שותפי סוד: לאן צריכים ללכת רווחי השותפים במשרדי עורכי הדין?
אחת הסוגיות המורכבות ביותר במשרדים היא חלוקת הרווחים בין השותפים. בעקבות פרשת שכר הטרחה של וינרוט: בכירי עורכי הדין מסבירים מה השיטה שהם מעדיפים ואיך מונעים עימותים, הוצאות שלא כדין והכנסות "מהצד"
הודעת הפרקליטות בתחילת החודש שבכוונתה לערוך שימוע לעו"ד יעקב וינרוט בחשד לעבירות שוחד בפרשת פקיד השומה שוקי ויטה ציינה שהפרקליט הבכיר קיבל לכאורה מיליוני שקלים מלקוחותיו, ובהם האוליגרכים ארקדי גאידמק ומיכאל צ'רנוי, והעבירם לחברה פרטית שבבעלותו.
הפקדת הכסף בחשבון פרטי במקום בקופת השותפות של משרדו היא חוקית לכשעצמה, אבל גרמה לרבים בקהילה המשפטית להרים גבה, והעלתה לפני השטח את שאלת הסכמי השותפות הנהוגים במשרדי עורכי דין. האם שותפים נדרשים להפקיד כל הכנסה שלהם בקופת המשרד, מתי ישנם חריגים לכלל זה - וכיצד ההכנסות מחולקות ביניהם בסופו של דבר?
בדיקת "כלכליסט" העלתה שטענות הפרקליטות נגד וינרוט אינן מחייבות את המסקנה שהפרקליט הבכיר עבר על החוק או הפר את הסכמי השותפות עם עמיתיו למשרד, שכן לא תמיד כל הכנסה של שותף במשרד חייבת לעבור דרך קופת השותפות.
לדברי עו"ד דודי זלמנוביץ, מנכ"ל חברת GLawBal, המתמחה בייעוץ למשרדי עורכי דין, אמנם נהוג לראות בכל הכנסותיו של השותף מעריכת דין ומעיסוקים הנלווים לה - כגון כהונה כמפרק, נאמן או מגשר - למעט הוראה אקדמית, הכנסות שיש להעבירן לשותפות מיד עם קבלתן, אך הדבר תלוי בהסכם השותפות המפורט בכל משרד.
רק אם אין הסדר מיוחד בעניין, בכתב או בעל פה, בין השותפים, אפשר להניח לפי פקודת השותפויות שכל הכנסה השייכת באופן ישיר או עקיף לעבודה המשפטית של עורך הדין חייבת לעבור דרך חשבון השותפות. אי־העברת תשלום זה יכולה להיחשב להפרת הסכם ועשויה להיות בעלת היבטים פליליים.
"משרד עורכי דין קלאסי הוא כזה שמרכז את כל ההכנסות של עובדיו ושותפיו", מסביר זלמנוביץ. "והחריג הוא משרד שמאפשר להוציא הכנסות אל מחוץ למשרד. יש טענה שאומרת שבמשרדים שבהם יש שותף מרכזי אחד מוצדק שהוא לא יעביר חלק מהכנסותיו לקופת השותפות, אך יש לזכור שמשרדים שהתנהלו בדרך מבוזרת מאוד - התפרקו".
זלמנוביץ מוסיף שלעתים מגיע עורך דין להסכמה עם שותפיו, שלפיה הוא זכאי שלא לשתפם ברווחיו מפרויקט או מעסקה גדולים ספציפיים, אך זהו החריג ולא הכלל - ובמקרה כזה השותפות גם לא תישא באחריות מקצועית לאותה עסקה.
יכולת הפיקוח מוגבלת
בדיקת "כלכליסט" העלתה עוד שבעצם יכולת הפיקוח של שותף על הכנסות הפירמה שלו מוגבלת למדי, בייחוד במשרדים הקטנים. במשרדים הגדולים העברת הכסף מוסדרת בדרך כלל בהעברות בנקאיות וקיימות מערכת רישום שעות, מערכת הוצאת חשבונות עסקה ומערכות פיקוח מובנות. במשרדים אלה גם נהוג שלשותפי ההון ישנה גישה למערכות אלה ולספרי החשבונות - מה שמקל על הפיקוח ועל שקיפות התשלומים.
