$
השראה

סדרת השראה: המטרה - להמציא את הגלגל מחדש

המשימה שהוטלה על מהנדסי הפיתוח של אינפיניטי היתה לתכנן את המכונית המושלמת. במקום לחשוב על משהו חדש, הם בחרו "לאמץ" את כל התכונות הטובות של המתחרים. את המחיר שילמו 60 מכוניות יוקרה, שפורקו לגורמים, בורג אחרי בורג. האם השלם גדול מסך כל חלקיו?

ליאור גוטמן, פרובנס 10:0815.01.09

50 עובדי מרכז הפיתוח של ניסאן בז'נבה ראו אותן מגיעות בזו אחר זו: 60 מכוניות יוקרה, כולל דגמים מובחרים של ב.מ.וו, מרצדס ולקסוס. הם קיבלו את המפתחות, ויצאו לדרך. הם נהגו בהן במשך כמה ימים, על כבישים מסוגים שונים, בכמה מדינות. קורעים את הגיר, בודקים את היכולות. ואז הכניסו אותן למוסך ופירקו אותן לגורמים. גלגל אחרי גלגל, בוכנה אחרי בוכנה, בורג אחרי בורג. משחטת רכב ענקית.

 

הגדרת המשימה היתה ברורה: ליצור את המכונית המושלמת, להמציא מחדש את עולם מכוניות היוקרה, ובעצם לרענן את מותג הפרימיום של ניסאן, אינפיניטי.

  

אינפיניטי FX50 אינפיניטי FX50

 

זאת דרישה יומרנית. המכוניות כבר הומצאו, השתכללו, עוצבו מחדש. כמו כל רעיון טוב, המכונית נולדה כהברקה, מחשבה מקורית ופורצת דרך, ואז התגלגלה להפקה, לסדרת כללים קבועים שממוחזרים שוב ושוב ללא מעוף. קשה לעצור את הסחף הזה: אם המוצר עובד, אם יש קונים, אם כולם מרוצים, למה להשקיע זמן, מאמץ וכסף כדי להמציא אותו מחדש? ואיך לעזאזל אפשר להמציא מחדש משהו שעובד מצוין?

 

ובכל זאת, זה מה שניסו לעשות בניסאן. דווקא ניסאן, שמתמחה במכוניות פונקציונליות, החליטה שהיא יכולה להמציא מחדש את הגלגל.

 

חלום רטוב של חובבי רכב

 

המחשבה הראשונה על בריאה מחדש אומרת: שכחו את כל מה שידעתם, והתחילו מאפס. השתחררו מקבעונות, התפרעו, תנו לראש להשתולל. אל תסתכלו על המוצרים הקיימים, דמיינו עולם שבו הם אינם קיימים.

 

באינפינטי חשבו אחרת: מבחינתם, הבריאה־מחדש המושלמת היא העתקת כל היתרונות של המוצרים הקיימים, וסילוק כל הבעיות שלהם. במקום לשקוע בדמיונות בחדר השרטוט, הם הלכו על הטכני - והגשימו חלום רטוב של חובבי רכב. "נהגנו בכל המתחרות שלנו, ובחרנו איזו תכונה אנחנו אוהבים בכל מכונית", מספר סיימון היל, מהנדס בצוות הפיתוח, ולא מפסיק לחייך. "לאחר מכן התכנסו כל מהנדסי הרכב כדי להחליט יחד איזו תכונה לקחת מכל דגם ואיזו תכונה לא לאמץ.

 

"כך, לדוגמה, דגמי ב.מ.וו שנבחנו - סדרה 3 או 5 - התגלו כמכוניות נהיגה טובות כל עוד הכביש סלול באיכות גבוהה, כמו בגרמניה. בכביש משובש, לעומת זאת, הנהיגה קופצנית ולא נוחה, והמתלים בועטים בך. זאת הסיבה שמהלך המתלים של מכוניות אינפיניטי ארוך יחסית, כדי לשמור על נוחות נסיעה טובה. כמו כן, הב.מ.וו 'אדג'ית', עצבנית יותר במהירויות גבוהות, מה שמביא את נהג המכונית להשקיע מאמץ רב כדי לשמור על נתיב הנסיעה בכביש המהיר. מרצדס CLK, לעומת זאת, השאירה עלינו רושם טוב. מבחינת אחיזת הכביש, נוחות הנסיעה ואיכות המוצר מדובר במכונית מאוזנת, עם שילוב תכונות שרצינו ליצור גם באינפיניטי".

 

ואז הגיע שלב הפירוק, "כדי להבין איך זה עובד מבפנים. הגענו עד רמת הבורג. בחנו את סוג החומרים שבהם השתמשו בכל דגם, את איכות וצורת ההרכבה, כדי להבין מה מייצר את התכונות שאהבנו ואת אלה שלא. למדנו, למשל, את הגיאומטריה של המתלים, שאחראית על האיזון בין נוחות הנסיעה לאחיזת הכביש".

 

ומה עשיתם עם כל המכוניות האלה?

