חוק הגנת עדים בישראל יצא לדרך
כולם מברכים על הקמת הרשות החדשה להגנת עדים כחלק מהמלחמה בפשיעה. אך עכשיו עולות השאלות עד כמה העדים הפוטנציאליים יסמכו על חוסנה של הרשות, אם המשרד לביטחון פנים מתאים להפעילה ואם נאשמים לא ייפגעו מעדים שיבקשו לסגור איתם חשבון
חוק הגנת עדים, שעבר לפני כחודש בקריאה שנייה ושלישית בכנסת, מעורר שאלות רבות בעניין התאמתו למציאות המשפטית בישראל, אופן יישומו, ואף מידת יעילותו. השבועות האחרונים הם דוגמה טובה לנחיצותו של החוק, לאור שרשרת החיסולים בעולם התחתון במסגרת המלחמות בין משפחות הפשע. לא אחת חיסולים אלה נערכים באזורים הומי אדם, וגובים גם את חייהם של נפגעים עוברי אורח.
עו"ד ד"ר דנה פוגץ', ראש מרכז נגה לייצוג נפגעי עבירה של המרכז האקדמי קרית אונו, מעריכה כי החוק יעודד את שיתוף הפעולה של עדים פוטנציאליים עם גורמי אכיפת החוק. לטענתה, החוק התקבל מאוחר מדי. "בשנים האחרונות היינו עדים למשפטים שכשלו בגלל חששות של עדי מפתח להעיד, וחוסר היכולת להגן עליהם".
עו"ד פוגץ'. החוק היה צריך להיות דומה לזה שבארה"ב, שם הוא מגן למשל גם על עוברי אורח שנפגעים באירוע פלילי" צילום טלי צומברג פוגץ' רואה בחיוב את הרחבת ההגדרה של "עדים" גם לבני המשפחה הקרובה של העד המוגן. החיסרון, לדעתה, הוא שהחוק חל אך ורק על עדים: "היום אנחנו רואים שיש איומים גם על מי שאינם עדים, והמשטרה לא מגנה עליהם. ההגבלה הפורמלית אינה ראויה. אם כבר מקימים רשות חדשה להגנה על עדים (במסגרת החוק החדש - אה"א), היה צריך לעשות כמו בארצות הברית, שם החוק מגן גם על נפגעים דוגמת עוברי אורח בסמוך לאירוע פלילי".
פוגץ' מוסיפה כי הרשות החדשה תימדד בחוסנה מול ארגוני הפשע: "בשנים האחרונות אנחנו רואים צמיחה של ארגוני פשע כבדים. הרשות להגנת עדים תצטרך לעמוד אל מולם, ולהיות מאוד חזקה ויעילה כדי שהעדים יוכלו לסמוך עליה". גם העובדה שישראל, בניגוד לארה"ב, היא מדינה שבה "כולם מכירים את כולם" מעוררת דאגה בארגון המייצג את הקורבנות: "בארה"ב יש יתרון ענקי של גודל ומרחב. השאלה היא כמה עדים בישראל יסכימו להעתיק את מגוריהם למדינה אחרת".
"להעביר את האחריות למשרד המשפטים"
החוק החדש מעורר לא מעט שאלות הנתונות לפרשנות, ובהן האחריות על הפעלת הרשות והחקיקה הכרוכה בהמשך הפעלתה ואף זכויותיהם של נאשמים במשפטים שבהם מופיעים עדים הזוכים להגנת התוכנית החדשה.
עו"ד יאיר גולן, מבכירי הסנגורים בארץ, מצביע על האלמנט התקציבי, שלדעתו יכול להאפיל על הכל: "על פי החוק, תקציב הרשות נקבע במסגרת תקציב המשרד לביטחון הפנים. היה עדיף שההחלטה על תקציב הרשות להגנת עדים תתקבל במשרד המשפטים, כי מי שמקבל החלטות במשרד לביטחון פנים הוא קצין משטרה. אינני יודע איזו יכולת פרטנית יש לו. היה עדיף שאת ההחלטה יקבלו פרקליט מחוז או משרד המשפטים, שאצלם השיקולים התקציביים הם ענייניים לחלוטין".
עו"ד גולן. "אין סעיף שנוגע לזכויות נאשמים, דוגמת מניעים פסולים" צילום: אוראל כהן
עו"ד גולן סבור כי החוק החדש עלול לרמוס את זכויותיהם של נאשמים: "מבחינת הקריטריונים להחלטה אם להכניס עד לתוכנית, אין סעיף שנוגע לזכויות נאשמים, דוגמת מניעים פסולים של העד. הייתי מציע לדאוג בחקיקה ראשית שבין השיקולים לאבטחת עדים יהיה עוגן לשיקול זכויות הנאשם, כמו במשפט הגרמני".
עוד חושש גולן כי הקריטריונים להשתתפות עד בתוכנית לא ייקבעו במסגרת החקיקה הראשית (החוק להגנת עדים - אה"א), אלא בתקנות שיתקבלו מאוחר יותר: "מטריד אותי שהכוונה לגבש תוכנית פרטנית מנוסחת באופן עתידי ואמורפי. צריך לדון בנושא הזה עכשיו, ולהסדיר אותו בחקיקה ראשית, לאחר דיון ציבורי".
בניגוד לעמדתה של פוגץ', גולן מוטרד מיכולת התוכנית להגן על בני משפחתו של העד. "התחושה שלי היא שהכוונה להסדיר פרטים נוספים קבועה רק באופן ערטילאי. הסכנה היא ששוב נישאר עם הגנה לקויה כמו שיש היום".
