כמה עולה להתגונן בפני תביעה ייצוגית?
כלכליסט חישב כמה עולה לחברה להתגונן בפני תביעה ייצוגית רק מעצם הגשתה, ועוד לפני פסיקה כלשהי. החישוב מלמד שמדובר בעשרות אלפי דולרים לפחות, שנדרשים לשם שכירת עו"ד, הזמנת סקרים, שירותי חקירות ושעות ניהול. "בסוף חברות יגלגלו את ההוצאות על הצרכן ולא יספגו אותן באופן אישי", מזהירים עורכי הדין
שטף התובענות הייצוגיות והטיפול בהן מפרנס בשנים האחרונות עורכי דין רבים וכמה צרכנים - אך הוא בעיקר מטיל על החברות הנתבעות נטל כלכלי משמעותי, הנאמד בין כמה עשרות אלפי למאות אלפי דולרים לכל תביעה. "אם חברות מוכנות לעתים קרובות לשלם 80-90 אלף שקל רק כדי להסתלק מהתביעה", אומר עורך דין בכיר העוסק בתחום, "זה יכול לתת הערכה על עלויות ניהול התיקים עצמם".
עיקר ההוצאה של חברה הנתבעת בתביעה ייצוגית הוא על שכר טרחת עורכי הדין. בדיקת "כלכליסט" מעלה כי שכר הטרחה הממוצע בתביעות שהמורכבות שלהן נמוכה יחסית הוא בין 15 ל־25 אלף דולר, ואילו בתביעות בסדר גודל בינוני הוא עומד על 50-65 אלף דולר. מדובר בשכר הטרחה המשולם בשלב המקדמי בלבד, של אישור התובענה כייצוגית - ולא בעלות ההליך אם התובענה הייצוגית מאושרת. לדברי עו"ד רפאל ליבא, שותף וראש מחלקת ליטיגציה במשרד שדות, כ־85% מהבקשות להכרה בתביעה כייצוגית נדחות.
הסיכון לציבור הלקוחות הוא, כמובן, שבסופו של דבר יגולגלו ההוצאות הגבוהות האלה בחזרה אליו. "יש הילה מסוימת סביב התובענות הייצוגיות, אבל חלק גדול מהן לא רציניות ובסוף החברות יגלגלו את ההוצאות על הצרכן", אומר עו"ד ליבא, המייצג בין היתר את שטראוס, מירס ופרוקטר אנד גמבל בישראל. "אני אמנם לא יודע את זה בוודאות כי אני לא יושב בהנהלה של החברות, אבל אני מניח שחברה שהוצאותיה גדלות צריכה למצוא מקור לכסותן, ותעדיף לא לספוג אותן בעצמה על ידי הקטנת רווחיה".
סקרים ויועצי תקשורת
אבל אף ששכר הטרחה הוא ההוצאה העיקרית, הרי שהליך של התגוננות מפני תביעה ייצוגית יכול לעלות לחברה פי שניים ואפילו פי שלושה. נוסף על שכר הטרחה, לחברה המתגוננת בפני תביעה ייצוגית ישנם רכיבי הוצאות נוספים - וככל שהתביעה מורכבת יותר גדל משקלם של הרכיבים הללו. לדוגמה, כיוון שמדובר בקהלים גדולים, חוות דעת מומחה וסקרים הם הוצאות כמעט קבועות בניסוח כתבי הגנה מפני תביעות ייצוגיות. עלות חוות דעת מומחה מוערכת ב־10-30 אלף דולר, ואילו סקר במכון סקרים טוב עולה כעשרת אלפים דולר.
