העולם החדש על פי פאריד זכאריה
הפרשן הבינלאומי ומחבר רב המכר "העולם שאחרי אמריקה" מצייר בראיון ל"כלכליסט" מפה גלובלית שבה אמריקה מתכווצת, סין והודו מצילות את העולם, וישראל נאלצת להסתדר לבד
לקובץ מפת העולם החדש על פי פאריד זכאריה
"ציפיתי שכולם יחכו לאובמה, יחכו לפתרונות מאמריקה, אבל זה לא קרה", אומר זכאריה בראיון מיוחד ל"כלכליסט". "ראש ממשלת סין וון ג'יה באו היה במרכז העניינים, וכך גם ראש ממשלת רוסיה ולדימיר פוטין. וון הפגין ביטחון ורוגע, אמר שהמדינה שלו תעבור את המשבר בשלום והאשים את ארצות הברית במשבר באופן מאוד ישיר - הוא טען שהאמריקאים חיים על כסף של אחרים. אלו דברים שהוא לא היה אומר לפני שנה, ובטח שלא לפני עשר שנים. היתה תחושה שיהיו פתרונות רבים לבעיות הכלכליות, ושהפעם הם יבואו מכל רחבי העולם. תקופת הזוהר של הרעיונות האמריקאיים הסתיימה".
זכאריה (45) אומר את הדברים בכאב; הוא עצמו תוצר של תקופת הזוהר הזאת. הילד המוסלמי שגדל במומבאי, הודו, היגר בגיל 18 לחוף המזרחי של ארצות הברית, למד בייל ובהרווארד והתברג לצמרת התקשורת. זכאריה הוא העורך הראשי של "Newsweek International", הפרשן המוביל של העיתון, בעל תוכנית שבועית ב־CNN ואורח קבוע ב"דיילי שואו" של ג'ון סטיוארט - תוכנית הסאטירה שנהפכה למקור החדשות העיקרי של לא מעט מהצעירים האמריקאים.
"אמריקה היא פתוחה, חדשנית ומקדמת בברכה אנשים מכל העולם, אבל אני חושש שהיא יכולה להיהפך בקלות למשהו אחר", הוא אומר. כמי שצמח להיות אחד הפרשנים המקוריים והמובילים בעולם לענייני יחסים בינלאומיים, הוא יודע על מה הוא מדבר: זכאריה נאלץ להיות היום אחד המספידים הגדולים של המעצמה האמריקאית כפי שהכרנו אותה.
פאריד זכאריה צילום: בלומברג
הרעיונות הטובים אזלו
"העולם שאחרי אמריקה" נכתב על רקע המשבר הפוליטי־גלובלי שבו שקעה ארצות הברית, וראה אור לפני שהמשבר הכלכלי פרץ במלוא עוזו. מבחינת זכאריה, המציאות המשתנה רק הוכיחה את הטענה שבספר. "אם המלחמה בעיראק עשתה דה לגיטימציה לכוח הפוליטי של ארצות הברית, המשבר הפיננסי עשה דה לגיטימציה לכוח הכלכלי שלה", הוא אומר. "יהיו לזה השלכות הרות גורל, מכיוון שבסופו של דבר ההגמוניה הרעיונית הזאת - איך לארגן חברה, איך לארגן את הכלכלה והפוליטיקה - זה מקור עצום של כוח, והכוח הזה הולך ומתרחק מארצות הברית".