"רשות נפרדת מהמשטרה"
ניצב (בדימוס) עו"ד יוסי סדבון, מפקד מחוז תל אביב לשעבר, עמד בין היתר גם בראש אגף החקירות במשטרה. הוא מכיר מקרוב את האיומים על עדי מפתח, וגם את הניסיונות המאולתרים, כהגדרתו, להגן עליהם. "מאחר והמשטרה לא היתה ערוכה למשימות כאלה, היה צורך לקחת עד חשוב ולהלין אותו במתקן משטרתי, שלא בנוי בצורה מושלמת כדי להגן על חייו.
"היה כמובן גם צורך להסיע אותו לדיונים. כוח האדם שנועד לשמור על אותו עד נגרע מפעילות משטרתית אחרת. השמירה על העד היא לא בדיוק משימה של המשטרה. היכולת שלה לבצע פעולות אחרות להגנה על עד, כמו שינוי מקום עבודה ושינוי זהות, היתה מוגבלת מאוד".
לאור הבעייתיות והמגבלות, סדבון מברך על הקמת הרשות החדשה להגנת עדים. "ראינו בעבר עדים ש'התאדו' ולא מוצאים אותם עד עצם היום הזה. עדים שידעו שיש רשות שיכולה להגן עליהם, בכל שלבי המשפט, בארץ ובחו"ל, ישקלו את העניין מאוד ברצינות. הצורך הוא ברור, התרומה בלחימה בפשיעה גם הוא ברור. צריך לגייס אנשים, לאמן אותם, זה תהליך ארוך ואני מקווה שיעשו את זה בזמן הקצר ביותר. כל מה שנותר זה לצאת לדרך".
סדבון מזכיר את המקרה של האסיר יוני אלזם, שנמצא מת בתאו: "צריך להיערך, החל בכל מה שקשור למתקנים סודיים ולא סודיים, ועד לתאי מעצר. גם אם אדם נמצא במצב אבטחתי בתוך כלא מוגן, זה לא מבטיח את שלומו".
בניגוד לעמדתו של עו"ד יאיר גולן, סדבון אינו רואה בחוק סיכון לזכויות הנאשמים: "ברור שעד חותם על הסכם כזה רק אם הוא יכול להרוויח דבר מה, כמו למשל שהתיק נגדו ייסגר או יסתיים במאסר מופחת. אין חשש לפגיעה בזכויות הנאשם, בעיקר משום שהדברים מונחים בפני בית המשפט. הסנגורים אמורים לחשוף את כל טובות ההנאה שהעד מקבל, ואת זאת יוכל בית המשפט לבחון".
לשאלת "כלכליסט" אם קיומו של החוק ישנה את מפת המלחמה בפשיעה, משיב סדבון: "החוק הוא נדבך חשוב וכלי מסייע, אבל השינוי המקווה הוא החלטת ממשלה להקצות כוחות שיכולים גם לנתח את הפעילות הכלכלית של ארגוני הפשיעה".
סדבון דוחה את הביקורת שהושמעה על הצבתה של הרשות באחריות המשרד לביטחון פנים: "כמו שהבינו מדינות אחרות לפנינו, יש צורך ברשות נפרדת מהמשטרה, שתהיה אחראית לקבוע את התנאים לכניסת עד לתוכנית. בשיבוץ האחריות על התוכנית החדשה להגנת עדים כחלק מהמשרד לביטחון פנים יש היגיון, שכן המשרד הזה אחראי על המשטרה ועל שירות בתי הסוהר. אני לא חושב שמשרד המשפטים ערוך לטפל בהיבטים מבצעיים. ממילא תמיד אפשר יהיה להעביר את הגוף ממשרד למשרד".
החוק להגנת עדים - הגנה על עדי מפתח במשפטים פליליים
התגובה הראשונה לתוכנית ההגנה על עדים הישראלית, היא כמעט תמיד מחשבות על המציאות המשפטית האמריקאית, כפי שמשתקפת מדרמות בית המשפט בסרטים אמריקאיים.
ואכן, חוק הגנת עדים הישראלי קובע הסדרים מפורטים שלא יביישו אף סרט הוליוודי. בין היתר החוק מסדיר את הקמת הרשות להגנת עדים, סמכויותיה וקבלת עד לרשות, לרבות שינוי זהותו, העתקת מקום מגוריו, הסדרים כלכליים, סיוע בהשתלבות בעבודה או בלימודים, סידורי אבטחה ועוד.
עוד קובע החוק כי שינוי זהותו של עד מוגן ייעשה בצו של בית משפט מחוזי. במסגרת הצו רשאי בית המשפט להורות לכל גוף או רשות להנפיק מסמכים ולבצע רישומים לצורך תיעוד הזהות החדשה של העד. עם זאת, לא ניתן יהיה לשנות מצב משפחתי של עד, דת, מצב בריאות, השכלה והסמכה. כך, למשל, עד נשוי לא יוכל להירשם כגרוש.
כמו כן לא ניתן יהיה להעניק לו תו נכה או תעודה המסמיכה אותו כרופא. כן ניתן יהיה לשנות את פרטיו הביוגרפיים, כתובתו, גילו וכדומה. עם זאת, אין בשינוי הזהות כדי לשנות את המצב המשפטי בנוגע לזכויותיו וחובותיו של העד, וכי בתקופת תוכנית ההגנה יהיה עליו למנות מיופה כוח לניהול נכסיו.
