דואר אדום ועידות

מצ'אוצ'סקו באהבה: מבחן דרכים לרנו לוגאן MCV

המכונית הרומנייה הראשונה שיובאה לארץ מאז שנות השמונים, מקדשת את השימושיות ואת המחיר הזול על פני זוטות כגון עיצוב. משפחה מרובת ילדים תרגיש בה בנוח

הבה ונפתח בבדיחה על רומנים. לא, זה נדוש מדי. אבל זה מתבקש. אני עומד לנהוג במכונית הרומנייה הראשונה שמגיעה לישראל מאז דלתא, שיובאה ארצה בשנות השמונים. דלתא היא אותה רנו 12 מיושנת, שהזכויות להרכבתה נרכשו על ידי דאצ'יה הרומנייה, ואשר הגיעה לישראל באמצעות יבואן ממולח שהשתמש

באותם ימים בסיסמה: "גם אתה יכול מודל 88". המכוניות, אגב, היו זוועתיות.

שישה פועלים בסטיישן

המכונית שממתינה לי בחניה אינה דאצ'יה, היא רנו. כך אומר הסמל שמלפנים. בדיקת רישיונות מהירה מאשרת שהמכונית אכן מיוצרת ברומניה. היבואן קרסו החליט להצמיד את סמל רנו, שרכשה את דאצ'יה ב־1999, לחזיתה של המכונית מסיבות מובנות - אם המכוניות היו נושאות בחרטומן את סמלה של דאצ'יה, היו קונים פוטנציאליים נמלטים מאולמות התצוגה מהר יותר ממהפכנים שנמלטים מצ'אוצ'סקו.

המכונית שממתינה לי אינה רכב הדגמה של היבואנית קרסו. לקרסו יש רכב הדגמה, אך נציגי המכירות באולם התצוגה המרכזי בתל אביב מסבירים בחשש מסוים שהוא מיועד "לציי רכב בלבד".

סיבוב מהיר סביב רנו הרומנייה מבהיר שלפנינו לא ניצבת סתם לוגאן, אלא לוגאן MCV, גרסת הסטיישן המוארכת. התוספת מתנוססת על חלקה האחורי של לוגאן כמו חטוטרת. ניכר שהמעצבים קיבלו הוראה להעלות את השימושיות לראש סולם ההעדפות שלהם, ורק אחר כך לדאוג לזוטות, כגון עיצוב. מקדימה מזכיר הגריל של לוגאן, שעמוס בכרום, עיצובי מכוניות מלפני 15 שנה.

הרושם שמתקבל הוא שרנו ניסתה וגם הצליחה לחסוך בעלויות ייצור. לוח המחוונים של לוגאן מורכב מיציקת פלסטיק העשויה מקשה אחת, שיותר זולה לייצור מלוח שעשוי מכמה חלקים. השמשה הקדמית אינה קמורה כמו זו של מכוניות רנו אחרות, ולכן, כצפוי, זולה יותר לייצור. אפילו מראת הנהג שווה בגודלה למראת הנוסע, שיהיה אפשר לחסוך בעלויות. קשה שלא להיזכר בכמה בדיחות עבשות על חיסכון וקמצנות.

למרות לוח המחוונים החסכני, נוח לשבת בלוגאן. אמנם את החלונות החשמליים מפעילים מתחתית לוח המחוונים, אך אפשר לסלוח על כך. אפילו לא קשה למצוא תנוחת נהיגה טובה. אני מדמיין שאני קבלן שמעלה שישה פועלים רומנים דמיוניים ללוגאן. לאלה שיושבים בשורה האמצעית נוח. יש להם מקום סביר לרגליים, ואחד מהם, שני מטרים גובהו, אינו משפשף את התקרה. הפועלים הדמיוניים שיושבים בשורת המושבים השלישית מדברים ברומנית, ואני משער שהם מקללים אותי - גם אין להם טיפת מקום לרגליים וגם אין להם מקום בתא המטען, כדי לשים צידנית.

לשכוח מהבדיחות

עכשיו אנחנו נוסעים לתל אביב. הפועלים הדמיוניים שקטים מאוד. רק שלא תהיה תאונה. לוגאן קיבלה שלושה כוכבים במבחן הבטיחות של EURONCAP, לא בדיוק ציון מבריק. לוגאן מגהצת בורות ומהמורות בלי בעיה, גם בגלל הכיול הרך וגם כי יש לה בסיס גלגלים ארוך מאוד - 2.9 מטרים. אני לא משתולל, גם בגלל הפועלים וגם מכיוון שהמנוע (קצת חלש) לא נפתח, הבלמים לא משהו וידית ההילוכים לא מדויקת בכלל.

עכשיו הפועלים הדמיוניים הוחזרו הביתה, ואני מחזיר את לוגאן לבעליה הטריים. "בעבודה צוחקים עליי", הוא משתפך בפרץ של כנות, ומצפה ממני לחיזוק חיובי. אני עונה לו שאין לו במה להתבייש, כי נכון להיום, לוגאן מציעה חבילה שמתחרות מעטות מסוגלות להציע. אפשר לדחוס בה חמישה ילדים או ארבעה מבוגרים וארון קטן, ולצאת עם עודף מ־110 אלף שקל. בהתחשב בעובדה זו, שווה להתעלם מחסרונותיה, ואם אפשר, אז גם מהבדיחות על הצ'ורבה.