צילום: עמית שעל כדרכן של אימפריות, גם אמריקה נופלת לאט. "במובן מסוים, האדמה רועדת מתחת לרגלינו ואנחנו לא מרגישים את זה. ארצות הברית היא עדיין כוח גלובלי עצום - היא נלחמת באפגניסטן, כבשה את עיראק ומשמשת חוליה מרכזית בתהליך השלום במזרח התיכון. אבל מתחת לכל זה מתרחש שינוי אמיתי, ברמה של כוח פיננסי, כלכלי ותרבותי. פשוט תסתכל על כל מה שקרה בשנה האחרונה: מגזר הפיננסים האמריקאי היה אמור להיות המתקדם בעולם. הוא השתמש בשוקי ההון בדרך יעילה ומתקדמת יותר מכל מדינה אחרת. הבנקים האמריקאיים שלטו במערכת העולמית. היום לא רק שרבים מהבנקים האלה פשטו רגל או ירדו ל־10% משווי השוק שלהם, אלא שהתפיסה השתנתה - למנהיגות האמריקאית היתה הגמוניה של רעיונות, וההגמוניה הזאת נשחקה באופן משמעותי. אף אחד לא חושב היום שהאמריקאים יודעים הכי טוב מה צריך לעשות. אך אחד לא חושב שקובעי המדיניות האמריקאים, מחוקקים או סתם אנשי עסקים, הם החכמים או הטובים ביותר. אף אחד לא חושב שיש להם הרעיונות הכי טובים".
"לאף אחד אין רעיונות טובים. לבריטים היו רעיונות מעניינים בנוגע למה לעשות עם הבנקים. הרעיון של הזרמת כספים לבנקים היה של הבריטים ולא של האמריקאים, וזה מה שנהפך לסטנדרט העולמי. הרבה אנשים מסתכלים גם על הכלכלה הצרפתית ומנסים להבין למה רק בנק צרפתי אחד נמצא בצרות. אבל אני לא חושב שיש כרגע קבוצה שולטת של רעיונות".
האם אובמה יעזור לארצות הברית להיות פתוחה יותר לעולם, לנוכח השינוי במאזן הכוחות?
"אני חושב שהוא יעשה זאת, אבל יותר במובן התודעתי. אחד החששות הגדולים שלי הוא שאמריקה הולכת ונסגרת. היא מביטה בחשש על העלייה של שאר הכוחות בעולם ומפחדת מההשלכות השליליות של התופעה הזאת. כתוצאה מכך היא חוששת יותר מפני זרים, מסחר חופשי, מתחרות וממדינות אחרות. היא חוששת גם מטכנולוגיות חדשות שעשויות להשפיע על תעשיות שבהן ארצות הברית מצליחה. זו ממש לא הדרך האמריקאית. הדרך האמריקאית היא לחבק את השינוי. אובמה יכול לעזור לארצות הברית לשנות את נקודת המבט לפתוחה ואופטימית יותר, כי זו המסורת האמריקאית האמיתית - מה שהופך אותה היום למדינה הטובה ביותר בעולם".
גלגל ההצלה של סין והודו
הפגנות על רקע המצב הכלכלי בתאילנד צילום: בלומברג
"עם זאת, הכלכלות עצמן הן כבר נושא אחר וכאן דווקא תהיה הפרדה. הכלכלות המתפתחות הגדולות הגיעו לנקודה שבה הן התפתחו מספיק מבחינת הצריכה הפנימית כדי לצמוח לבד באופן משמעותי. שיעורי הצמיחה אמנם ירדו, אך הם עדיין יהיו גבוהים הרבה יותר מהצמיחה בארצות הברית ובאירופה. נאמר שסין והודו יצמחו ב־6% או ב־5% - זה עדיין יותר מארצות הברית, שלא תצמח כלל או תתכווץ ב־1%. יש הוכחות מאוד ברורות לכך שיש די ביקוש מקומי במדינות האלה כדי להגיע לרמות כאלה של צמיחה, מכיוון שחלקים של הכלכלות שלהן מוגנים מפני השפעה חיצונית. 75% מההודים חיים באזורים כפריים ומתקיימים מחקלאות; לפי התחזיות, האזורים האלה יצמחו ב־4%. להם לא משנה מה קורה בשאר העולם, מכיוון שהחקלאות שלהם לא מושפעת ממה שקורה בחוץ. לכן בין אם צרכנים אמריקאים יקנו יותר או לא, לא תהיה לזה השפעה על השאלה אם ההודים שותים יותר תה או הולכים ליותר מסעדות או דברים כאלה".
במילים אחרות, סין והודו יצילו את כלכלת העולם.
