"לשמיל ובר יש מזל שאני לא השופטת בתביעה נגדו. מישהו פה ישן עמוק"
בדיון בבית המשפט המחוזי יצאה השופטת ורדה אלשיך נגד הפשרה עם הדירקטורים ונושאי המשרה בבנק למסחר שאמורים לשלם 12 מיליון שקל ולהימחק מתביעת הענק בסך 271 מיליון שקל
"בשביל מה צריך דירקטוריון בחברה? הרי אף אחד כאן לא לוקח אחריות. יש מעילה עצומה וענקית שנעשתה כשמישהו ישן שינה עמוקה, ואף אחד לא אשם ואף אחד לא אחראי ולא ידע" – במילים אלו תקפה אתמול (ד') סגנית נשיא בית המשפט המחוזי בתל אביב, השופטת ורדה אלשיך, את הדירקטורים ובעלי התפקידים שכיהנו בבנק בזמן המעילה שהביאה לקריסתו, ואשר לדברי השופטת התנערו לחלוטין מאחריות עד כי עולה ספק במידת הנחיצות של דירקטוריון הבנק.
שמיל ובר צילום: אוראל כהן אלשיך קיימה דיון בבקשה לאשר את הסכם הפשרה שנחתם בחודש שעבר בין מפרק הבנק והמנהלים המיוחדים לבין 20 דירקטורים ובעלי תפקידים. לפי ההסכם, ישלמו הדירקטורים ובעלי התפקידים 12 מיליון שקל, רובם במימון חברת הביטוח שביטחה את הדירקטורים, ניו המפשייר אינשורס, ובתמורה הם יימחקו מתביעת הענק שהוגשה נגדם ונגד אחראים נטענים נוספים למעילה, בסך 271 מיליון שקל.
לדברי השופטת אלשיך בדיון, התרשמותה מהטיעונים שמעלים בפניה נושאי המשרה ופרקליטיהם היא כי "יש במקרה פוליסה (הכוונה לפוליסת הביטוח שמממנת את רוב סכום הפשרה ע"ר) אז ניקח אותה, ויאללה – כמו שאומרים הילדים – נגמור עניין. אם לא היתה פוליסה לא הייתם מתפשרים".
לדיון התייצבה סוללת עורכי דין וביניהם המנהל המיוחד עו"ד אורי ברגמן ובא כוחו עו"ד עמית פינס, עו"ד טובה פריש נציגת כונס הנכסים הרשמי ושורת עורכי דין המייצגים את נושא המשרה: עו"ד עופר צור ממשרד גורניצקי המייצג את יו"ר הדירקטוריון, שמיל ובר, עו"ד משה קפלנסקי המייצג את אלי אונגר, המנכ"ל לשעבר, ופרקליטיהם של יתר המעורבים: משה בלטר, יאיר ליבוביץ, אהרון מיכאלי ותומר רייף.
עו"ד צור אמר בדיון בשם ובר, כי האחרון "לא קפץ בשמחה רבה על הפשרה הזו, והיו הרבה לבטים". צור טען כי בעצם תביעת הענק שהגיש מפרק הבנק יש כשל והוא שאת התביעה היה צריך להגיש בנק ישראל ששילם את מלוא סכום הקריסה לטובת הנושים והלקוחות, ולא הבנק למסחר. "מרשי הוא הנפגע הראשי במעילה הזו", טען עו"ד צור, "היה לו בנק שאיננו עוד והוא קרס עם הבנק ונותר בלא כלום".
השופטת אלשיך התרגזה מהטיעונים ואמרה לצור כי "אל תכנס לשם, אתה לא רוצה שאני אצטרך להשיב לטיעונים שלך". לדברי אלשיך, האדם שפחות צריך להעלות טיעון מסוג זה הוא ובר, "הוא היה שם והוא היה צריך להיות שם גם כבעלים וגם כיו"ר דירקטוריון. השמחה האמיתית שלו צריכה להיות שאני לא שומעת את התביעה הזו. המעילה לקחה זמן, מישהו ישן בשמירה, לא סתם נרדם אלא ישן עמוק".
ורדה אלשיך צילום: עמית שעל תביעת הענק שהוגשה ב-2005 נמצאת עדיין בשלביים מקדמיים בפני רשם בית המשפט המחוזי בתל אביב אבי זמיר. אם תאשר השופטת אלשיך את הפשרה יישארו בתביעה רק אנשי השוק האפור. הראשונים שיצאו מהתביעה היו משרד רואי החשבון קסלמן וקסלמן, שהיו רואי החשבון החיצוניים של הבנק ואשר לפי הסכם פשרה שנחתם עמם שילמו 23 מיליון שקל. אם תאושר הפשרה, יעלה הסכום שהושג עד כה מהתביעה ויעמוד על 35 מיליון שקל.
במקביל, התנהלו הליכי פשיטת רגל נגד אתי אלון, שגנבה את כספי הבנק, אחיה ועופר מקסימוב ואביה אביגדור מקסימוב. השלושה שנידונו לעונשי מאסר ממושכים (אביגדור מקסימוב שוחרר בשנה שעברה) לא הגישו כתבי הגנה בתביעה וניתן נגדם פסק דין המחייב אותם בתשלום מלוא סכום התביעה, אך הליכי גבייה נגדם לא הניבו סכומים משמעותיים.
במהלך הדיון טענה עו"ד פריש בשם הכנ"ר כי אחת הסיבות המרכזיות בגינן הוחלט לאשר את הסכם הפשרה עם נושאי המשרה היתה צפי לקושי בגביית סכומים משמעותיים ממרבית הנתבעים. לדברי עו"ד פינס, "מי שברור שהוא אחראי הוא דלפון, ומי שיש ספק לגבי האחריות המשפטית שלו הוא בעל המאה". לפי הערכות, מסיבה זו נראה כי השופטת אלשיך תאשר את הפשרה, חרף הביקורת הנוקבת שלה עליה.
"מה שמפריע לי", אמרה אלשיך, זה שכשאני שומעת את כולכם אני מתחילה לחשוב שהיתה איזו תאונה קטנה, מישהו קיבל מכה מאוטו, איש לא אשם, איש לא רוצה להתפשר אבל במקרה חברת הביטוח לוחצת עליכם, 'קחו 3 מיליון דולר ותתפשרו'".
"אתם מבינים שאת הפשרה הזו אני צריכה לבחון בשבע עיניים כי יש פה מסר שיוצא מכאן", סיכמה אלשיך. "המסר הזה, אם שומעים רק את מה שאתם אומרים, יוצא שהיתה עובדת בבניין, שלא היה עליה פיקוח, ולא ברור למה צריך דירקטוריון בכלל בבנק. זה מעלה כמה שאלות שגם אני צריכה לשאול את עצמי".
