הציון: מספיק בקושי
זה הציון ש"כלכליסט" העניק ל-20 החברות המובילות במשק, לאור תוצאות סקר שבחן את מעמדן של נשים בהנהלות הבכירות של אותן חברות. רק בקסטרו מספר הנשים בהנהלה עולה על מספר הגברים. במקום האחרון טבע, שבה 0 נשים בהנהלה הבכירה
הישג המרשים של ציפי לבני בבחירות האחרונות לכנסת והעובדה שהכנסת הנוכחית היא הנשית ביותר בתולדות המדינה - 21 חברות כנסת - מעוררת תקווה שאולי חל שינוי אמיתי בחברה הישראלית. אבל האם השינוי הזה מחלחל גם למשק? "כלכליסט" יצא לבדוק את ייצוגן של נשים בהנהלות הבכירות של 20 מהחברות המובילות בישראל, מתחומי התעשייה המסורתית, התקשורת, ההייטק, הפיננסים ועוד.
- למוסף המיוחד: נשים - הדבר הבא. לחצו כאן
מהתשובות שהתקבלו עולה תמונה לא מאוד מעודדת באשר למעמדן של הנשים בכל אחת מהחברות, התפקידים שהן מאיישות ועמדותיהן של החברות על קידום נשים ככלל.
לטבלת 20 החברות המובילות במשק בהעסקת נשים
אחת ההפתעות הגדולות היא טבע. בחברה שמניותיה נודעו גם בשם "המניה של המדינה" אין ולו אשה אחת בהנהלה הבכירה. בשאר 19 החברות אמנם יש ייצוג לנשים בעמדות המפתח, אך ברובן מדובר במיעוט. רק ב־4 חברות מספר הבכירות שווה או קרוב לזה של הבכירים: בקסטרו 4 נשים מתוך 7 חברי הנהלה, ואחת מהן היא המנכ"לית המשותפת אתי רוטר; בשידורי קשת וביקבי רמת הגולן, שם המנכ"לית אשה, ענת לוי רושנסקי, יש ייצוג זהה לשני המינים בהנהלה.
ענת לוי רושנסקי, מנכ"לית יקבי רמת הגולן צילום: מימי וידר בבנק הבינלאומי יש 3 נשים מתוך 7 חברי הנהלה, כולל המנכ"לית סמדר ברבר־צדיק; אבל האם נכון לקבוע, לאור הנתונים, שכאשר בראש החברה עומדת אשה שיעור הנשים בעמדות בכירות גבוה יותר? לא בהכרח. בבנק לאומי, למשל, שבראשו עומדת המנכ"לית, גליה מאור, יש רק 3 נשים (אחת מהן היועצת המשפטית, מינוי חדש מהשבוע) בין 12 חברי ההנהלה; ב־AIG ישראל, תחת המנכ"לית חוה פרידמן שפירא, יש 3 נשים מתוך 10 חברי הנהלה; וב־012 סמייל, שבראשה עומדת סטלה הנדלר, 2 חברות הנהלה מתוך 8.
בקבוצת שטראוס יו"ר הדירקטוריון היא עופרה שטראוס, שפעילה מאוד בכל הקשור לגיוון ואיזון סביבת העבודה (ראו בהרחבה את דבריה בפאנל בעמ' 4), ועדיין בהנהלה הקונצרנית של החברה מכהנת רק אשה אחת, וגם היא בתפקיד שנתפס כנשי, סמנכ"לית משאבי אנוש קונצרני, מתוך 8 מנהלים. עם זאת בהנהלת שטראוס ישראל ניתן למצוא ייצוג מאוזן של נשים, והן מהוות 50% מחברי ההנהלה.
מהמדגם עולה כי הנשים מכהנות בעיקר בתפקידים כמו סמנכ"לית משאבי אנוש, יועצת משפטית ודוברות. פחות נשים מכהנות בתפקידי ליבה, כמו סמנכ"ל כספים, או תפקידים בעלי התמחות מקצועית.
אחד הנתונים המעניינים בסקר הוא ש־15 מתוך 20 החברות שהשתתפו במדגם הצהירו כי אין להן מדיניות הפועלת למען אפליה מתקנת וכי הן דוגלות בשוויון הזדמנויות. "חברה שמצהירה כי אין לה מדיניות של קידום נשים, מפלה אותן באופן לא מודע", אומרת ד"ר רונית קרק, ראש מסלול מגדר בשטח בתוכנית ללימודי מגדר באוניברסיטת בר־אילן, בתגובה לממצאי הסקר. עולם העבודה, כך היא מסבירה, בנוי לפי מודלים גבריים, אפילו בדברים הבסיסיים ביותר.
"לדוגמה יש הנחה בסיסית כי מאחורי הפודיום באולם הרצאות עומד גבר, ולכן כשאשה ממוצעת עומדת מאחורי הפודיום הוא עשוי להסתיר אותה ולתת לה ולקהל תחושה שלא אשה צריכה לעמוד בעמדת סמכות זאת של הדובר". לדבריה, "חשוב לזכור שלכל קבוצת מיעוט יש קושי להתקדם. כאשר אנחנו מדברים על מדיניות של קידום נשים לא מדובר באפליה: העדפה מתקנת אינה מדברת על קבלת אשה פחות מוכשרת מגבר".
"המספר הקטן של נשים בהנהלה הבכירה מעיד על המוטיבציה ועל הבחירה שלהן. הנשים הן שבוחרות להתקדם או לא", מציגה אורנה סגל, מנכ"לית מנפאואר, את הצד השני. לדבריה, "ארגונים לא צריכים ליישם מדיניות מפלה או מתקנת כלפי נשים.
"נשים מעדיפות שלא להתקדם לעמדות בכירות בגלל התנאים. אני לא חושבת שצריך לבוא לקראת נשים בעניין. אם עושים אפליה הרי שלעולם היא תהיה בחסד". ועם זאת היא מוסיפה בנימה אופטימית: "אם המדגם הזה היה נערך לפני חמש שנים, הוא היה הרבה יותר גברי. אני בהחלט רואה שינוי ביחס לנשים בעמדות הבכירות. בשנים האחרונות מצד אחד קיימת פתיחות גדולה יותר של החברה לקבל נשים מנהלות, ומצד שני נשים מוכנות לשלם היום מחירים הרבה יותר גבוהים כדי להיות שם".
