מי ישפוט את המשבר?

המשבר הכלכלי העולמי ממקד בחודשים האחרונים את תשומת לב העולם המשפטי והעסקי בעבודתם של השופטים הכלכליים, שידיהם עמוסות עבודה בימים אלה של פירוקים, פשיטות רגל וכינוסי נכסים. לאותם שופטים מומחים, שבימים כתיקונם נותרים בדרך כלל הרחק מאור הזרקורים, מזמנת התקופה מעין עדנה עצובה - המעוררת שוב מחשבות על הצורך להקים בישראל בית משפט כלכלי, שכל התמחותו תהיה בעולם המסחרי.

ואכן, לאחר כמה שנים שבהן הנושא עלה וירד מסדר היום הציבורי היו אלה יו"ר רשות ניירות ערך זוהר גושן ומנכ"ל משרד האוצר ירום אריאב (בתפקידו כראש ועדת אריאב) שהעלו באמצע השנה שעברה את הנושא לדיון בפני המערכת המשפטית. השניים אף ניהלו מפגשים בעניין הקמת בית משפט כלכלי מרכזי עם שר המשפטים דניאל פרידמן, מנהל בתי המשפט משה גל, ונשיאת בית המשפט העליון דורית ביניש.

בינתיים, עד שיוזמה כזו תצא אולי לפועל, מכהן בכל אחד מבתי המשפט המחוזיים ברחבי הארץ "שופט כלכלי", שאף כי לא תמיד יש לו רקע כלכלי רשמי, הרי שניסיונו המעשי בטיפול בתיקים כלכליים במשך השנים הביא אותו למעמד של מעין מומחה בתחום. המאגר הראשוני של שופטים לבית משפט כלכלי מרכזי עתיד לצאת מהם.

הרבה מעל כל האחרים מתבלטת סגנית נשיא בית המשפט המחוזי בתל אביב, השופטת ורדה אלשיך, שמאז 2002 משמשת כשופטת הפירוקים של בית המשפט התל אביבי - שמטבע הדברים מנקז אליו את מרבית התיקים הכבדים בתחום. לאורך הקריירה שלה חלשה אלשיך על כמעט כל תיקי הפירוקים הגדולים, וכמה עורכי דין שהפכו לשם דבר בתחום חייבים לה לפחות חלק מהצלחתם המקצועית.

לצדה של אלשיך יושבים לא מעט שופטים אחרים, אלמונים יחסית, שעוסקים גם הם בתחום והופכים בחודשים האחרונים ליותר ויותר עמוסים, בשעה שהם נדרשים לטפל בלא מעט קריסות של חברות ברחבי הארץ.

"כלכליסט" פנה בשבועות האחרונים לעורכי דין מסחריים בכירים וביקש מהם לסמן את מועמדיהם המובילים לבית המשפט הכלכלי, אם וכאשר יוחלט להקימו. המועמדות שעליהן שררה תמימות דעים היו השופטות העוסקות בדיני חדלות פירעון ופירוקים - אלשיך, השופטת דניה קרת מהמחוזי של תל אביב, נשיאת בית המשפט המחוזי בחיפה בלהה גילאור, ושופטת בית המשפט המחוזי בבאר שבע שרה דברת - שכל עורכי הדין שעמם דיבר "כלכליסט" הסכימו כי הן מגלות הבנה ובקיאות בנושאים הכלכליים. לצדן העלו עורכי הדין את שמותיהם של כמה שופטים אחרים, בהם ה"כוכב העולה מנצרת" השופט עאטף עיילבוני, אנשי אקדמיה ועובדת ציבור לשעבר.

ורדה אלשיך: אשת הברזל

השופטת ורדה אלשיך נחשבת כאמור למנוסה שבין שופטות הפירוקים. העובדה שמרבית הפעילות העסקית בישראל נעשית במרכז הארץ, בשילוב עם הטמפרמנט הייחודי של אלשיך, הפכו אותה תוך זמן קצר לדמות מוכרת ומתוקשרת, שזכתה בפי עורכי הדין המופיעים בפניה לכינוי "מלכת הפירוקים".

השופטת אלשיך החלה את קריירת השפיטה שלה ב־1978, לאחר כשש שנים בתפקיד סגנית פרקליט מחוז תל אביב. ב־1995 מונתה לשופטת בבית המשפט המחוזי בתל אביב, וב־2006 מונתה לסגנית הנשיא.