"אין שום ספק שבשנה הקרובה 100% מהצמיחה הגלובלית יגיעו משווקים מתעוררים, וזו תהיה הפעם הראשונה בהיסטוריה שזה יקרה. אם אתה שואל מה השתנה בעולם - זה בדיוק מה שהשתנה. כדי לשים את זה בפרספקטיבה היסטורית, אם היית אומר לפני עשר שנים ש־100% מהצמיחה העולמית יגיעו משווקים מתעוררים, אף אחד לא היה מאמין לך. זה שינוי מערכתי גדול".
חקלאים בסין. מצד אחד איום פוליטי, מצד שני מרחבים של צמיחה צילום: בלומברג ומה ההשפעות המיידיות של העניין?
"החיסרון של הכלכלה הגלובלית הוא שדברים רעים מתפשטים מהר מאוד ורחוק מאוד. היתרון הוא שאם לפני עשר שנים היה מתרחש משבר דומה, כלכלת העולם היתה נכנסת לשפל גדול. אם ניכנס לשפל כזה, ואינני מאמין שזה יקרה, אנחנו נינצל בזכות העובדה שחלק מכלכלת העולם כן עתיד לצמוח, גם אם לא מהר כפי שהוא היה יכול. החלק הזה יהיה הודו, סין, ברזיל, במובן מסוים דרום אמריקה, טורקיה - השווקים המתעוררים הגדולים. זו תופעה חדשה, שתיתן למערכת הגלובלית רמה גבוהה יותר של יציבות. יש מקומות בעולם שמחזיקים את הלפיד עם קצת יותר צריכה, קצת ייצור, קצת השקעה, שמשתמשים בכסף שלהם ובכוח הקנייה שלהם כדי להתקדם הלאה. מבחינת הישראלי הממוצע או האמריקאי הממוצע, זה מה שמציל אותם משפל כלכלי חמור עוד יותר".
הטרור כבר לא פוגע
אמריקה ושאר כלכלות העולם נתונות למתקפות מסוגים שונים; טרור, מתברר, אינו אחת מהן. זכאריה מסביר בספרו כי הבורסות "מתרגלות" לפיגועים, ועם הזמן הן מגיבות אליהם באדישות גוברת. הדוגמה האחרונה נרשמה בעיר הולדתו של זכאריה, מומבאי, בעקבות מתקפת הטרור לפני כארבעה חודשים. זכאריה מסביר שמדובר בעצם בהתבגרות של המשקיעים. "שוקי ההון משקפים את התחושה הקולקטיבית של אנשים בכל העולם: הם הבינו שהכלכלות של המדינות הטלו גדולות ומורכבות, ומתקפות הטרור חסרות משמעות כשבוחנים אותן באופן אובייקטיבי. ההשפעה שלהן גדולה רק אם נכנסים לפאניקה. ההודים, למשל, לא נכנסו לפאניקה. הם רתחו על הפקידים שלהם, הם דרשו תגובה טובה יותר - אבל ההודים מאוד מאופקים בתגובה הבינלאומית שלהם. הם לא הלכו והפציצו מחנות אימונים בפקיסטן, הם ניסו למצוא את הדרך האפקטיבית ביותר ללחוץ על ממשלת פקיסטן ולערב את האמריקאים. זו היתה תגובה בוגרת, ואנשים הבינו שהחיים נמשכים ושלא תהיה לזה השפעה על החיים במומבאי בכלל ועל חברות הודיות בפרט. אז למה השווקים צריכים לרדת במצב כזה? זה קורה בכל העולם: בשנתיים האחרונות לא היתה מתקפת טרור שהיתה לה השפעה מהותית על שוקי המניות".