"בסוף הרכבנו אותן חזרה ומכרנו אותן לקהל הרחב".

 

היסטוריה של המצאות

 

כמעט ארבע שנים אחרי השלב הכיפי ההוא, אינפינטי עדיין גורמת להיל אושר. הוא עומד בחצר של מנזר Le Couvent des Minimes בחבל פרובנס שבצרפת, בוחן את העננים שמתקבצים מעל ראשו. הגשם לא מפסיק לרדת כבר יומיים, מבריק את ההרים הירוקים מסביב. אבל להיל לא אכפת מהטפטוף; המהנדס הבריטי מתעלם ממנו בנימוס. דבר לא פוגם בגאווה הטווסית שבה הוא מסתובב בין המכוניות בחצר המנזר כמו אב גאה שמעלה את בנו לתורה. זאת ההשקה החגיגית של אינפיניטי, וחברי צוות הפיתוח לא מתביישים להשוויץ. לעזאזל הטפטוף, לעזאזל המשבר הכלכלי.

 

מבחינות מסוימות, המפתחים הגאים של אינפיניטי תופסים את עצמם כחוליות נוספות בשרשרת היסטורית מפוארת של ממציאים. המכונית הראשונה, אם אפשר לכנות אותה כך, היתה למעשה תלת־אופן שעליו הולבש מנוע קיטור. מין יצור שאינו זקוק למספוא כדי להעביר את היום אבל מסוגל לנוע עצמאית במהירות מסחררת של 4 קילומטרים בשעה. ההכלאה הזאת היתה, בסוף המאה ה־18, המצאה פנומנלית, תוצר של מחשבה מקורית ואמיצה ושל שילוב הטכנולוגיות העדכניות ביותר. בהקבלה לימינו, זה כמו לשדך מנוע של כור אטומי לרחפת ואז לקרוא לזה כלי תחבורה עממי.

 

המכונית המודרנית כפי שאנו מכירים אותה היום נולדה רק מאה שנים אחר כך. שני ממציאים גרמנים, שלא ידעו זה על עבודתו של זה, השתילו מנוע בערה פנימית בשלדת מתכת, ויצאו לסיבוב דאווין ברחבי העיר. לאחד קראו גוטליב דיימלר, לשני קראו קארל בנץ. האגדה האורבנית מספרת, אגב, שההמצאה החדשה הרשימה את הסובבים אבל הפחידה את בנץ, שמיהר להפקיד את מפתחות הפלא ההנדסי בידי אשתו, לצמיתות.

 

אינפיניטי מבפנים אינפיניטי מבפנים

 

קפיצת הדרך הבאה התרחשה בתחילת המאה ה־20, כשמהנדס ונהג מירוצים חובב ששמו הנרי פורד העלה את המכוניות על מכונות בשיטת הסרט הנע. ב־1916 הוקמה גם ג'נרל מוטורס, ותעשיית הרכב ההמונית יצאה לדרך. רעיונות טובים המשיכו לצוץ, אבל הענף שנולד במוחם של גאונים נכנע לפס הייצור. המכוניות נהפכו מיצירה מלאת שאר רוח, בתפר שבין הנדסה לאמנות, למוצר סדרתי מכני וחסר נשמה. רובוטים החליפו את חרשי המתכת, מהנדסים קפדנים החליפו את הממציאים הרב־תחומיים, והתוצרים החלו להזכיר ארוחה מחוממת במיקרוגל: זה אולי פונקציונלי ומשביע, אבל יש לזה טעם וריח של פלסטיק.

 

מכוניות היוקרה נשארו לאורך השנים אי של איכות גם במובן הזה: חלק מהרכיבים של רולס רויס, בנטלי ואפילו פרארי נבחרו בקפידה או נוצרו ידנית. אבל המכוניות האלה היו יקרות מאוד והדיפו ניחוח מסוים מאוד. בניסאן החליטו להילחם גם בזה, ואמרו די לפלצנות הידנית. זה לא אומר, כמובן, שהדגמים החדשים של אינפיניטי לא מדיפים את אותו ניחוח, במחיר מציאה של 700-350 אלף שקל.

 

מיתוג זן, עיצוב קודר

 

אחרי כמעט 20 שנה שבהן מכרה את הדגמים הקודמים בארצות הברית, בניסאן החליטו לכוון את המכונית החדשה קודם כל לקהל האירופי, זה שתופס את מקדם ה"שופוני יא נאס" בעיקר כגסות רוח וחוסר טעם. לכן ההשקה מתנהלת במנזר פרובנסי. לכן דוברי החברה מבטיחים להביא את הבודהיזם לאירופה. לכן תפיסת העולם שמנסים למכור דוגלת בכך ש"מוטב לטייל מאשר לנסוע". לכן המסרים העיקריים מתיימרים לזן, בנוסח "מתן חופש לבצע החלטות עצמאיות", "הנאה בכל מצב, בין אם בעל המכונית אוחז בהגה או יושב מאחור" ומשפט המפתח האניגמטי "הענקת חוויה של ייחודיות מתגמלת". "רצינו ליצור מותג ייחודי שנותן הרגשה של שלמות, ולכן כיוונו את המכוניות לקהל האירופי", אומר היל.

