במת כלכליסט: אנחנו תרמנו, ואתם?

מדינת ישראל הכירה בחשיבות הביטחון התעופתי כבר לפני שנים רבות. ואולם, השינוי ביכולותיו של הטרור הבינלאומי, והמורכבות הטכנולוגית והמודיעינית הכרוכה בהתגוננות בפני טרור כזה, שינו את כללי המשחק והטילו דרישות תפעוליות רבות, הכרוכות בין השאר בהוצאות כספיות ניכרות.

בינואר

שני חלקי החלטת הממשלה כפופים ומותנים זה בזה: חלקה הראשון של החלטת הממשלה מיטיב עם כל חברות התעופה הישראליות, ובכללן אל על, בכך שהוא מגדיל את השתתפותה של המדינה בהוצאות הביטחון האדירות שהחברות נאלצות לשאת בהן על פי הנחיית המדינה. בארצות הברית, למשל, נושאת המדינה בכל הוצאות הביטחון המוטלות על חברות התעופה, לרבות הוצאות עקיפות שונות.

חלקה השני של החלטת הממשלה פוגע בבלעדיות שהוענקה לחברת אל על ומיטיב עם חברות התעופה הישראליות הנוספות. שני חלקי החלטת הממשלה אמורים "לאזן" זה את זה, ולכן נכרכו יחדיו.

אי אפשר להתנגד להנחיות הביטחון

באוגוסט 2008, בצעד מפתיע ומהיר, חזרה בה ממשלת ישראל מהתחייבותה, וביטלה את ההחלטה להעלות את שיעור השתתפות המדינה ל־80%. פעולה זו אינה עולה בקנה אחד עם התפיסה הביטחונית־לאומית של התעופה הישראלית או עם המציאות התחרותית של התעופה במדינת ישראל.

מדיניות התעופה הסדירה נקבעה במאי 2003, כחודש לפני הנפקת מניות אל על לציבור. המטרה היתה לאפשר לחברת אל על לשמור על מעמדה בתחום הטיסות הסדירות, וכך לשרת אינטרסים ציבוריים חשובים: קיומה של חברת תעופה מסחרית ישראלית גדולה ויציבה, שתוכל להבטיח קשר אווירי גם בעתות חירום שבהן פוסקת כמעט לחלוטין התעופה האווירית הזרה אל ישראל.

בהתאם להנחיות רשויות הביטחון, חברות התעופה הישראליות נוקטות סידורי אבטחה מיוחדים שעלותם הכספית גבוהה ביותר. הוצאות ביטחון אלו מהוות חסם ליכולתן של חברות התעופה הישראליות להתחרות בתנאים שווים והוגנים בחברות התעופה הזרות, שאינן נוקטות אותם סידורי אבטחה.

חשוב להדגיש כי לחברות התעופה הישראליות אין אפשרות לבחון את נחיצותם של אותם סידורי ביטחון או להתנגד להנחיות מסוימות, אף שהן עלולות לפגוע בהן מסחרית. כך, למשל, הנחיות הביטחון מגבילות את יכולת הפעילות של חברות התעופה ליעדים מסוימים או בשעות מסוימות.

הטרור וההתמודדות עמו - אחריות המדינה

הטרור מופעל כנגד המדינה, שלה החובה הבסיסית לשמור על ביטחון אזרחיה, כולל אל על ונוסעיה, ולפיכך על המדינה לשאת בעלויות הכרוכות בהתמודדות עם הסיכון. בפועל, אל על נוטלת חלק נכבד בהוצאות הביטחון, המהוות אבן רחיים על צווארה כחברה עסקית.

המדינה מפלה לרעה את אל על ביחס לכלל אזרחיה, יחידים או תאגידים, אשר היא נושאת בעלויות ביטחונם.

השנים החולפות לימדו את כולנו כי הטרור אינו נחלתה של חברת תעופה זו או אחרת. סיכון הטרור, וההתמודדות עמו, הנם אחריותה הבלעדית של המדינה וכך צריך להתייחס אליהם.

אל על הוכיחה כי בעת חירום היא פועלת כדי לדאוג לאזרחי ישראל. האירועים האחרונים במומבאי, בנגקוק וגיאורגיה, כמו גם הסיוע בעת הלחימה בדרום, הוכיחו מעל ומעבר את נאמנותה של אל על לעם ישראל. מול אלה בוחרת המדינה להביט מהצד על חברות התעופה הישראליות ואף להטיל עליהן מגבלות, תוך התעלמות מחשיבות קיומה של תעופה ישראלית יציבה ואיתנה.