$
אביה ספיבק
צילום: מאיר אזולאי
אביה ספיבק כותב מאמרים בכלכליסט פרופ' לכלכלה, לשעבר משנה לנגיד בנק ישראל לכל הטורים של אביה ספיבק כותב מאמרים בכלכליסט

במת כלכליסט: עוד נשלם על המלחמה הזו

עפ"י מלחמת לבנון השנייה, העלות הכוללת ליום לחימה, כולל נזקים לעורף, היא כ-250 מיליון שקל. העלות האמיתית תיבחן בטווח הארוך

אביה ספיבק 07:0906.01.09

כמה תעלה לנו המלחמה בעזה? נכון לעכשיו, קשה לדעת כמה זמן היא תימשך ובאיזו אינטנסיביות. עם זאת, התקדים הלבנוני יכול להציב לנו אמת מידה כללית, כי מבחינות רבות, עזה היא לבנון בקטן.

 

העלות הכוללת של מלחמת לבנון השנייה לצבא היתה 8.2 מיליארד שקל, שנפרסו על פני שלוש

שנים (העלות הכוללת לאוצר המדינה, כולל נזקי המלחמה, היתה כ־12 מיליארד שקל). אם נחלק סכום זה ב־33 ימי מלחמה, נקבל עלות של 250 מיליון שקל ליום. כיוון שסדרי הגודל בעזה קטנים במידה ניכרת לעומת לבנון, האומדנים שנמסרים בתקשורת, שנעים סביב 80-100 מיליון שקל ליום, נשמעים סבירים מאוד.

 

מבצע שאורכו 20-15 יום יעלה לפי חשבון זה כמיליארד וחצי שקל, מתקציב ביטחון של כ־50 מיליארד שקל. מיליארד וחצי שקל ואפילו 2 מיליארד שקל הם פחות מההורדה במס הכנסה ובמס החברות שמתוכננת בתקציב 2009, שאמורה להיות בסכום של 3 מיליארד שקל. אבל בתקציב מתוח ממילא, בגלל ירידה בהכנסות ובהוצאות הנוספות שגוררת ההאטה הכלכלית, סכום זה אינו זניח. עם זאת, לעומת מלחמות ישראל הקודמות, זהו מבצע לא יקר מבחינה כספית.

 

להתחשב גם בעלויות לטווח הארוך

 

ומה באשר לעלויות של הפגיעה בכלכלת דרום הארץ? אין להקל ראש בפגיעה בתושבי הדרום. לתעשיין, לנותן השירותים הדרומי או למכללת ספיר, ההפרעה בשגרה של ייצור, מסחר והוראה בוודאי עלולה להיות קשה, אבל במונחים מאקרו־כלכליים הפגיעה הצפויה אינה משמעותית.

 

בזמן מלחמת לבנון השנייה צפה האוצר פגיעה בצמיחה בשיעור של 1.5% במונחי תוצר, ובנק ישראל צפה ירידה של 0.9%. בסופו של דבר העריך בנק ישראל את הפגיעה ב־0.5% בלבד, ושנת 2006 כולה הסתיימה בצמיחה מכובדת של 5.1% בתוצר (שיעור הפגיעה בתוצר הוא כמובן אומדן בלבד, שכן קשה להוכיח או להפריך את הטענה שלולא המלחמה, היתה הצמיחה ב־2006 מגיעה ל־5.6%). באזור הדרום יש פחות אוכלוסייה מאשר בצפון הארץ, והוא אינו נסמך על תיירות. לכן הפגיעה הצפויה בו קטנה יותר.

 

על פניו, אם כן, נראה שאפשר להמשיך לנהל מלחמות בלי לפגוע מאוד בכלכלה. אבל זו מסקנה שגויה, שאינה מביאה בחשבון עלויות ארוכות טווח וניסיון עבר. באשר לניסיון העבר - האינתיפאדה השנייה ב־2002 היתה גורם של ממש בכניסת המשק למיתון חריף, ובנק ישראל העריך שהמהומות גרמו לאובדן של 3%-3.8% תוצר ב־2002, שהסתיימה בצמיחה שלילית של 1%. עוד נתון היסטורי - הכפלת גודל הצבא אחרי מלחמת יום כיפור, בלי שום התייחסות להשלכות הכלכליות של המהלך, היתה אחד מגורמי היסוד של התהליך האינפלציוני שגרם לנזקים כלכליים קשים במדינה.

 

תקציב הביטחון הולך ותופח

 

באשר לעלויות ארוכות טווח, כדאי לשים לב ללקחי מלחמת לבנון השנייה. בעקבות מלחמה זו הסיקו מקבלי ההחלטות שלא ניתן עוד להקטין את תקציב הביטחון. עד מלחמה זו היתה ההנחה השגורה שבכל שנה אפשר לקצץ מתקציב הביטחון סכום שינוע בין מיליארד שקל ל־2 מיליארד שקל. אחרי המלחמה הוחלט על מסלול עלייה של כמעט מיליארד שקל בשנה לתקציב הביטחון בעשור הקרוב. אלו הם כמה מיליארדי שקלים שחסרים מדי שנה בתקציבי החינוך, ההשכלה הגבוהה, התשתיות וקצבאות הילדים.

 

האם בכל זאת אפשר לקיים כלכלה משגשגת בלי שלום ועם תקציב ביטחון כה גדול? זו כנראה עדיין סוגיה פתוחה. העובדות הן שהמשק הישראלי צמח יפה בשנים האחרונות, צמיחה שנתמכה על ידי יבוא הון גדול מחו"ל.

 

אבל דבר אחד ברור מניסיון העבר - חוסר איזון גמור בין הצד הביטחוני לבין הצד הכלכלי יכול להוביל לאסונות כלכליים. יש גבול הוצאה שאסור שתקציב הביטחון יחצה. כפי שראינו, מלחמה זו אינה מקרבת אותו לגבול זה.

 

הכותב הוא פרופ' לכלכלה באוניברסיטת בן־גוריון, עמית בכיר במכון ון ליר בירושלים ולשעבר המשנה לנגיד בנק ישראל

 

בטל שלח
    לכל התגובות
    x