פיגוע הטרור במלון טאג' מהאל במומבאי, בנובמבר. "ההודים מאופקים בתגובה הבינלאומית שלהם" צילום: בלומברג הפיגועים במומבאי לא היו רק מקרה מבחן מבחינת זכאריה. הוא התנסה אישית באופן שבו קרבה לאירועים יכולה לשבש את שיקול הדעת וליצור את הפאניקה המדוברת: אמו עבדה במלון טאג' מהאל שהותקף, אך לא היתה שם כשהטרוריסטים פרצו. גיסו ואחייניתו שהו באותה עת בדירה המשקיפה על מלון אוברוי, עוד יעד לפיגוע. עם קצת חוסר מזל הדברים היו יכולים להיראות אחרת, אבל זכאריה נשאר מפוכח: "אני חושב שהדבר הגרוע ביותר שיכול לקרות זה שאם יש לך קשר אישי להתקפה או לעיר שבה זה קרה, תשנה את הדרך שבה אתה חי. זה, במובן מסוים, מה שהטרוריסטים רוצים לעשות - לעורר תגובה רגשית, שתנבע מלהט הרגע במקום מהשכל הישר. התגובה צריכה להיות הפוכה: להישאר רגוע ולהראות עמידות.
"לפני כמה שנים היה פיגוע אחר, שבו התפוצצה פצצה בבניין מול מלון הטאג' מהאל. החלונות במשרד של אמא שלי נשברו לאלף רסיסים. היא היתה בצד השני של החדר ולכן לא נפגעה, אבל החלון היה עלול להתנפץ עליה. למרות זאת, אמא שלי יצרה קשר עם האבטחה ועם צוות הניקיון, היא ביקשה לנקות את הזכוכיות - וחזרה לעבודה. יש לי הערכה רבה כלפיה על המעשה הזה".
השינוי הפוליטי בדרך
חלק מהמורכבות בתמונת העולם שמציג זכאריה נובעת בדיוק מהיכולת הזאת: לקשור בין הפרטי והאישי לגלובלי ולכללי. הפרשנויות שלו מצליחות ללכוד את האופן שבו מתלכדים, ברגע מסוים, כוחות שונים שמשנים את המפה. ב"העולם שאחרי אמריקה" כותב זכאריה כי שלושה כוחות מרכזיים מניעים את העולם: פוליטיקה, כלכלה וטכנולוגיה.
"אנשים מבינים עכשיו שההתרחבות של הכלכלה הגלובלית היא אירוע היסטורי עצום. הוא יצר מערכת חדשה שמעולם לא ניסינו להבין במלואה. אני חייב להודות שגם אני לא. זה סוג של רכבת הרים שאף אחד מאיתנו לא הבין כמה היא חדשה, גדולה ומהירה. זה המשבר הפיננסי העולמי הראשון, שנהפך עכשיו למשבר כלכלי גלובלי. אומרים שזה קרה בשנות השלושים, אבל זה לא נכון: בשנות השלושים יותר מחצי מהעולם לא הושפע מהמשבר. הודו וסין, למשל, היו כלכלות חקלאיות. עכשיו כל מדינה מושפעת. אנשים לא הבינו קודם שבעולם גלובלי עם מודל אחד של שווקים ומסחר חופשי, ההשפעה של הפוליטיקה פוחתת וההשפעה של הכלכלה גדלה.
"יכול להיות שלמשבר הכלכלי הזה תהיה גם השפעה פוליטית, וזה אחד הדברים שמהם אני חושש. כשאתה רואה אנשים מפגינים במקומות כמו תאילנד, רוסיה וונצואלה, אי אפשר שלא לתהות מה יעשו שנתיים־שלוש של מצוקה כלכלית לפוליטיקה של כל מדינות העולם".
הפוליטיקה תיעשה יותר כלכלית?
"הסכנה היא שזה יחזור בצורה של לאומנות, יותר פופוליזם, יותר פרוטקציוניזם. אם הדברים הללו יתחילו לקרות, העולם שלנו יהיה שונה מאוד מהעולם שבו חיינו ב־25 השנים האחרונות. זה החשש הגדול ביותר שלי. בספר ציינתי עוד שני כוחות גדולים: הראשון הוא ההתרחבות של הגלובליזציה והשני הוא התחזקות הלאומנות. ומה שאנחנו רואים עכשיו הוא שהלאומנות והפופוליזם צוברים כוח".