כמו כן, חברות גדולות, בעיקר חברות ביטוח, משתמשות לעתים במשרדי חקירות כדי לנסות לאמת את הטענות העובדתיות של התובעים הייצוגיים, והוצאה זו יכולה להגיע ל־30 אלף דולר נוספים. במקרים של תביעות בעלות פרופיל תקשורתי גבוה, כגון פרשת הסיליקון בחלב של תנובה או התביעה נגד תיאום העמלות של הבנקים, החברות לעתים בוחרות לגייס גם יועצי תקשורת, שיסייעו לחברה להקטין את הפגיעה בנזק התדמיתי שלה. תעריפי יועצים אלה משתנים מאוד ממקרה למקרה.
זמן ניהולי יקר
אך בכל אלה עדיין לא מסתכמות ההוצאות. ההוצאה המשמעותית ביותר, שלרוב נעלמת מהעין, היא שעות העבודה של מנהל פנימי מטעם החברה. "החברות הנתבעות מעוניינות לרוב לבדוק את היקף החשיפה שלהן, ללא קשר הכרחי לסיכוני התביעה", אומר עו"ד ברק טל, שותף בכיר במחלקת הליטיגציה ביגאל ארנון, המייצג חברות דוגמת סלקום וחברות ביטוח רבות בהליכים של תובענות ייצוגיות. "מה שמאפיין תביעות ייצוגיות הוא שכל החישובים של הנזק מאוד סבוכים מבחינת איתור הנתונים כי מדובר על מאות אלפי, אם לא מיליוני, תובעים שעומדים מאחוריה. כדי לראות מה הנזק אתה צריך לבנות תוכנות מיוחדות לבדוק ולאמוד את הנזק המצרפי".
לאחר שבקשה לתביעה ייצוגית מתקבלת בחברה מוקם בה צוות של מנהלים אחראים, בראשות היועץ המשפטי הפנימי של החברה. בדרך כלל ממנה היועץ המשפטי את המנהל האחראי מהתחום המסוים שבו עוסקת התביעה ללוות אותה לצד משרד עורכי הדין. "מדובר בזמן ניהולי לא מבוטל המושקע בטיפול בתובענות ייצוגיות, גם בתובענות חסרות בסיס", אומר מנהל בכיר מענף המזון. "בשלושת החודשים הראשונים שלאחר הגשת התביעה היא דורשת עשרות שעות של זמן ניהולי המוקדש לאיסוף נתונים ובדיקת הטענות. כל זה גוזל זמן יקר".
מבדיקת "כלכליסט" בקרב החברות עצמן ועורכי הדין המייצגים אותן עולה כי מנהלים בכירים, שעלות משכורותיהם נאמדת ב־40-50 אלף שקל לחודש, ומנהלים זוטרים יותר, שעלות משכורותיהם כ־20 אלף שקל לחודש, משקיעים בבקשת תובענה ייצוגית ברמת מורכבות בינונית עשרות שעות עבודה בממוצע לצורך בדיקת החומרים.
"הדבר הבא" בתחום: חברות הסלולר
מדיווחי החברות לבורסה עולה כי חברות הביטוח "מובילות" במספר הבקשות לתביעות ייצוגיות. נגד שתיים מחברות הביטוח, מגדל וכלל ביטוח, הוגשו מאז כניסתו לתוקף של חוק התובענות הייצוגיות יותר מ־20 בקשות, כל אחת, לאשר תביעות כייצוגיות - יותר מפי שניים ממספר הבקשות שהוגשו נגד חברות מכל תחום אחר.
אחרי חברות הביטוח מככבות חברות המזון - שטראוס ותנובה נחשבות לנתבעות העיקריות בענף זה - ונגד חברת סלקום הוגשו עשר בקשות לתובענות ייצוגיות. עורכי דין מהתחום מעריכים שהייצוגיות נגד חברות הסלולר יהיו "הדבר הבא" בתחום, וכבר כעת מורגשת עלייה ניכרת במספר הבקשות לייצוגיות נגדן.