לעומת זאת, במשרדים הקטנים, המטפלים בדרך כלל בלקוחות קטנים יותר, יכולתו של שותף לפקח על הכנסות הפירמה קטנות בהרבה, שכן הלקוחות נוהגים לשלם בהמחאות אישיות או במזומן, המעקב מסובך יותר, והסיכון לאי־סדרים גבוה יותר.
למנוע אווירה עכורה
שאלת חלוקת הרווחים בין השותפים עקרונית, כמובן, לא פחות. בדיקת "כלכליסט" העלתה שישנם בעצם ארבעה מנגנוני חלוקת רווחים עיקריים, ובהם "השיטה השוויונית", "שיטת הוותק", "השיטה האובייקטיבית" ו"השיטה הסובייקטיבית" (ראו מסגרת). בכל השיטות נהוג להותיר שיקול דעת לשבירת מעגל החלוקה הקבוע, למשל באמצעות מתן בונוסים עבור עסקאות ייחודיות.
אף שהשיטה האובייקטיבית נשמעת ההוגנת ביותר, עורכי הדין הבכירים שעמם דיברנו הסבירו שהיא אינה מועדפת על ידי המשרדים הגדולים, משום שהיא מחייבת עיסוק אינטנסיבי במדידת הישגים ומעכירה את האווירה בין השותפים. עו"ד רלי לשם, שותף בכיר במשרד מיתר ליקוורניק, אמר ל"כלכליסט": "מנגנונים מורכבים מדי, שמודדים שורת פרמטרים, יוצרים בעיות בתוך הפירמה, ותגמול לפי נוסחה של הכנסת תיקים וגביית הכנסות יוצרים ניגוד אינטרסים.
נוצר מצב שהשותפים אינם משתפים פעולה לטובת הלקוח משיקולים של זקיפת הכנסות מאותם לקוחות. משרדים שבהם יש מנגנונים מסובכים הופכים בעצם למשרד גדול המורכב מתתי־משרדים קטנים". לשם הוסיף: "אני מאמין בשותפות מלאה, שבה מנגנון תגמול השותפים לא יוצר ניגודי אינטרסים. שותפים חייבים לראות את השותפות כבית שלהם לאורך זמן. שותפות היא ריצת מרתון משותפת ולא מירוץ למאה מטר. התפיסה הזאת היא זו שמדריכה אותנו".
עו"ד פיני רובין, שותף בכיר במשרד גורניצקי ושות', מסביר שגם במשרדו "אחוזי השותפות מקובעים, כאילו היינו חברת מניות, ללא התחשבנויות פנימיות על תפוקה עונתית או שנתית. מעת לעת, במרוצת השנים, אנחנו מקדמים שותפים צעירים ומגדילים את שיעור חלקם בשותפות, ולעתים גם מעניקים בונוס כספי מיוחד לשותף מצטיין, לפי שיקול דעתם של השותפים הבכירים".
עו"ד יהודה רוה, השותף המייסד של משרד יהודה רוה ושות', אומר שמשרדו דווקא בוחן גם קריטריונים כמותיים בחלוקת הרווחים: "בלי להיכנס לפרטים המדויקים של המשרד שלנו, מבחינתי יש בעצם שלושה קריטריונים — אחד הוא החלק של השותף בפירמה, השני הוא הבאת לקוחות חדשים, והשלישי הוא ה'פרפורמנס', הביצועים של השותף או מחלקתו. אני בהחלט חושב שצריך לתת תמריץ למי שמתאמץ".
אין שיטה מנצחת
זלמנוביץ מסכם שאין שיטה מנצחת אחת: "השיטה הראויה נגזרת מאופייה של הפירמה, גילה, מספר השותפים שבה, רמת הרווחיות, מבנה המערכות הטכנולוגיות במשרד ויכולתן לספק מידע סטטיסטי, ועוד". עם זאת, זלמנוביץ מציין שבאופן כללי שיטת חלוקת הרווחים במשרד חייבת לאזן בין פרמטרים כמותיים לבין כאלה שאינם כמותיים ולהתחשב בתרומתו הכללית של השותף לפירמה.
במשרדו של ד"ר יעקב וינרוט סירבו להגיב לפניית "כלכליסט" בנושא.