אלשיך נחשבת לשופטת נוקשה ופורמליסטית שאינה נוטה להתפשר, ואף הוגדרה בעבר "אשת הברזל" של בית

בלה גילאור. נשיאת ביהמ"ש המחוזי בחיפהצילום: אלעד גרשגורן

המשפט. היא בעלת גישה נוקשה מאוד בכל הנוגע לתרומת בעלי שליטה במהלך הקפאת הליכים של חברה, ובעיקר כלפי איחורים בהגשות תביעות חוב על ידי נושים. עורכי דין המופיעים בפניה סובלים לעתים קרובות מלשונה החריפה והחדה מאוד, והיא ידועה כמי שאינה מגלה סבלנות למה שנראה בעיניה כחוסר מקצועיות.

תיקים בולטים: הבנק למסחר, קלאבמרקט, מוליכי תבל, המשביר לצרכן, והקפאת הליכים של מילומור.

דניה קרת־מאיר: קרת הרוח

השופטת דניה קרת־מאיר אחראית על תחום כינוס הנכסים בבית המשפט המחוזי בתל אביב. בין השנים 1981 ל־1992 שימשה היועצת המשפטית של הבורסה לניירות ערך, וב־2002 מונתה לכהונה כשופטת במחוזי של תל אביב. במשך השנים נבחרה לסייע לאלשיך בתחום הפירוקים, ושתיהן הן כיום השופטות היחידות שעוסקות בתחום זה בתל אביב.

רבים מעורכי הדין שהתראיינו לכתבה זו ציינו את המזג הנוח והמאופק שקרת־מאיר, ילידת שוויץ, מביאה לדיונים באולמה.

תיקים בולטים: קבוצת גלקסו בבעלות גד זאבי, מוליכי תבל, אוסיף, חברת הבנייה א.צ ברנוביץ' ובניו.

מיכל אגמון־גונן: לא קונבנציונלית

שם נוסף ששב ועלה בבדיקת "כלכליסט" הוא שמה של שופטת בית המשפט המחוזי בתל אביב מיכל אגמון־גונן, שהוגדרה על ידי לא מעט עורכי דין בתחום כ"מצוינת".

אגמון־גונן מונתה לשופטת במחוזי ביוני 2007, לאחר כעשר שנים בתפקיד רשמת בית המשפט העליון. היא נחשבת לשופטת עצמאית מאוד ולא קונבציונלית, שהספיקה להתבטא נגד הנהלת בתי המשפט, הפרקליטות והמשטרה.

אגמון החלה את הקריירה המשפטית שלה בהנפקות ותשקיפים במשרד עורכי הדין הירושלמי אברמזון. מאוחר יותר, כאשר שימשה כרשמת בית המשפט וכעוזרת המשפטית של הנשיא דאז אהרן ברק, נודעה בחיכוכיה עם עובדי בית המשפט בעקבות שינויים מינהליים שיזמה בעבודת בית המשפט. אגמון־גונן גם עבדה לצדה של השופטת דידי לחמן־מסר בוועדה שניסחה את הצעת חוק החברות החדש.

מחוץ לביהמ"ש: אירית חביב סגל. מרצה לדיני תאגידים באונ' ת"אצילום: עמית שעל

תיקים בולטים

בלהה גילאור ושרה דברת: בפריפריה רחומים יותר

גם בין מעט השופטים העוסקים בפירוקים מתגלים הבדלי גישה מהותיים כלפי בעיות העולות בתיקים הנידונים בפניהם. כך, לדוגמה, מוסכם על כל העוסקים בתחום כי נשיאת בית המשפט המחוזי בחיפה בלהה גילאור, ושופטת בית המשפט המחוזי בבאר שבע שרה דברת, מגלות גמישות רבה בהענקת זמן נוסף לנושים להגיש תביעות חוב שמאחרות את המועד.

לעתים קרובות משתמשות השתיים בכלים כמו עקרון תום הלב כדי "לעקם" את המועד הקבוע בחוק - שישה חודשים מיום מתן צו הפירוק. עורכי דין המתמחים בתחום העלו השערה כי בפריפריה ישנה יותר רגישות לפושטי רגל וחוש הרחמים עובד שעות נוספות, בין היתר מכיוון שהמקרים בפריפריה קשים יותר ומרבים יותר לעסוק בחברות ועובדים חלשים. או כפי שהגדיר זאת עורך דין בכיר: "בפריפריה המסכנים הם יותר מסכנים".