 

סיימון היל, מהנדס הפיתוח של אינפיניטי סיימון היל, מהנדס הפיתוח של אינפיניטי

לאמריקאים לא צריך למכור שלמות, צריך למכור להם רעש. הדגמים המומצאים־מחדש של אינפיניטי הושקו באחרונה גם בארצות הברית, אבל הם שונים. ניקולס צ'אן, מנהל אינפיניטי אירופה, מסביר שהשלמות היתה היעד גם ביצירת ההבדלים בין הדגמים האמריקאיים לאירופיים. "ישנם דגמים שאולי נראים זהים, במבט חיצוני, אבל במעבר מאמריקה לאירופה הם עברו מאות שינויים", אומר צ'אן, ש"בנזין זורם בעורקיו", כדבריו. חלק מהשינויים, הוא מסביר, מתבקשים - כגון החלפת מצאי המנועים, כדי שיעמדו בתקנות זיהום האוויר האירופיות, החמורות מאלו בארה"ב. שינויים אחרים אזוטריים הרבה יותר: "בדגם הסאלון G37, לדוגמה, נעשו כ־500 שינויים, שכללו בין השאר גם החלפה של הגומי במגבי המכונית, שיתאים יותר לאירופה".

 

לא בטוח שעל ה"שופוני" ויתרו מספיק במעבר מארה"ב לאירופה. הדגמים החדשים של איניפיניטי אולי לא צעקניים, אבל הם בהחלט נוצצים. בפנים, לעומת זאת, המכוניות נראות כמו אירופה של ימי הביניים: שחורות וקודרות.

למה ההידור החיצוני לא ניכר גם בתא הנוסעים?

 

היל: "ההבדלים בדרישות השווקים גרמו לנו לשנות את מבנה המכוניות. הלקוחות האמריקאים מעדיפים את השואו־אוף, את המגע היוקרתי והנוצץ בכל מצב. הקהל האירופי מאופק יותר, ולכן חלק מהמכוניות אינן מנקרות עיניים מבחינת צבעי תא הנוסעים או השימוש בכרום ואלומיניום".

 

לא חיקוי, השראה

 

הלקוחות האירופים לא מכירים את אינפיניטי. את הקהל באמריקה החברה כבר יצרה, אבל הכניסה לשוק האירופי, שאוהב את היוקרה שלו עם מסורת אצילית, מסובכת הרבה יותר. לכן ביקשו המהנדסים ללמוד את מה שהם יכולים ללמוד ממרצדס וב.מ.וו, אבל לשמור על ייחוד. "המטרה המוצהרת היא לא לחקות את מרצדס וב.מ.וו", אומר היל.

 

טויוטה, חברה יפנית אחרת, כבר עשתה סיבוב כזה, והצליחה להחדיר לאירופה את מותג היוקרה לקסוס. אבל היל מאבד כל נימוס קולגיאלי כשאני שואל אותו אם החדירה של טויוטה היא המודל של ניסאן. "הייצור וההרכבה של לקסוס איכותיים ביותר, ואולם הנהיגה עצמה לא נוחה או טובה", הוא אומר. "המכוניות שלהם משעממות ולא מלהיבות. הם לא יכולים לקחת סיכון בשוק הרכב ולכן הם הולכים על בטוח בבניית המכוניות. מכוניות אינפיניטי, לעומת זאת, ליניאריות, כאלה שקל לחיות איתן ביומיום. בכוונה ברחנו מבניית רכבי אקסטרים, כדי שנהג המכונית יוכל לנהוג בהן מהר ובטוח גם בתנאים קיצוניים, אבל גם בדרך לעבודה".

 

ליניארית ככל שתהיה, קצת תמוה להשיק מכונית יוקרה בימי משבר. תעשיית הרכב העולמית קורסת, יש פחות קונים למכוניות רגילות, אלה שעוד יש להם כסף נפטרים בינתיים ממטוסי המנהלים. המשבר פרץ במלוא עוזו רגע לפני ההשקה של אינפיניטי, אבל בחברה החליטו להמשיך כמתוכנן. "המכוניות החלו להימכר באוקטובר האחרון", מספר היל, "זו אמנם לא תקופה אידיאלית להשיק מכונית יוקרה, אולם עלות ההשקעה מסתכמת בעשרות מיליוני יורו, כך שהחלטנו לא לחכות עם זה".

 

ובכל זאת, ציפיות החברה למכירות ברחבי העולם בשנה הקרובה אינן גבוהות; גם בגשם של פרובנס רואים את תקרת הזכוכית של המשבר. מה שכן, רעש המנוע החדש של דגם ה־FX50S נשמע נפלא בכל מצב, לא משנה מה עשה המדד. בימים של דיכאון פיננסי, גם את ההתרגשות מרעשי מנוע שווה לברוא מחדש.

בטל שלח
    לכל התגובות
    x