מנהלות יחידות הפירוקים של רשות המסים: "הבום הגדול עוד לפנינו"
בחודשים האחרונים מטפלות יחידות הפירוקים של רשות המסים בכ־400 חברות חדלות פירעון חדשות מדי חודש, אבל מנהלות היחידות בטוחות שהמשבר האמיתי עוד לא התחיל
"אנחנו לא רוצות להיות נביאות זעם, והלוואי שנתבדה, אבל לפי ניסיון העבר, הבום הגדול עוד לפנינו", כך אומרות ל"כלכליסט" מנהלות יחידת הפירוקים של רשות המסים עו"ד רונית רוזין ומזי רנצלר.
"מה שראינו בשנה האחרונה זו עלייה במספר התיקים הקטנים של פשיטת רגל, בעיקר בפריפריה, וזה עוד לא הבום הגדול. מהניסיון שלנו ממשבר ההייטק הקודם, זה מתחיל בפריפריה ואחר כך מגיע לתל אביב - עם התיקים הגדולים יותר. המון חברות מבקשות כבר עתה פריסות והקלות בתשלומי מס, ואנחנו צופות שזה עוד יגיע לבית המשפט בצורה של פשיטת רגל של חברה גדולה".
רוזין, מנהלת אגף פירוקים מכס ומע"מ, ורנצלר, מנהלת אגף הפירוקים של מס הכנסה ומיסוי מקרקעין, מספרות שמחלוקתיהן עמוסות עבודה בחודשים האחרונים, מאז פרוץ המשבר הכלכלי העולמי. רשות המסים מצטרפת כנושה כמעט לכל תיק של הקפאת הליכים או פירוק שבו יש חובות מהותיים של יותר מ־100 אלף שקל, ויחידות הפירוקים של הרשות מפעילות פקידים שתפקידם לאסוף מהעיתונות מידע על כל חברה שנכנסת להקפאה ולהעבירו לבדיקה.

בחודשים האחרונים גוזרים הפקידים מהעיתונים כ־800–900 הודעות של הכונס הרשמי בחודש, מספרות רוזין ורנצלר, שמתוכן מוציאות יחידות הפירוקים כ־300–400 הודעות בעניין חייבים חדשים שנפתח נגדם הליך של חדלות פירעון. הודעות אלה נשלחות למשרדים האזוריים להמשך טיפול.
לא גוף מסחרי
לפי חוק, זכאית רשות המסים לקבל בדין קדימה 100% מהחובות שיש לפושט רגל כלפיה, גם אם נושים אחרים נאלצים להסתפק בהרבה פחות, ולא מעט ביקורת נמתחת על זכות זו.
"צריך להבין שאנחנו לא גוף מסחרי", מגוננת רוזין על דין הקדימה הקיים. "מדובר פה בכסף שמהווה את תקציב המדינה, ואם הכסף הזה לא יגיע לרשות המסים, הציבור הוא שייפגע".
רנצלר: "צריך גם להבין שבפירוקים הכסף בדרך כלל נגמר בשעבוד הצף, כך שגם אם נבטל את הקדימות של רשויות המס, הכסף ייעצר בבנקים ולא יירד למטה לספקים הקטנים".
אתן תמיד נאבקות על 100% מהחובות?
רנצלר: "אנחנו נאבקים על 100% של הקרן, אבל מוותרים על ריביות, הפרשי הצמדה וקנסות. גם הבנקים אף פעם לא מוותרים על שעבוד שלהם אלא רק מוותרים על הרכיבים שמעבר, כגון קנסות פיגורים וריביות".
רוזין: "לא לוותר על חובות נהיה לדבר עקרוני. אם נוותר בהקפאת הליכים מסוימת על הקרן שמגיעה לנו, הרי יש עוד מאות עסקים שפונים כל יום בבקשה לפריסת חובות והם נלחמים בחוץ כדי לשרוד. למה להם לא מגיע?".
לא מתנגדים שרירותית
אבל למרות העמדה הקשוחה שהן מפגינות, לרוזין ורנצלר חשוב להדגיש שהן שוקלות כל מקרה לגופו. רוזין: "לשבת מול בעל עסק שמפעל החיים שלו קרס, שלא גנב ולא לקח כלום מאף אחד, ושנקלע למצב הזה פשוט בעקבות המשבר הכלכלי - זה מאוד קשה".

רנצלר: "אנחנו בשום אופן לא מתנגדים שרירותית להקפאה רק משום שאנחנו חושבים שמחר החברה עלולה שלא לשלם את חובותיה לרשות המסים. להפך, אם אנחנו רואים שיש היתכנות לשיקום, ולעסק יש איזה אופק ותוכנית כלכלית, אנחנו תמיד נסכים לתת לו סיכוי ולא נתנגד שרירותית להקפאה. אנחנו הרי יודעים שזה כל עולמו של הספק בעל החוב, בעוד אין זה כל עולמנו, כי אנחנו נושים סדרתיים בתיקים האלה. אנחנו רוצים להישאר אנושיים".
רוזין מבקשת להדגיש שהתעקשות רשות המסים מסייעת לפעמים גם לנושים האחרים, ומביאה כדוגמה את תיק רב־בריח. "התיק התחיל כתיק הקפאה, שבניגוד לפירוק בא פעמים רבות בעצם כדי להגן על הבעלים - כי בהקפאה אין חקירות, לא בודקים לאן נעלמו הנכסים, וכדומה. ערב ההקפאה גילינו שיש נכס שהוברח על ידי מנהל החברה.
"מסרנו את המידע הזה למפרקים, שהעבירו אותו לבית המשפט, ובסופו של דבר ההתנגדות שלנו להקפאה הובילה לפירוק החברה, והקופה כולה הרוויחה. לנו זה שינה פחות, כי היינו מקבלים את הכסף שלנו ממילא, אבל הכסף הנוסף, שהגיע מנכסים שהוברחו, עבר לספקים".


