, היעדר שקיפות, ומעל הכל - היעדר הפנמה של כללי המשחק של ניהול ציבורי מודרני.
נדמה כי הרגולטור שכח לרגע שהוא פועל בשירות הציבור. כשפועלים בשירות הציבור יש לפעול על פי נהלים ברורים, לנמק ולשכנע את הציבור שפעולתך אינה נובעת משיקולים שאינם ענייניים. הטלפונים הליליים של המפקח, תוך ניסיון להתערב בשיקול דעת הדירקטורים ולהכתיב להם את זהותו של המנכ"ל, הם בבחינת חציית קו אדום.
אוטונומיית הניהול של הדירקטוריון היא ערך מהותי. בעניין זה קבע בית המשפט את הכלל של אי־התערבות בשיקולי דירקטוריון של חברה, בכפוף לסייגים כמו איסור הפליה או פעולה משיקולים זרים. הטלפונים הליליים מצביעים כי לא סייגים חיפש המפקח אלא פשיטא - רודנות.
אם חשבנו לרגע כי התבטאויותיה החריפות של בעלת השליטה בבנק הפועלים שרי אריסון כנגד המפקח היו מעשה פסול, נדמה כי פרשת הטלפונים הליליים מלמדת כי זה משגה. אריסון ביקשה להילחם ברודנות המפקח, ועמידתה האיתנה הובילה לפשרה.
הביורוקרט שולט
תחילת הפרשה בכך שחזקיהו ביקש שימנו את המנכ"ל החדש של הבנק לאחר שתוקם ועדת איתור, ובנק הפועלים סירב. האם ועדת האיתור קבועה בנהלים? האם יש חובה על הבנק לפעול בדרך זו? התשובה היא לא. אז למה היתה ההתעקשות של חזקיהו?
בהקשר של ועדות האיתור, ההיסטוריה מלמדת כי לאחר שהממשל בישראל החליט שלא לקדם את הדו"ח החשוב של ועדת קוברסקי מ־1989 לשינוי מבנה המינהל הציבורי, מצאה נציבות שירות המדינה - בהסכמה מלאה של הדרג הפוליטי - את המתכון למינויים למרבית התפקידים הבכירים: ועדות איתור. מי שעומד בראש ועדות האיתור הוא תמיד הביורוקרט, והוא גם קובע את הרכב הוועדה, כך ששליטתו בה מלאה. התוצאה ברורה: קיום הוועדה הוא מסווה מבני לשמירת השליטה של הביורוקרט על תוצרי המדיניות.
רגולציה אינה סיסמה
מדינת ישראל בחרה להפריט את בנק הפועלים, ובצד ההפרטה מיסדה את הפיקוח על הבנקים. למפקח יש סמכויות - מדרישת הסברים עד לפיטורי מנהלים, אבל ההתערבות צריכה להיעשות בעילות מסוימות ומוגדרות, לאחר שנתן לבנק הזדמנות נאותה להשמיע את טענותיו. על המפקח לפרט מה גרם לו לפעול כך שניסה לשלול מבעלי בנק הפועלים את הזכות היסודית להשתתף בבחירת בעלי המשרה הבכירים בבנק. ההתנהלות של המפקח במקרה דנן לא היתה שקופה, היתה מלווה במסר שלפיו המפקח הוא זה שיודע הכי טוב מה לעשות לטובת ציבור הלקוחות, ומעל הכל לוותה בהדלפות שמעמיסות דיסאינפורמציה.
רגולציה אינה סיסמה. היא מלאכת מחשבת של מבנה ניהולי ציבורי, ובעלת חשיבות גדולה במיוחד במדינת ישראל, המתאפיינת באי־משילות ובאי־לגאליזם. ניצחון של רגולטור אמנם יכול להרגיע את הציבור ולשדר 'הנה, אנו הרגולטורים עושים את המלאכה בשבילכם האזרחים', אבל האמת הרבה יותר מרה.
בהתנהלות של הרגולטור עד כה יש קביעה מחדש של כללי המדינה הרגולטורית הישראלית, וכללים אלה מחזירים את ישראל הרבה שנים אחורה. זה הזמן להתעורר ולמסד מבנה ניהולי ציבורי חדש, כפי שקנדה, בריטניה וארה"ב בחרו לעשות, שהרי אין טעם לגלות בסוף המאבק שהפסדנו את כללי המשחק ההוגנים ומיסדנו בצורה רשמית כללי משחק אנרכיסטיים. במקרה זה המשמעות ברורה: כולנו הפסדנו.
הכותב הוא ד"ר לממשל ומשפט במכללה האקדמית תל אביב־יפו ומחבר הספר "אחריות ציבורית וצריכה פוליטית" (בורסי, 2009)