בהתחשב בהוצאות הגבוהות של החברות על התגוננות מפני תביעות ייצוגיות אפשר היה לצפות כי רובן יעדיפו להתפשר, וגורם משפטי בכיר באחת מחברות הביטוח אכן אמר ל"כלכליסט" כי "אם אתה משווה בין תביעה רגילה לייצוגית כאשר העילה היא אותה עילה - יכול בהחלט להיות שבייצוגית אתפשר על סכום מסוים, שבחיים לא הייתי מתפשר עליו בתביעה רגילה".
לא ממהרים להתפשר
אולם מבדיקת "כלכליסט" עולה כי אחוז הפשרות שאליהן מגיעות החברות הגדולות דווקא מצומצם. עורכי הדין שהתראיינו לכתבה זו הסבירו כי החברות נרתעות מפני הליכי פשרה בגלל סרבול ההליך, עלויותיו והסיכון שהחברה לוקחת מהרגע שחשפה את נכונותה להתפשר.
חוק התובענות הייצוגיות קובע הליך מפורט למקרה של הגשת הסכם פשרה בין הצדדים. הפשרה מועברת ליועץ המשפטי לממשלה או לרגולטור אחר מהתחום הרלבנטי (כגון הממונה על הגבלים עסקיים או המפקח על הבנקים), ואלה יכולים להתערב ולהביע את עמדתם אם הם סבורים שמדובר בפשרה בעלת חשיבות ציבורית, או מכל סיבה אחרת.
בית המשפט גם יכול למנות בודק בעל מומחיות לנושא התובענה, שיביע את עמדתו בנוגע לגובה הפשרה, ולבסוף השופט עצמו צריך לבחון אם ההסדר "ראוי, הוגן וסביר".
"בניגוד למצב בעבר, היום אני מקדיש עוד מאות שעות עבודה אחרי שהגשתי הסכם פשרה", אומר דרור סברנסקי, שותף באגמון ושות'. "הדיון עצמו, מינוי בודק שמשיג נתונים, ישיבה עם הלקוח, תגובה שאני חייב לנסח לעמדת היועץ המשפטי לממשלה - בחלק מהמקרים מדובר בעשרות שעות עבודה ובחלקן במאות שעות. לכן, החיסכון בשכר הטרחה לעורכי הדין ובשעות הניהול בחברה עצמה במקרה של פשרה הוא היום קטן יותר מכפי שהיה לפני החוק החדש — מה עוד שפעמים רבות הסכמי הפשרה משיגים הטבות לתובעים, בשעה שאם התיק היה מוכרע בבית המשפט הם לא היו מקבלים כלום".
"מנגנון הפשרה בייצוגית הוא מסורבל מאוד", אומר גם עו"ד טל, "והחברה לוקחת סיכון: אם היא בוחרת ללכת לכיוון של פשרה הרי יש בכך אמירה ברורה שהיא מוכנה לשלם. אם סכום הפשרה לא מאושר בסופו של דבר על ידי בית המשפט, הרי שמבחינה מעשית אין לך כחברה דרך חזרה. אם המוטיבציה של החברה בהליך הפשרה היא רק לחסוך בעלויות, הרי שלרוב היא תעדיף לבחור בהליך של הסתלקות ולא פשרה - זאת תופעה שהולכת ומתגברת. אני כחברה רואה שאין קייס, אבל אני מוכן לשלם לצד השני את הסכום, וכאן אני מפחית עלויות".
"מרגע שהחוק החדש נכנס לתוקף ופתח לרווחה את הדלתות של התובענות ייצוגיות, אנחנו נתקלים בלא מעט תביעות שעניינם לא רציני", מוסיף עו"ד ליבא. אני מבדיל בין קבוצות של נכים, או דיירים שרכשו דירה בשכונת מגורים והוצג להם מצג מטעה, לבין תביעות של אנשים שמה שמדריך אותם זה 'לעשות קופה'. גם סכום התביעה עצמו הוא הרבה פעמים לא נכון ומוטעה, שמבוסס על מידע מהאינטרנט. החברות נאלצות להוציא סכומים אדירים כדי להתגונן מפני התיק והרבה פעמים מתברר שהכל עורבא פרח".
