התערבות ממשלתית ללא סיכון מוסרי במשבר

האוצר הודיע על תוכנית לתמיכה בבנקים - למעשה בבעלי המניות שלהם - באמצעות ערבויות לגיוסי ההון, כאשר לא ברורה התמורה לציבור מסבסוד זה של בעלי המניות.

הממשל האמריקאי העביר בחודשים האחרונים למעלה מ-300 מיליארד דולר כספי ציבור למוסדות פיננסיים ולבעלי ההון ללא כל תמורה מהותית. כספים אלו נעלמו ב"חור שחור" בנקאי, כמעט ללא כל השפעה על הכלכלה הריאלית הממשיכה להידרדר למשבר עמוק והבנקים האמריקאים אף מסרבים לדווח על השימושים בכספים אלו.

תוכניות אלו מאפיינות את התפיסה הכלכלית החדשה - מדינת סעד לתאגידים ולבעלי ההון. אבל אפשר לפעול בדרך אחרת, יעילה ובעיקר מוסרית יותר כפי שפעלו בנורבגיה בתחילת שנת 1990, אז הולאמו שלושת הבנקים הגדולים.

משבר קלאסי עם האיפיונים הבאים:

• דה-רגולציה וליברליזציה של המערכת הבנקאית והכלכלה התחילו את מחזור הצמיחה

• מדיניות מקרו-כלכלית שהייתה במהותה פרו-מחזורית

• צמיחה חזקה מאוד בהיקף ההלוואות שנתנו הבנקים

• הקטנה והקלות ברגולציה הפיננסית

• הקטנה בהיקף הבקרה והאכיפה

בבסיס הפתרון הנורבגי למשבר היו ארבעה עקרונות עיקריים:

• פתרונות במסגרת השוק הפרטי נבדקו ונוסו לפני התערבות הממשלה.

• בעלי המניות היו הראשונים לשאת בהפסדים. הון המניות של הבנקים אופס לפני סיכון של כספי ציבור.

• הממשלה פעלה במהירות למניעת התפשטות המשבר אבל לא נתנה ערבות כוללת לחובות הבנקים.

• תמיכה כספית ניתנה למוסדות פיננסיים שהיו בקשיי נזילות ובלבד שלא יהיו בסכנת פשיטת רגל.

פתרונות פרטיים

פתרונות של השוק הפרטי בוצעו באמצעות קרנות הערבות של הבנקים (banks guarantee funds). קרנות אלו היו פעילות בשלבים הראשונים של המשבר אבל לא היה בכוחן להתמודד עם העמקת המשבר, לקראת סוף 1990, כאשר הבנקים הגדולים החלו לעמוד בפני בעיות קשות. בנוסף, נעשו מאמצים למשוך משקיעים פרטיים כולל משקיעים זרים, אולם מאמצים אלו כשלו. רק אז הממשלה החלה להתערב באופן אקטיבי במשבר באמצעות הזרמת כספים לבנקים.

תנאים מגבילים לפעילות הבנקים

הממשלה התחייבה להשקיע כספים לבנקים, רק לאחר שהבטיחה כי ההפסדים שלהם מהלוואות גרועות, על פי מיטב ההערכות, יופחתו מההון העצמי שלהם. בעלי המניות של הבנקים הוכרחו לשאת בהפסדים לפני שכספי הציבור נכנסו לתמונה. נקודה זו היתה הכרחית לקבלת התמיכה הציבורית והפוליטית לפעולת ההצלה. בנוסף, תנאים מגבילים לפעילות הבנקים נלוו לכל תמיכה פיננסית ממשלתית, ובכלל זה החלפת הדירקטוריונים וההנהלה הבכירה. כספי ציבור לא נתנו כארוחת חינם לבנקים, ופעילותיהם הוגבלו כדי שלא לתת להם יתרון לא הוגן על מתחריהם.

הממשלה לא נתנה ערבות כוללת לחובות הבנק

כאשר המשבר הפך למשבר מערכתי, הממשלה פעלה במהירות למניעת התפשטותו אבל לא נתנה ערבות כוללת blanket guarantee לחובות הבנקים. עם זאת, בסוף 1991, משרד האוצר הנורבגי הודיע שהממשלה תנקוט בצעדים הנדרשים להבטיח את האמון במערכת הבנקאית הנורבגית, והבנק המרכזי הנורבגי הודיע שהוא יבטיח את אספקת הנזילות הנדרשת למערכת הבנקאית. לא נתנו כל ערבויות להצלת בנקים ספציפיים, או להצלת בעלי החוב של הבנקים. נציין שבנורבגיה, בזמן המשבר, לא היתה ערבות ממשלתית לכספי המפקידים בבנקים, ולמרות זאת הם קיבלו את מלוא הפקדותיהם. לאחר המשבר חוקק חוק המבטיח את כספי המפקידים בבנקים.

תמיכה כספית למוסדות פיננסיים הנמצאים בקשיי נזילות

הבנק המרכזי הנורבגי פעל בצורה אקטיבית כמלווה האחרון. הבנק שמר על העיקרון הקלאסי של הלוואה רק למוסדות בקשיי נזילות שלא היו בפשיטת רגל. בשלב הראשון, הבנק המרכזי הלווה כספים לצורכי נזילות למספר בנקים בינוניים קטנים. רוב ההלוואות נתנו בריבית שוק. בשלב השני בו המשבר הפך למשבר מערכתי, הבנק המרכזי הלווה כספים למוסדות בקשיי נזילות, אלה שמצבם הבסיסי היה סביר, ואילו קרן ממשלתית נתנה תמיכה למוסדות שהיו במצב קשה יותר.

משבר הבנקאות בנורבגיה נפתר במחיר קטן למשלם המסים, וללא סיכון מוסרי עתידי.

להלן מספר לקחים:

• התמקדות בהצלת המערכת ולא של תאגידים ספציפיים

• בעלי המניות הראשונים לשאת בהפסדים

• החלפת הדירקטוריון וההנהלה של המוסדות שכשלו

• אין צורך בערבויות כוללות לבעלי החוב

הכותב הוא דח"ץ בחברת אפריקה ישראל ניהול קרנות