במת כלכליסט: במקרה של אזעקת אמת

המשק והעולם במשבר כלכלי, זה ידוע. מה שלא ידוע הוא עומק המשבר ואורכו. השיח עמוס תרחישים והתקופה תזזיתית: כשבאפט או ברננקי מנבאים שחורות, העולם המערבי ובורסותיו מרכינים ראש ומדדים, וכשסיטי מדווח על רווחים המגמה מתהפכת. עיקר העיסוק במיתון מתמצה ביום שאחרי, ומעט מדי מוקדש לממדי עומקו ואורכו.

גשם או סערה?

רובנו מתמודדים עם המשבר בעזרת תקווה, המבוססת על תחזיות מומחים הצופות כי הצמיחה תחזור לשווקים בשנים הקרובות. מנהלים אומרים ש"צריך לפרוס שמיכה ארוכה ורחבה ולהתעורר משנת הדובים עם בוא האביב". המשמעות המעשית לכך היא התכווצות: הפחתת הצריכה הפרטית, הורדות שכר, חופשות כפויות, הקפאת גיוסים, פיטורי עובדים וסגירת יחידות. הבעיה היא שישנה הסתברות, שאינה ידועה מראש אבל אינה מזערית, שהמשבר הנוכחי יהיה עמוק וארוך מהצפוי בתחזית השכיחה. במקרה זה פעולות התכווצות לא יסייעו, ודרושות התמודדויות קיצוניות ופרואקטיביות יותר.

נראה אם כן שמתעלמים מהתרחיש המאוד שלילי ומתמקדים בתרחיש הפחות נורא. מדוע? ראשית, אנשי עסקים ובעלי חברות נוטים לאופטימיות. אם הם לא היו אנשים שמאמינים ביצירת ערך הם לא היו שורדים בעולם העסקי התחרותי. שנית, המשבר עד כה, למרות חומרתו, התאפיין בהדרגתיות. כשסערה מתהווה בהדרגה, גם אם במהירות, טבעי יותר להתעטף בשמיכות ובמטריות מאשר לצאת לחטוב עצים ביער, אף שהם יועילו יותר בסופה המחייבת אש בוערת לתקופה ארוכה.

חינוך ואופציות על המשכורת

אז מה עושים? תחילה, מכירים בעובדה שיש אפשרות למיתון ארוך ועמוק; פסיכולוגית, הכרה זו חיונית להנעה לפעולה. מעשית, להלן שני תחומים שבהם ניתן וכדאי לפעול חזק ומהר: הכי חשוב - חינוך.

זה הזמן להציע הלוואות מלאות למימון לימודים, שההחזר מתחיל רק לאחר סיומם. כך יושקעו השנים הרעות להשתדרגות מקצועית של המשק. כלכלית זה כסף קטן, בוודאי לעומת עלות השיקום שתנבע מאי־עשייה. בהנחה סבירה שכ־10% מהלווים לא ישיבו את ההלוואה, ובהתחשב בעלויות המימון הנמוכות שהמדינה יכולה לגייס, עלות הפרויקט תהיה כ־2 מיליארד שקל, פחות מעשירית מהתקציב השנתי של משרד החינוך. פסיכוסוציולוגית זו תרופת פלא. עצום ההבדל בין מי שיכול לתרץ לעצמו את תקופת הימצאותו בין עבודות כתקופת השתדרגות אישית ומקצועית לבין מי שאין לו מנגנון תירוץ כזה.

פעולה אפשרית נוספת נמצאת בחיק המעסיקים. עליהם להציע למועסקים אופציית Call על שכרם. כלומר, העובד ייאות לוותר לאלתר על חלק ניכר משכרו, אפילו 50%, אך הסכום שעליו יוותר ימשיך להרשם לזכותו באופן וירטואלי. אם המשבר יסתכם במיתון רגיל, יושב סכום הוויתור במלואו כולל הצמדה וריבית השוק. אם המיתון יחריף מאוד, החלק שעליו ויתר העובד יאבד לנצח, אך לפחות יישמר לו מקום העבודה בתנאים הפחותים.

למהלך זה סיכוי טוב להצליח משום שרוב העובדים יסכימו להיפגע קשות בכיסם כשהם מבינים שהאלטרנטיבה אסונית. אהרון לי ראלסטון, מטפס הרים, גדע באולר את ידו שנתקעה תחת סלע שעליו נתלה כדי להציל את חייו ממוות ודאי. עובדים, ואנשים בכלל, מתנגדים לפגיעה בהם הנתפסת כנצלנית, אבל נרתמים לכזו כשהיא נתפסת כרע הכרחי.

הקושי לצייר בדמיוננו תגובה קונקרטית נכונה למשבר משתק באופן מסוכן. אי־עשייה כמוה כבחירה לא לעשות, והתקפדות תספיק רק בתרחיש של מיתון מתון. עשייה פעלתנית, כמוצע, תזיק רק מעט בתרחיש זה, אבל בכוחה לסייע ואף להציל בתרחיש של מיתון מבהיל.

הכותב הוא ראש החוג לשיווק בקריה האקדמית אונו וראש תחום אסטרטגיה שיווקית במכון הישראלי לדמוקרטיה