תיקים בולטים:

בלהה גילאור - חברת תעשיות־אלקטרוכימיות, דחיית תביעה בגין רשלנות מקצועית בסכום של 23 מיליון שקל שהגיש בנק דיסקונט נגד משרד רואי החשבון בבלי ברוידא, אריגי מצובה.

שרה דברת - תשלובת דנהיל, עיר הבה"דים, קבוצת לב אופיר וחברת דור דון תעשיות פיתוח.

עאטף עיילבוני: הכוכב העולה

השופט עאטף עיילבוני מבית המשפט המחוזי בנצרת כמעט שאינו מוכר לתקשורת, בגלל מיעוט החברות המתדיינות בבית המשפט בנצרת, אך עורכי דין שהופיעו באולמו מעידים כי מדובר בשופט שמגלה בקיאות כלכלית רבה, בעל מזג שיפוטי ו"ראש פתוח". אחדים מהם מתארים אותו כ"כוכב עולה" בתחום המשפט הכלכלי.

דידי לחמן-מסר. לשעבר המשנה ליועמ"ש בתחום הכלכליצילום: יעל צור

עיילבוני מונה באוגוסט 2000 לכהונת שופט שלום במחוז הצפון, וביולי 2007 מונה לרשם ושופט בפועל בבית המשפט המחוזי בנצרת.

תיקים בולטים: הפרטת קיבוץ בית זרע, כינוס נכסים של חברת ספן.

אוריאל פרוקצ'יה ואירית חביב־סגל: נציגי האקדמיה

פרופ' אוריאל פרוקצ'יה, מחלוצי הגישה הכלכלית למשפט בישראל, פרש ב־2003 מהאוניברסיטה העברית לאחר כארבעה עשורים, וכיום הוא עומד בראש תכנית התואר השני במשפטים במרכז הבינתחומי בהרצליה. במקביל עוסק פרוקצ'יה במתן ייעוץ וחוות דעת בתחום דיני החברות. אם בית המשפט הכלכלי יכלול בין שופטיו נציגים מהאקדמיה, הרי שפרוקצ'יה יהיה מועמד טבעי לתפקיד.

פרוקצ'יה הוא מבכירי המשפטנים בתחום דיני החברות בארץ, והוא שכתב את טיוטת חוק החברות החדש. הוא נודע בביקורת שהעביר על ההבנה הכלכלית המועטה של שופטי בית המשפט העליון.

ד"ר אירית חביב־סגל, מומחית בדיני תאגידים ומרצה באוניברסיטת תל אביב, נחשבת עם פרוקצ'יה לכותבת הספרים החשובים בתחום דיני החברות מאז חקיקת החוק החדש (שנכנס לתוקף בשנת 2000). בין התבטאויותיה הבולטות היא ביקורת שמתחה על שיטת הדירקטורים החיצוניים בארץ, שלדבריה נחלה כישלון חרוץ, ולמעשה הפכו הדירקטורים ממבקרים חיצוניים למעין מבקרים פנימיים של החברה.

נקודת מחלוקת עיקרית בין פרוקצ'יה לחביב־סגל: הגישו חוות דעת נוגדות בעניין נצבא ובעניין צינומטל. עיקר המחלוקת היתה על הרוב הדרוש לאישור עסקאות בעלי עניין והגדרת "בעלי עניין".

דידי לחמן־מסר: ממשרד היועץ

אחד השמות החמים ב"בורסת השמות" שהעלו עורכי הדין המרואיינים הוא שמה של דידי לחמן־מסר, לשעבר המשנה ליועץ המשפטי לממשלה בתחום הכלכלי־פיסקלי. במסגרת תפקידה היתה לחמן־מסר מעורבת בכל תחומי המשפט הכלכלי השונים ומעורבת בגיבוש חוק החברות החדש ובתיקונים לפקודת פשיטת הרגל בנושא הפטור לחייבים חסרי אמצעים.

בשנה שעברה פרשה לחמן־מסר מתפקידה כמשנה ליועץ המשפטי לממשלה.