הפתרון למשבר: קפיטליזם חברתי

איני מבין מה הטעם לגנות את "הסוציאליזם", כפי שעשה אמיר שהם, בעת שכלכלות ארה"ב והעולם כולו נאבקות על ארגון מחודש של הסדר הכלכלי הגלובלי. ייתכן שהדבר נובע מאי-הבנה של "כשלי השוק". ייתכן שזה נובע מחוסר יכולת להסביר תופעה שאינה מופיעה בספרי הלימוד ובמסתורי התיאוריה. וייתכן שזה בסך הכל ביטוי לתסכול העמוק של "הכלכלנים" הנתקלים בתופעות חריגות ובלתי צפויות.

אני מסכים עם שהם כי "הקפיטליזם היא השיטה הכלכלית הטובה ביותר כדי להגדיל את התפוקה". ואולם השאלה הרלבנטית בעניין זה היא מהו סוג הקפיטליזם הממלא תפקיד זה. או, איזה סוג של קפיטליזם יעלה באמת את רמת החיים של האזרחים ויגדיל את רווחתם.

מתוך רגש שקשה להסבירו, מתוך התבטלות עצמית או משום שמרבית הכלכלנים בארץ אינם דוברים שפה אירופית ורובם רכשו את מקצועם ממקורות אמריקאיים - המחשבה הכלכלית בישראל נעולה על דרכי חשיבה חיצוניות, שאינן תמיד מתאימות.

הניסיונות החוזרים ונשנים להשוות את הנעשה בישראל למתרחש בארצות הברית, הגדולה פי-40 מאתנו, מצערים ולעתים מגוחכים. בדור הקודם, בעת הקמת המדינה, התבססו הכלכלנים יותר על דרכי חשיבה אירופיות, והישגיהם היו מוצלחים ויוצאי דופן. ישראל היתה אות ומופת להרבה מדינות אחרות בדרכי פיתוח המשק וקידום מאוזן של האוכלוסייה, שגדלה בממדים בלתי מקובלים. רבים באו ללמוד מאתנו, ואכן היינו "אור לגויים".

גם בימים אלה של בלבול מערכות כלכליות גלובליות, עלינו לעצב ולגבש את דרכנו הכלכלית-חברתית על סמך סולמות ערכים משלנו, ולא ללכת שולל אחר הבהקים מסנוורים של תורות שאינן מתאימות לנו.

מגבלות הקפיטליזם התחרותי

שהם טוען כי "שוק תחרותי תורם לצמיחה, ובמקביל מייצר צדק חברתי". ואולם אין הוא מסביר את מגבלות התחרות ואת חוסר התכלית שבה, בעת התמודדות עם גופים גדולים וחזקים יותר.

דוגמה אחת למגבלות התחרות היא ענף המוניות. בעוד שברמה הפרטנית התחרות מגבירה את יעילות השירות, הרי בבואם לספק שירות איכותי בנתב"ג, מצאו כל הגופים הנוגעים בדבר כי הפתרון הנכון הוא התאגדות ושיתוף פעולה - ולא תחרות פרועה. משיתוף פעולה זה נהנים הנוסעים, נהגי המוניות והרשויות.

לקפיטליזם התחרותי אין תשובות למצבים מורכבים, ולחסידיו אין יכולת התמודדות עם תנאים קשים ומצבים חריגים. במצבים כאלה, הנקראים בלשונם "כשלי שוק" הם באים אל המדינה ומבקשים עזרה וסעד.

היסודות הרעיוניים של הכלכלה הקפיטליסטית התחרותית נולדו במוחותיהם הלוהטים של חכמי כלכלה וחברה אקדמאים, שהיו חופשיים ממועקות היום-יום ולא נדרשו לתת פתרונות מעשיים. 

זאת ועוד, מאחר שהתיאוריה נולדה וטופחה באקדמיה, העדיפו יוצריה להתמקד בהוראתה ובלימוד דורות חדשים של סטודנטים שעיסוקם בעולמות נעלים. כך נוצרה מערכת שהזינה את עצמה ודאנה לחיזוק מעמדה בעזרת רעיונות המגשימים את עצמם.

מכיוון שגם על דעת שהם, "מטרתו של כל פרט היא למקסם את תועלתו האישית", הרי אותם יחידים שפעלו במסגרת השוק הקפיטליסטי החופשי דאגו רק לטובתם האישית והשתחררו מכל אחריות לחברה ולקהילה בה הם חיו. 

קפיטליזם חברתי וכלכלה הרמונית

מול הגישה הקפיטליסטית התחרותית אנו מציגים תפישה אחרת, גישה כלכלית-חברתית מתקדמת, המתייחסת לאדם ולמסגרת פעילותו המשקית והחברתית גם יחד. תפישת הקפיטליזם החברתי עוצבה וגובשה על סמך ניסיון מבורך של אנשי משק וכלכלה מתחומים שונים.

הניסיון המצטבר בעולם החופשי מראה כי הצלחות רבות ושונות הושגו בזכות שיתוף פעולה ועבודת צוות. במעבדת המחקר ועל במת התיאטרון, בבית החולים ובסדנת היצירה, בתעשייה המסורתית, בהיי-טק ובחלל, בכולם מושגות תוצאות נפלאות בזכות שילוב מנצח של יוזמה וכישרון אישי עם עבודת צוות ורגש של סולידריות מקצועית.

האינדיבידואליזם הקיצוני ביותר נזקק לשיתוף פעולה ועבודת צוות בבואו להפוך רעיון חדש או מחשבה פורצת דרך, לכלי, מוצר או שירות אשר יועמדו לרשות האדם.

תפישה מתקדמת זו אפיינה את דרכי פיתוח המדינה בשלושים שנותיה הראשונות, היא הביאה הישגים רבים בעבר, שימשה אות ומופת לפיתוח כלכלות צעירות בעולם ויש בה פוטנציאל אדיר לחידוש הצמיחה והשגשוג בעתיד. אין לכן, סיבה הנראית לעין המונעת המשך ההתקדמות בדרך מבטיחה זו של קפיטליזם בעל אחריות חברתית, תוך זניחת דרך התחרות הפרועה וחסרת המעצורים.